בשנת 1985 פג תוקף החוזה של עמירם אביטל, מהנדס מכונות מקריית-מוצקין, עם מערכת הביטחון. הוא החליט לממש את זכותו לשנת שבתון בארצות-הברית, ולדחות את משימת החיפוש של עבודה חדשה לאחר-מכן.
 
עמירם ורעייתו יצאו לאורגון. עמירם השתלם באוניברסיטה ובמשך שנה בילה עם אשתו בנעימים. ארבע שבועות לפני מועד חזרתם ארצה, חשה גברת אביטל בגרונה. היא העדיפה להתעלם מן התחושה כדי לא לקלקל את החופשה, אך הגרון החל להתנפח והיא לא יכלה להמשיך להתעלם.
 
הם פנו לרופאים וערכו בדיקות מקיפות, ואלה הולידו אבחנה נוראה: גידול ממאיר, אשר הצריך ניתוח מידי.
 
בני הזוג ניסו לארגן את מחשבותיהם. הרופאים טענו כי המצב דחוף ולא כדאי לחכות עם הניתוח עד שיגיעו ארצה. מצד שני, הם העדיפו לעשות דבר כזה 'בבית'.
 
למחרת בבוקר עשה עמירם את דרכו אל בניין האוניברסיטה, כאשר עננת-הדאגה ניכרת היטב על פניו. הוא הופתע כאשר קול ביקש אותו לעצור. אדם מזוקן, חבוש מגבעת, התקרב אליו. "סלח לי אדוני", פנה בעברית, "הנך יהודי, נכון? מדוע אתה כה מוטרד?".
 
עמירם הופתע. הוא לא ציפה שאדם זר יזהה אותו כיהודי ודובר עברית, ואף יביע התעניינות בחייו הפרטיים.
 
הזר זיהה את המבוכה של עמירם, אך לא נרתע. הוא הפגין מידה רבה של אכפתיות כנה וביקש את עמירם לגולל את המעיק על ליבו. עמירם מצדו דווקא שמח שמישהו מטה לו אוזן קשבת. הוא סיפר לזר על מחלתה הפתאומית של אשתו ועל ההתלבטויות הקשות.
 
האיש האזין ברוב קשב ואז אמר: "יש מישהו שיכול לעזור לך". הוא סיפר לעמירם על הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ועל ברכותיו שסייעו ליהודים רבים. "הוא האיש שיכול לעזור לך!".
 
עמירם כבר הכיר את חב"ד. הוא הספיק להיתקל בחסידים החביבים, כשבאו לזכות במצוות אותו ואת חבריו בבסיסים המרוחקים ביותר של צה"ל, אך מעולם לא יצר קשר קרוב עם אחד מהם או עם הרבי. בכל זאת, הוא היה מוכן לנסות. בעודו מעכל את הדברים, נעלם מעיניו הזר. נעלם, והוא לא הוסיף לראותו מאז.
 
יחד עם זוגתו החליט עמירם להתעלם מעצות הרופאים לטיפול מידי. תוכניתם הייתה לטוס לישראל עם עצירה בניו-יורק, עיר משכנו של הרבי. אולם במשרד הנסיעות אכזבו אותו: "מצטערים אדוני, הטיסות מלאות עד ליום שבת".
 
עמירם לא ראה עצמו נוסע בשבת כדי לבקש את ברכתו של הרבי. הוא כבר עמד לצאת ממשרד סוכנות הנסיעות, כשפתאום קרא לו הפקיד לחזור. "ברי מזל אתם", אמר. "ברגע זה הגיע ביטול רכישה מאחד הנוסעים. תוכלו לעזוב את אורגון ולהספיק להגיע לניו-יורק ביום שישי, ולהמשיך לישראל ביום ראשון אחר הצהריים".
 
את המושג "השגחה עליונה" (של היושב בשמים) טרם הכיר, אך צירוף המקרים לא נראה לעמרם מקרי. בנוסף לתזמון המושלם של השגת הכרטיסים, התקיימה בדיוק בשבת בה שהו בניו-יורק תוכנית אירוח מיוחדת לאנשים חסרי רקע דתי.
 
ביום ראשון התייצבו עמירם ואשתו בין הממתינים לחלוקת הדולרים לצדקה ולברכה, בשני התורים הנפרדים לגברים ולנשים. עמירם הציג עצמו בפני הרבי כקצין ישראלי וביקש ברכה לרפואת אשתו. הרבי הושיט לו שני דולרים וברכו ב"ברכה והצלחה".
 
כאשר פנה ללכת הלאה, אמר לו מישהו כי הרבי מבקשו לחזור אליו. "מתי אתה נוסע לארץ ישראל?", שאל הרבי.
 
"היום", ענה עמירם.
 
הרבי נתן לו שני דולרים נוספים באומרו: "זה עבור פרנסה בארץ-ישראל".
 
בחוץ פגש את אישתו. היא סיפרה שהמתינה שעתיים בתור. כאשר הגיעה אל הרבי סיפרה לו על הגידול וביקשה ברכה. היא זכרה שהרבי בירכה, אך היא הייתה כה מבולבלת ולא זכרה מה בדיוק הוא אמר. לכן, בלי לחשוב פעמיים, החליטה לחזור אל התור ולבקש בשנית ברכה...
 
כאשר הגיעה תורה, לאחר מאות או אלפים שעברו בזמן שחלף מתורה הקודם, אמר לה הרבי: "כבר איחלתי לך רפואה שלמה ואל תדאגי". יחד עם זאת, נתן לה הרבי דולר נוסף והוסיף לברכה. היא יצאה מופתעת ונדהמת מכך שהרבי זיהה אותה בתוך קהל כה עצום.
 
מיד בשובם ארצה מיהרו בני הזוג לבקר אצל רופא. הוא אישר כי ישנו גידול חמור וקבע תור לניתוח בעוד שלושה ימים. אלא שכשבוצע הניתוח, נבוך הרופא מאוד. מסתבר שלא הייתה זו נפיחות ממאירה כלל ועיקר.
 
בני-הזוג אביטל המאושרים היו מופתעים פחות ממנו...
 
בהמשך, מצא עמירם במהירות מפתיעה משרה הולמת, בדיוק כפי שברך אותו הרבי.