עד היום זוכר היטב הרב מיכל וישצקי את תחושת ההפתעה שמילאה אותו בשעה ששהה בחדרו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, למרות שחלפו עשרות שנים מאז התרחשות האירועים.
 
הרב וישצקי עמד אז לקראת נישואיו וכנהוג, נכנס לפגישת 'יחידות' אצל הרבי, יחד עם בת-זוגו לעתיד. שניהם הגישו לרבי פתק עם שמותיהם ובקשותיהם, והשאלה הראשונה ששאל הרבי הייתה: "מה עם דירה?".
 
הרב וישצקי ממש לא ציפה להתעניינות כזאת. "ברוך השם", ענה תשובה סתמית.אך הרבי לא הרפה: "מה הכוונה ברוך השם?".
 
הרב וישצקי קלט כי הרבי מצפה לעדכון מפורט. הוא סיפר כי הייתה לו באותו יום פגישה בה סיכם על שכירת דירה מסוימת בשכונה המקומית, קראון-הייטס.
 
הביט הרבי ברב וישצקי, ותוך כדי חיכוך ידיים שאל, מניין ישיג כסף. הרב וישצקי, מופתע מפשר ההתעניינות בפרטים, שאל את הרבי אם כוונתו לדמי המקדמה. הרבי השיב לרב וישצקי במבט אבהי ובחיוך רחב: "ברוסיה רווח פתגם שמשמעותו, כי בכדי שינועו הגלגלים צריך לשמנם. גם כאן בארצות-הברית זה עובד כך". לרגע הפכה ארשת פניו הקדושות של הרבי לרצינית והוא הוסיף: "אני לא יודע איך זה עובד בארץ-הקודש, אבל נראה לי שגם שם זה כך".
 
יצאו הרב וישצקי וכלתו לעתיד מחדר הרבי שקועים בהרהורים. "ראי", אמר הרב וישצקי לכלתו לעתיד. "לא כל כך ברור לי, מדוע התעניין הרבי בעניין השכירות. מה שכן ברור לי הוא, כי בשלב מסוים בחיינו נעבור לגור בארץ הקודש. אחרת, לשם מה מספר לנו הרבי כיצד מתנהלים שם עסקים?".
 
השעון הורה על השעה שלוש לפנות בוקר. לבו של הרב וישצקי אמר לו, כי לא לחינם רמז לו הרבי להזדרז לשלם דמי מקדמה. הוא המתין עד לשעה שש בבוקר, ומיד יצא אל הבניין שבו התכוון לשכור דירה. הוא חיפש את ה"סופר" – האחראי מטעם הבעלים, שמתגורר בבניין וממונה על אחזקתו השוטפת ועל השכרת הדירות. בכיסו היה שטר של חמישים דולר.
 
ה"סופר" הופתע מאוד למראהו של הרב וישצקי בשעה כזו. הרב וישצקי זיהה את התדהמה שעל פניו, אך התעלם ממנה. "באתי לחתום על חוזה השכירות", אמר עניינית.
 
עיניו של הגוי התעגלו עוד יותר מרוב השתוממות: "הלוא עדיין לא נכנסת לדירה. מה פשר החיפזון שלך לחתום חוזה? ועוד בשעה כזו?". הרב וישצקי בדה איזו אמתלה, מדוע הגיע כעת. הוא הבין כי נקט בצעד חריג, אך מכל מקום, גם ההתנהגות של ה"סופר" נראתה לו קצת מוזרה. הוא התחמק וממש סרב לחתום על חוזה.
 
לאחר כמה דקות של חילופי דברים, נזכר הרב וישצקי בשטר שבאמתחתו. הוא שלף חמישים דולר והושיט אותם ל"סופר". "עכשיו אתה מוכן לחתום?".
 
הדיוקן שניבט מהשטר היה משכנע... פתאום, כמו במטה קסמים, השתנה טון דיבורו של הגוי מהקצה אל הקצה. "יודע מה", טפח על כתפו של הרב וישצקי, "למה שלא נחתום. בוא עמי אל משרדי", החווה בידו בתנועה מזמינה.
 
החוזה נחתם, לשביעות רצונו של הרב וישצקי. בעיקר היה שבע רצון על כך שמילא את רצון הרבי. ההתרחשות עם הגוי הוכיחה לו כי כנראה יש דברים בגו, למרות שעדיין לא ממש ידע מה הם אותם דברים.
 
חודשיים ימים חלפו. בינתיים, נישאו הרב וישצקי ובת-זוגתו ועברו להתגורר בדירה ששכרו. מטבע הדברים, התפתחו יחסי שכנות בין הרב וישצקי לבין ה"סופר". הפתיחות שביניהם עזרה לרב וישצקי לשאול יום אחד את הגוי, מה בדיוק קרה באותו יום, שלכתחילה לא הסכים לחתום אתו על חוזה.
 
חייך הגוי וגילה לרב וישצקי: "שעתיים לאחר שנפגשנו ביום שלפני אותו בוקר וסיכמנו על שכירתך את הדירה, ניגש אליי אדם אחר וביקש לשכור את אותה דירה. אמרתי לו כי הדירה כבר  תפוסה, והוא ניסה לפתות אותי שבכל זאת אשכיר דווקא לו. 'אתן לך עשרים דולר (סכום נכבד בימים ההם) אם תצליח להעביר אליי את הדירה'.
 
"לא יכולתי לעמוד בפיתוי", התוודה הגוי, "והסכמתי. לכן, כשבאת אתה עם שחר ולחצת אותי לחתום חוזה, נדהמתי וכמובן ניסיתי להתחמק. חבל היה לי להפסיד עשרים דולר".
 
"ואז", השלים הרב וישצקי את דבריו, "חמישים הדולרים שהצעתי לך במזומן גברו על הבטחת עשרים הדולרים, ורק מפניהם חזרת להיות חבר שלי"...
 
"אמת", השיב ה"סופר" בחיוך.
 
ומה באשר להמשך דבריו הנבואיים של הרבי? – גם הם התגשמו במרוצת השנים: היום מתגורר הרב מיכל וישצקי בארץ הקודש, בכפר חב"ד.