היא התגוררה בבלגרד שבאוסטרליה. בת למשפחה נוצרית אמידה, שדבר לא חסר לה. היא הייתה תלמידה מצטיינת וההורים השפיעו עליה כל טוב.
 
זה התחיל כאשר ביקרה בספרייה המקומית ועיניה צדו ספר בעל כריכה שחורה. בדפדוף מהיר גילתה תמונות של אנשים כחושים. היא קראה את הכתוביות שתחת התמונות ומצאה תיאורים מצמררים ומסמרי-שער על סבלו של העם היהודי בתקופת השואה מידי הנאצים. היא מיאנה להאמין כי בני אדם היו יכולים לנהוג בצורה כזו.
 
מבלי שתבין למה, חשה הנערה הזדהות רבה עם העם היהודי ועם סבלו. כל אימת שהרהרה בייסורי העם היהודי היא הפכה מכונסת ועצובה ממש.
 
הוריה הבחינו בכך והיו המומים. פתאום, החלה בתם לשקוע בדיכאון! הם לקחו אותה לרופאים, אך לא היה להם שום פתרון.
 
באחד הימים קראה הנערה בעיתון מקומי על הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. נכתב שם כי רבים רואים ברבי כמנהיגו הרוחני של העם היהודי וכי אוזניו קשובות לכל הפונים אליו, גויים כיהודים.
 
הנערה החליטה לכתוב לרבי. היא כתבה שהיא נוצרייה וכי היא נחשפה לתיאורים על סבלם של יהודים, שטורפים את מנוחת נפשה. כעבור זמן קצר קיבלה בדואר מענה מהיר: "תפנה לרב גוטניק".
 
הרב חיים גוטניק (ז"ל) היה מפורסם בכל אוסטרליה, והיהודי הראשון שפגשה בו נתן לה את כתובתו.
 
היסוסים רבים ליוו את פנייתה אל הרב גוטניק. היא תהתה אם יאות לשוחח עם נוצרייה כמותה. גם כשכבר דרכה בחצר ביתו של הרב, עדיין לא הייתה שלמה עם עצמה ושקלה לשוב על עקבותיה.
 
את מחשבותיה המתערבלות קטע רשרוש מכיוון הבית. הדלת נפתחה ולנגד עיניה ניצב אדם הדור-פנים. בחיוך ובנעימות הוא שאל: "את מי את מחפשת?".
 
"א... את ראביי גוטניק", השיבה הנערה.
 
"בבקשה, היכנסי נא", הזמינה הרב גוטניק פנימה.
 
הרב גוטניק תחקר את הנערה על הוריה, על מוצאה ואורח חיי המשפחה. הוא ניסה להיתפס בבדל של מידע שיוביל אותו לקשר יהודי כלשהו, אך לשווא. לא נמצא אף קצה חוט שיוכל לשפוך אור על הפרשייה המוזרה. השיחה הסתיימה ללא תוצאות, והנערה, כצפוי, נותרה יותר מתוסכלת משהייתה קודם.
 
כעבור מספר שבועות קיבל הרב גוטניק מכתב מהרבי, ובין היתר, הופיעה שם שאלה: "מה עם היהודייה מבלגרד?". הרב גוטניק היה מופתע. אפשר לומר, המום. למיטב ידיעתו מדובר בנערה קתולית, והנה כותב הרבי בפירוש כי היא יהודייה!
 
הרב גוטניק החליט לנסוע לבלגרד לבית הורי הנערה. הוא רצה לשוחח עמם, שמא מהם יציל מידע ברור יותר מאשר מהילדה. אך ההורים משכו בכתפיהם. "ראה, כבוד הרב, שנינו נוצרים קתולים ואין לנו שמץ של מושג מה פשר ה'ג'וק' שנכנס לבתנו לראש וממאן לצאת".
 
מאוכזב, חזר הרב גוטניק לביתו כלעומת שבא. המילים של הרבי נותרו אפוא בגדר תעלומה.
 
כעבור כמה ימים, נודע לרב גוטניק כי הנערה חלתה אנושות והיא מאושפזת בבית-רפואה. תחושת-בטן הניעה אותו לנסוע ולבקרה. הוא פנה לידידו הרב זלמן סרברנסקי ובקשו להתלוות אליו לקיום מצוות ביקור-חולים.
 
הורי הנערה היו צמודים למיטתה וסעדו אותה. ניכר היה שהם לחוצים מאוד ממצבה. הם העריכו מאוד את מאמציו של הרב גוטניק, שבא לבקר את בתם. ברגע של פתיחות, פנתה האם לרב גוטניק וביקשה לשוחח עמו ביחידות.
 
"שמע נא", גוללה את וידויה האישי. "לולא מצבה האנוש של בתי לעולם לא הייתי מדברת על כך. אני פשוט מרגישה שחייה של בתי תלויים בי, לכן אני חשה צורך לגלות את האמת: אני יהודייה! בצעירותי באתי מאנגליה וכאן, בבלגרד, הכרתי את בעלי הנוצרי. כשהחלטנו להינשא, קיבלתי על עצמי את אורח-חייו וכך מעולם לא עלה עניין היהדות בביתנו. בתנו גדלה כנוצרייה לכל דבר".
 
"אז למה התכחשת לכך עד עכשיו?", תהה הרב גוטניק. האם שתקה. כנראה היו לה סיבות לכך.
 
"איך שלא יהיה", המשיך הרב. "עלייך לספר על כך לבתך מיד. מי יודע? אולי הידיעה תגרום להטבה במצבה".
 
"אני חוששת מבעלי", אמרה האם.
 
הרב הבין ללבה והציע כי יקרא לבעל לשיחה מחוץ לחדר, בעת שתחשוף בפני בתה את הסוד הנצור.
 
הרב גוטניק מספר שבהזדמנות הוא אזר עוז ושאל את הרבי כיצד ידע שמדובר ביהודייה. השיבו הרבי: "מכתב כזה רק יהודייה יכולה לכתוב"...
 
כיום הנערה שומרת מצוות, נשואה לחסיד חב"ד ומבורכת בילדים.