שני שמות מתוך מאות ואולי אלפים שמופיעים בקלסר אחד מתוך רבים, ומשום מה – למרות שחסיה מכירה שמות רבים נוספים – תשומת הלב שלה התמקדה דווקא באותם שניים...
הרב דוד קריספין פתח את הדלת לרווחה. "ערב טוב", קרא למראה השכנה המתגוררת שתי קומות מעליו.
השכנה, חסיה ניימרק, החזיקה בידה מסמך. "הבאתי משהו בשביל אשתך רחל", הגישה לו את מה שבידה.
"היא יודעת מה זה?", שאל הרב קריספין.
"לא", השיבה ניימרק. "אתה יכול לפתוח ולקרוא".
הרב קריספין החל לקרוא, ולפתע פניו איבדו מצבען. "אני המום!", קרא בהשתאות. "רחל, את חייבת לקרוא את זה", הסתובב לעבר אשתו שישבה ליד השולחן. "פשוט לא ייאמן!".
תחילתו של הסיפור הייתה כמה שעות לפני כן. חסיה משמשת מזכירה במכללת 'בית רבקה' שבכפר חב"ד. מתוקף תפקידה יש לה גישה לארכיון המוסדי, למרות שכמעט אף פעם אין לה צורך של ממש לנצל את הגישה הזו.
באותו יום היו לחסיה כמה דקות פנויות, והיא בחרה לבלות אותן בארכיון. היא ידעה כי בארכיון שמורים, בין השאר, מכתבים רבים שנשלחו מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח להנהלת המכללה ולתלמידות, והתחשק לה לקרוא בהם. אולי תמצא בהם מידע מעניין.
חסיה נכנסה לארכיון וניגשה ישר אל הקלסרים שהכילו את המכתבים היקרים. היא שלפה את אחד הקלסרים והחלה לעלעל. היא דפדפה וקראה פה ושם. עדיין שום מכתב לא קרץ לה במיוחד.
הו, הנה שם מוכר, זיהתה חסיה. היה זה מכתב מלפני 45 שנה, שהרבי שלח לתלמידות כיתה ט1 במגמה המקצועית של בית-הספר העל-יסודי, כתשובה למכתב ששלחו הן אל הרבי לקראת ראש-השנה. המכתב פנה אל התלמידות בשמותיהן והרעיף עליהן ברכות: "ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע להם ברכתי ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה שנת הצלחה בלימודיכן ובהנהגה טובה מתוך בריאות הנכונה".
בין השמות, הופיעה שכנתה של חסיה בשם הנעורים שלה 'רחל ניזרי'. חסיה שיערה כי גם אם בזמנו הקריאו לתלמידות את תשובת הרבי, אף אחת מהן לא קיבלה העתק מהמכתב המקורי. היא החליטה אפוא לשמח את שכנתה וצילמה עבורה את המכתב.
כאשר שבה מהעבודה, אחר הצהריים, חלפה בדרכה על פני דלת הבית של משפחת קריספין וצלצלה בפעמון. אולם אף אחד לא פתח לה. כעת, בשעות הערב, ירדה וצלצלה שוב בפעמון של קריספין. הפעם פתחו לה.
הרב דוד קריספין עדיין עמד מרוגש כולו למקרא המכתב. "יש לך ברכה מהרבי!", אמר לרחל אשתו בקול נרגש. "הרבי מברך אותך בבריאות!".
"את לא מבינה מה עשית לנו!", אמר לשכנתם. "אנחנו שבים כעת מבית הרפואה. הבוקר, בעבודה, רחל התעלפה. היא הובהלה בניידת 'מגן דוד אדום' לחדר המיון ב'אסף הרופא' ועברה סדרת בדיקות מקיפה. לחץ הדם שלה היה נמוך במיוחד. הרופאים הסיקו את מסקנותיהם והחליטו לשחרר אותה הביתה, מצוידת בהנחיות כיצד להיטיב את מצבה.
"אנו יושבים כעת ודנים כיצד תסדר מחדש את סדר יומה, בהתאם להנחיות הרופאים ופתאום את מופיעה עם המכתב בו מרעיף הרבי על רחל וחברותיה ברכות לבריאות ולדברים טובים נוספים! סביר מאוד להניח כי הדקות בהן מצאת את המכתב ו'עלית' על שמה של רחל היו בדיוק הדקות בהן הובהלה רחל לבית הרפואה".
"באמת מדהים", התרגשה חסיה. "מזה שנים רבות שאני עובדת כמזכירה ב'בית רבקה', ודווקא היום נולד בי דחף לגשת לארכיון, לשלוף מהמדף קלסר מסוים דווקא, להיתפס דווקא לשני מכתבים ושהעין שלי תלכוד דווקא את שמה של רחל ושל...".
"מה זאת אומרת 'שני מכתבים'?", קטעה רחל את דיבורה. "האם יש לך מכתב נוסף בו אני מוזכרת?".
"לא", חייכה חסיה. "ישנו מכתב נוסף שבו זיהיתי שם של ידידה – תושבת קריית מלאכי. התקשרתי אליה והקראתי לה את האוצר שבידיי והיא ביקשה, ממש בבהילות, כי אזדרז לשלוח לה אותו בפקס. על פי טון הדיבור שלה, אני מעריכה כי מבחינתה היה כאן תזמון מיוחד".
ואכן, חסיה צדקה. יומיים לאחר מכן, התקשרה אליה ידידתה מקריית מלאכי וסיפרה לה כי למחרת היום בו שלחה אליה את הפקס, היא עברה טיפול רפואי לא נעים שהיא מאוד חששה מפניו. המכתב, שהכיל גם הוא ברכה לבריאות – הגיע עבורה בתזמון מושלם.
שני שמות מתוך מאות ואולי אלפים שמופיעים בקלסר אחד מתוך רבים, ומשום מה – למרות שחסיה מכירה שמות רבים נוספים – תשומת הלב שלה התמקדה דווקא באותם שניים. ברכותיו של הרבי, שנכתבו לפני 45 שנים, נועדו כמובן גם לעיתוי המיוחד הזה.
