סיפור חייו של יצחק מאיר מתחיל בבירה הבולגרית – סופיה. פחות משנה הספיק יצחק לחיות שם, עד שהוריו עלו לארץ – זמן קצר לאחר כינונה של ממשלה יהודית בארץ ישראל.
 
את שנות הילדות והנערות חילק יצחק בין רחובות ויפו. בימים ההם חיפשו היהודים הבולגרים להתגורר בקהילות ובאותן ערים היו קהילות בולגריות. הוריו של יצחק בחרו להתערות בהן.
 
במלחמת ששת הימים שרת יצחק בחטיבת גולני ונלחם בחזית הצפונית מול הצבא הסורי. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, חיפש לצאת לעולם הגדול ולהתפרנס בכבוד. כך הוא מצא את עצמו במדינה האפריקנית ניגריה, מנסה לצבור הון בתחום המלונאות.
 
עד שהגיעה המהפכה שהבריחה משם את כל אילי ההון, כולל אלו שאצלם עבד יצחק. יצחק בא בדברים עם חבר טוב שהתגורר בברוקלין, יצחק מרדכי שמו. זה האחרון פתח עסק וביסס את עצמו והציע ליצחק מאיר להצטרף אליו.
 
כך, יצחק מאיר מצא את עצמו לראשונה מתגורר בשכונה רוויה ביהודים חרדים – בורו-פארק. במשך כמה שנים התחכך יצחק מאיר עם חרדים, אך לגמרי לא ראה את עצמו חלק מהם.
 
בשלב מסוים, חש יצחק מין ריקנות שממלאה אותו. הוא שקל ברצינות אפשרות לעזוב הכול ולחזור לישראל, כדי לנסות להקים את ביתו ליד הוריו. אולם הוא לא היה שלם עם האפשרות הזו. הוא חשש כי בישראל לא יצליח להשתכר מספיק בכבוד לטעמו.
 
יום אחד, תוך כדי הליכה ברחוב, ניגשו אליו שלושה בחורים חרדים. כיום הוא יודע שהם חסידי חב"ד. הם שאלוהו אם הוא יהודי והציעו לו להניח תפילין. אחד מהשלושה היה ישיר מאוד: "ניכר על פניך כי משהו מאוד מעיק עליך. סע לרבי. הוא יפתור לך כל בעיה".
 
הבחור התכוון כמובן לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הביטחון השופע בו דיבר הבחור עשה משהו ליצחק. אבל לא עד כדי כך, שישתכנע לקום ולהגיע אל הרבי. הוא היה רחוק מאוד מכל סממן יהודי, ותמונה בה הוא נראה אצל רבי חרדי הייתה לו מאוד זרה.
 
בימים שלאחר אותו מפגש, שב יצחק והרהר בדברים. הוא גמר אומר בנפשו כי אם יפגוש שוב באותם בחורים, זה יהווה עבורו סימן משמים לקבל את ההצעה ולהגיע לרבי. ואכן, שבועיים לאחר המפגש הראשון נפגשו הארבעה שנית ברחובה של עיר.
 
היה זה בשנים בהן קיבל הרבי אנשים לפגישת 'יחידות' – פגישה בארבע עיניים עם הרבי. הבחורים הגיעו עם יצחק למזכירות הרבי והצליחו לסדר לו פגישה כזו. הם הדריכו את יצחק להעלות את כל בקשותיו על הכתב וכשייכנס אל הרבי, להגיש את מכתבו. "אנחנו נמתין לך במסדרון".
 
ברגע שיצחק נכנס לחדרו של הרבי, נאלמה לשונו דום. כאילו אור בהיר וצח אפף את כל הווייתו ושיתק אותו. הרבי דיבר בעברית בהברה אשכנזית, שהייתה זרה ליצחק. הוא לא ממש הבין מה שנאמר לו. אבל כשיצא מהחדר, הבטיחו לו הבחורים כי הרבי בוודאי בירכו וכי בקרוב גם ייווכח בכך.
 
יצחק נשבה בקסמו של הרבי והחליט להפוך לאורח קבוע במסדרונות '770', כפי שמכונה בית-המדרש של הרבי. נוצר מצב בו לא עברו יותר מיומיים בין ביקור לביקור שלו במקום. יצחק לא שבע מלהביט בפני הרבי. הוא אהב להשתתף בהתוועדויות שנמשכו שעות ארוכות, למרות שלא הבין אף חצי מילה מדברי הרבי, שנאמרו באידיש.
 
במקביל, התחזק יצחק בשמירת תורה ומצוות. כמה מחסידי חב"ד פתחו את ביתם לפניו ואירחוהו בשבתות וחגים. להכוונתם ותמיכתם היה חלק רב בהתחזקותו של יצחק בקיום המצוות.
 
בגיל 35, לאחר סדרת ניסיונות כושלים למצוא את זיווגו, החליט יצחק כי הגיע הזמן לבקש על כך ברכה מפורשת מהרבי. היה זה בעת בה חילק הרבי מדי יום ראשון דולרים לברכה ולצדקה. יצחק נעמד בין אלפי האנשים שהשתרכו בתור. כשהגיע תורו – בדיוק כמו בעת ה'יחידות' – נאלמה לשונו דום.
 
הרבי חסך לו את הצורך לומר בפיו מה מבקש. מיוזמתו, בירך הרבי את יצחק כי ימצא בקרוב את זיווגו...
 
כשלושה שבועות לאחר מכן, השיג האושר את יצחק. בעזרת שדכן, מצא את זיווגו, ישראלית כמוהו, בת לניצולי שואה. ארבעה חודשים לאחר מכן, התקיימה חתונתם ברוב שמחה והדר.
 
יצחק ורעייתו ציפו להשלמת התמונה המשפחתית לה איוו. עז היה רצונם לחבוק ילד. לאחר שחלפו כמה שנים ועדיין לא זכו לכך, שב יצחק ועבר לפני הרבי בעת חלוקת דולרים. הפעם, הצליח איכשהו להוציא מפיו את בקשתו.
 
הרבי הביט ביצחק ברצינות אבהית ובירכו. הרבי הוסיף כי יש ללמוד בדקדוק את הלכות 'טהרת המשפחה'. יצחק כמובן מילא אחר הוראת הרבי. במקביל, ערכה רעייתו של יצחק סגולה מוכחת: היא הלכה לטבול במקווה טהרה מיוחד בו טבל הרבי, זמן קצר לאחר שהרבי היה שם. הייתה לה גם הזכות להשתמש במגבת בה השתמש הרבי.
 
כעשרה חודשים לאחר מכן, נולדה בת למשפחת מאיר, שנקראה רבקה, על שם אמו של יצחק.