היה זה לפני כתריסר שנים. יהודה נענה בחפץ לב, ואכן הגיע. הרצאה שנגעה במיוחד ללבו של יהודה הייתה של הרב הרצל בורוכוב מרחובות. הרב בורוכוב תאר לנוכחים כיצד התקרב ליהדות בזכות הרבי ובמיוחד האריך לספר על עיסוקו בהווה, בניהול "מרכז איגרות קודש". בזה אחר זה שלף מאמתחתו סיפורי מופתים מדהימים על אנשים שכתבו בהכוונתו בקשות אל הרבי, הניחו אותן באקראי בתוך אחד מכרכי 'איגרות קודש' – סדרה המאגדת אלפים רבים ממכתבי הרבי – ובעמודים שחפפו למכתבם מצאו תשובות מופלאות, כאילו מלכתחילה נכתבו כמענה אליהם.

יהודה התרגש מאוד מהדברים. לאחר שסיים הרב בורוכוב, ניגש יהודה אל המיקרופון וביקש לומר דבר מה. ניכר עליו כי הוא נתון בסערת נפש גדולה.
 
"אינני דתי", פתח יהודה בוידוי אישי טיפוסי. "אולם אני רוצה לשתף אתכם במופת אישי שלי עם הרבי:  
 
"היה זה לפני ארבע שנים, שבועות ספורים אחרי הארוע המוחי שחווה הרבי", זכר יהודה היטב. "לפרנסתי אני עובד כנהג משאית, ובדרך כלל מתחיל לעבוד בשעות המאוחרות של הבוקר. יומיים לפני חג הפסח, לפנות בוקר, חלמתי כאילו התעוררתי ואינני מצליח להירדם. התיישבתי על המיטה, הוצאתי סיגריה והתחלתי לעשן. הכול בחלום. אבל חלום מוחשי מאוד, כפי שמעידים הפרטים המדויקים שאני זוכר.
 
"לפתע ניבטת מולי דמותו הקורנת של הרבי. היכרותי את הרבי הייתה רק מהפרסומים בעיתונים ומפעילות אנשי חב"ד. בו עצמו מעולם לא נפגשתי. אני זוכר שתוך כדי חלום צבטתי את עצמי לוודא שאינני חולם...
 
"הרבי לא נתן לי זמן רב לשקוע במחשבות ופנה אליי בשאלה ישירה: 'האם לכל האנשים שבסביבתך יש את צרכי החג הקרב?'. נותרתי נבוך ומבולבל. לאחר שניות ארוכות של תהיה עניתי, כי לא בדקתי זאת. 'ודא אפוא', הורה לי הרבי, 'כי לא נותר לידך מישהו ללא מצרכים לחג'. אמר – ונעלם.
 
"התעוררתי, רטוב כולי מזיעה. החיזיון היה כל כך מוחשי. חשתי בוודאות כי יש דברים בגו. אימצתי את מחשבתי ונזכרתי כי בסמיכות אליי מתגורר אדם שמצבו הפיננסי אינו שפיר. טיפוס מופנם וביישן, שנמנע מלשתף אחרים במצבו, אך הכול ידעו על קשייו הכלכליים.
 
"המתנתי לשעה סבירה, אזרתי אומץ וניגשתי לביתו. ידעתי כי אני חייב להתגבר על המבוכה ולהציע עזרה. הן זו הוראה שקיבלתי מגבוה... ביד מהוססת נקשתי על הדלת והיא נפתחה על ידי בעלת הבית. עיניה נראו נפוחות ואדומות.
לשאלתי, השיבה כי בעלה לא בבית. איכשהו בררתי את המילים ופלטתי: 'האם יש לכם את כל מצרכי החג, או שמא אוכל לעזור במשהו?'.
 
"תגובתה של האישה הייתה הדבר האחרון שציפיתי לו. היא פרצה בבכי חסר מעצורים, היסטרי וממושך. מבוכתי גברה שבעתיים. זו הייתה סיטואציה כלל לא נעימה. 'על מה אתה מדבר', הצליחה האישה למלמל בין יבבה ליבבה. 'מצרכים? אתמול לקחה המשטרה את בעלי למעצר בעקבות חובותיו הגדולים. נותרתי לבד'...     
 
"רחמיי נכמרו עליה. הוצאתי מכיסי חמש מאות שקלים, שיום קודם לכן משכתי מהבנק בכדי לקנות לעצמנו את צרכי החג והגשתי לה. 'זה לא ממני', גמגמתי בחצי פה. 'מישהו שלח אותי להעניק לכם'. תיארתי לעצמי, כי כך יקל עליה לקבל ממני את הכסף, ובסך הכול זה לא היה שקר. באמת מישהו שלח אותי... האישה העתירה עליי מילות תודה וביקשה שאעביר את מיטב ברכותיה לאותו מישהו נעלם...
 
"חזרתי לביתי נרעש ונדהם. עתה היה לי ברור כי לא חלמתי חלום שווא. הרבי מליובאוויטש ידע היטב מדוע התגלה לפניי ואמר מה שאמר.
 
למחרת, בערב פסח, שוחרר אותו שכן מהמעצר, בהסדר כלשהו. פגשתי בו כאשר חזרתי הביתה לאחר העבודה. הוא המתין לי שארד מהמשאית וביקש שאסור עמו לביתו. הוא רצה להראות לי את השולחן בביתם, שערוך בכל טוב. 'הכול בזכותך', אמר בעיניים נוצצות.
 
"היה זה אחד הימים המאושרים בחיי", התוודה יהודה. "הציפה את לבי הרגשה מופלאה שלא הרגשתי מעודי. קול פנימי לחש לי, כי אני חייב לגלות לבני הזוג מי באמת עזר להם – וסיפרתי להם על החלום המופלא, שבזכותו התמלא ביתם בכל מצרכי החג".