הנסיעה החמישית פעלה את הנס האחרון בסדרה. הרופאים ויתרו לחלוטין על תוכנית הניתוחים! חמישה ימי מאמץ, חמש נסיעות, המון שעות ארוכות של העתרת תפילות – חוללו תקדים בתולדות הרפואה
המילה תאונה מתקשרת ראשונה עם מכונית פגועה או פוגעת. אפשרות שנייה שנלקחת בחשבון היא תאונת עבודה. על תאונה בתוך הבית אף אחד לא מדמיין.
אבל מסתבר שגם מציאות הזויה כזו מתרחשת. וכזו בדיוק הייתה תאונה שעברה אשתו של אחד מחסידי חב"ד המתגוררים בשכונתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. תאונה קשה, שפגעה אנושות בפניה.
בעלה של הנפגעת נכנס בהיסטריה לחדרו של מזכיר הרבי, הרב יהודה-לייב גרונר וסיפר בקול שבור ורצוץ מה שקרה לאשתו. הוא הוסיף כי לאחר סדרת בדיקות דקדקנית שעברה אשתו, הגדירו הרופאים את מצבה קשה וקבעו כי יהיה עליה לעבור לא פחות מארבעה ניתוחים (!) כדי לתקן את מה שהתעוות בפניה.
הרב גרונר לקח מהחסיד את שמה המלא של אשתו ושם אמה והבטיח כי ימהר להזכיר לפני הרבי את המקרה המזעזע.
תגובתו של הרבי למשמע הדברים הייתה: "אם כן, אסע לאוהל".
'אוהל' הוא הכינוי למקום מנוחתו של האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק), חותנו של הרבי הנוכחי. בעבר הרחוק נהג הרבי לנסוע למקום – מרחק כחצי שעה נסיעה מבית-מדרשו – פעמיים בחודש ולהעתיר תפילות. בשלב מסוים הגביר הרבי את קצב הנסיעות לפעמיים בשבוע.
באותה פעם שאמר הרבי "אסע לאוהל", זו הייתה נסיעה 'שלא מן המניין'. נסיעה מיוחדת למענה של אותה אישה. אישה זו לא ענתה לשום קריטריון שמצדיק יחס יוצא דופן. פשוט, אחת ממשפחת החסידים, שלמען בריאותה החליט הרבי להקדיש שעות ארוכות ויקרות.
ראוי לציין כי ביום שהרבי נסע ל'אוהל' הוא לא אכל מאומה עד לאחר שחזר. בשהותו במקום, שנמשכה שעות ארוכות (לעתים זה הגיע לשמונה שעות!) גם בתנאי מזג-אוויר קשים במיוחד, הוא עמד כל הזמן מבלי להתיישב אף לרגע.
בערבו של יום, לאחר שחזר מה'אוהל', ניגש הרבי למזכירו ושאל לשלום האישה. הרב גרונר מיהר להתקשר לבעלה של האישה, כדי להתעדכן. לצערו, לא היו לו בשורות טובות. "תוכנית הרופאים נותרה בעינה", העביר הרב גרונר לרבי את דברי הבעל. "עדיין בכוונתם להכניס את האישה לארבעה ניתוחים".
"אם כן, אסע מחר שוב ל'אוהל'", הגיב הרבי. נסיעה מיוחדת שנייה למענה של אישה בישראל.
למחרת, שיער הרב גרונר כי הרבי ירצה לשוב ולהתעדכן במצבה של האישה. לפיכך, עוד בטרם שב הרבי מה'אוהל', התקשר הרב גרונר לברר אם חלה הטבה. לשמחתו, אכן כן. הרופאים זיהו שיפור כלשהו, והחליטו להסתפק בשלושה ניתוחים בלבד.
השערתו של הרב גרונר התבררה כנכונה. הרבי ביקש לדעת מה עם האישה, ולשמע הדברים שבפי הרב גרונר ניכרה על פניו שמחה. מכל מקום, הוא שב ואמר את אותן מילים שאמר יום קודם לכן: "אם כן, אסע מחר שוב ל'אוהל'". נסיעה שלישית.
הרב גרונר ניסה לנחש את המשך התסריט. הרבי ייסע, ולקראת שובו הוא (הרב גרונר) יתעדכן במצבה של האישה ויעביר את הדברים לרבי. השאלה הייתה האם הפעם תספיק נסיעה אחת ל'אוהל' כדי להיטיב את מצבה של האישה, או שמא שתי נסיעות, כמו ההטבה הקודמת.
לשמחתו, נסיעה אחת הספיקה. הרופאים העריכו את המצב מחדש והחליטו כי שני ניתוחים בלבד מצופים לאישה.
הרבי התעדכן, שמח מההטבה הנוספת, אך עדיין לא אמר די. "אם כן, אסע מחר שוב ל'אוהל'", שב ואמר את אותן מילים. עוד יום ללא אכילה, יום של מאמץ ותפילות שמוקדש לעתיד בריאותה של אישה אחת ויחידה.
תקוותו הגדולה של הרב גרונר הייתה כי אם ההטבה הראשונה הגיעה לאחר שתי נסיעות וההטבה השנייה לאחר נסיעה אחת, הרי שלאחר הנסיעה הבאה תהיה כבר הטבה כפולה והרופאים יבשרו כי אין צורך כלל בניתוח.
אך לא. כאשר חזר הרבי מהנסיעה הנוספת, הרביעית במספר, יכול הרב גרונר לבשר לו על הטבה אחת 'בלבד'. "הרופאים טוענים כי המקום מחלים באורח פלא וכרגע תוכניתם עומדת על ניתוח אחד בלבד".
הרבי כמובן שמח, אך עדיין לא הסתפק בה. "אם כן, אסע מחר שוב ל'אוהל'".
הנסיעה החמישית פעלה את הנס האחרון בסדרה. הרופאים ויתרו לחלוטין על תוכנית הניתוחים! חמישה ימי מאמץ, חמש נסיעות, המון שעות ארוכות של העתרת תפילות – חוללו תקדים בתולדות הרפואה: תוכנית של ארבעה ניתוחים נגנזה לחלוטין, והתחלפה בטיפול ושיקום שהובילו להחלמתה המלאה של האישה הפשוטה. פשוטה בעינינו, אך – כמו כל אישה או איש בישראל – יקרה מאוד בעיני הרבי.
