שנים רבות התגורר מיכאל (שם בדוי) בתוניס, ארץ מולדתו. עסקים ענפים היו לו והוא ראה ברכה בעמלו. כחבר בקהילה היהודית, זכה להתוודע מקרוב אל פעילותו הברוכה של הרב ניסן פינסון ז"ל, השליח המקומי של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מזה יותר מיובל שנים. הוא תרם רבות למוסדות ולכלל הפעילות הכבירה של הרב פינסון.
 
"יום אחד", מספר מיכאל, "אירע משהו ששינה את דעתי הנלהבת על הרבי ועל חב"ד. הגיעה לאוזניי שמועה, שיהודי מעירנו שאל את הרבי אם לעלות לארץ-ישראל ותשובת הרבי הייתה שלילית. פירשתי זאת בצורה מעוותת, כאילו הרבי אנטי-ישראלי ומתנגד לעליית יהודים ארצה, והעובדה הזו מאוד חרתה לי. עד כדי כך, שהחלטתי להפסיק לאלתר את תמיכתי במוסדותיו של הרב פינסון".
 
עד מהרה הרגיש הרב פינסון בחסרון תרומותיו של מיכאל ולא הבין מה קרה פתאום. "הוא יצר עמי קשר", מספר מיכאל, "ואני הסברתי לו היטב את המניעים שלי: 'עם כל הכבוד וההערכה שאני רוחש אליך, אינני מסוגל לתמוך בפעילות הנעשית בשמו של איש, שהשקפת-עולמו מאכזבת אותי'".
 
הרב פינסון ניסה להעמיד את מיכאל על טעותו, ולהסביר לו כי האחרון שאפשר לראות בו אנטי-ישראלי הוא הרבי. אולם דבריו נפלו על אוזניים ערלות. מיכאל התקשה להבין כיצד אהבה עזה לארץ משתלבת עם התנגדות לעלייה.
 
הציע הרב פינסון למיכאל להתרשם באופן בלתי אמצעי מעמדותיו של הרבי. "סע בעצמך אל הרבי, היכנס ל'יחידות', כפי שנקראת פגישה אישית עם הרבי, ולבן עמו את הסוגיה בצורה ישירה". ההצעה הזו קסמה למיכאל והוא נענה לה בשמחה. בתוך זמן קצר הוא עלה על מטוס לעבר ניו-יורק, אל חצר הרבי.
 
מתאר מיכאל: "הגעתי אל מזכירות הרבי, כפי שהודרכתי על-ידי הרב פינסון, שם קבעו לי מועד ל'יחידות'. הייתי די מרוגש. האמת היא, שהתכוננתי לויכוח של ממש עם הרבי. הייתה לי תכנית לעלות בעצמי לארץ-ישראל והייתי בטוח שהרבי יתנגד אליה. וכי מדוע שהרבי יתייחס אליי אחרת מאשר לאותו יהודי בן-עירי, ששאל לפניי?
 
"אלא שלפועל נכונה לי הפתעה גמורה. ב'יחידות' אמר לי הרבי, כי אם ברצוני לעלות לארץ-ישראל, הוא מברך אותי על כך! נדהמתי. אלו היו המילים האחרונות שציפיתי להן. פתאום, בבת-אחת הבנתי, שכל פרשנותי את עמדתו של הרבי בנושא ארץ-ישראל הייתה שגויה.
 
"יחד עם הברכה, התעניין הרבי על עתידי – במה בדיוק בתכניתי לעסוק בארץ. שיתפתי את הרבי בתכניותיי וסיפרתי לו על כוונתי להיכנס לשותפות עסקית שכבר קורמת עור וגידים ועל תכנית נוספת של הקמת בית-מלון.
 
"בקשר לתכנית הראשונה, חיווה הרבי את דעתו, כי אל לי להיכנס לשותפות. סתם ולא פירש. לגבי הרעיון השני, פיצל הרבי את עמדתו: מלונאות כן, אבל בנייה לא! הרבי המליץ לרכוש בית-מלון קיים ולא לבנות חדש.
 
"יצאתי מחדרו הקדוש של הרבי ברגשות מעורבים. מצד אחד באתי על סיפוקי. ממש שמחתי להיוודע כי הרבי אינו מתנגד לעלייה לארץ-ישראל ועוד יותר שמחתי על ברכתו את תכנית העלייה שלי. אולם את עצותיו העסקיות לא אהבתי. מה כבר מבין הרבי בעסקים? לרבי צריכות להיות דעות בעניינים רוחניים. אבל עסקים? מה לרבי ולכלכלה? הערכתי את החלטותיי בתחום יותר מאלו של הרבי. גמלתי אפוא בלבי להתעלם מדעתו של הרבי ולפעול כפי שתכננתי".
 
כעבור תקופה לא ארוכה, אכן עלה מיכאל ארצה. הוא פנה לממש את השותפות לה התנגד הרבי. למעשה, כבר היו כל הפרטים מסוכמים ולא נותר לצדדים אלא לחתום על החוזה.
 
מגלה מיכאל: "כאשר ישבנו לקראת חתימה, פלט איש-העסקים שמולי מספר מילים קצרות לאחד מעוזריו, שגרמו לי להידרך כולי. משהו הריח לי לא כל כך כשר. כששאלתי אותו למה הוא התכוון במילים שאמר לפני רגע, הוא התבלבל. לי זה הספיק. החלטתי למשוך ידיי מהעסקה. אני, הידען הגדול בענייני כלכלה, תפסתי באותו רגע, שהרבי מליובאוויטש מבין בעסקים טוב ממני...
 
"בעניין בתי-המלון", מתוודה מיכאל, "גם הייתי מרדן. לא שמעתי בקול הרבי ואני מצטער על כך. בניתי יותר מבית-מלון אחד – ותמיד ללא הצלחה רווחית. לעומת זאת, רכשתי כמה בתי-מלון קיימים ובהם אני רואה ברכה.
 
"אבל יש לי 'הוכחות' שלמרות אי-צייתנותי, הרבי אוהב אותי", מחייך מיכאל. "הרווחים בבתי-המלון שרכשתי, כיסו את ההפסדים שמבניית בתי-המלון האחרים, מעל ומעבר"...