הפגישה הייתה בלתי צפויה בעליל. אברהם קראפט נסע ברכבת התחתית בניו-יורק, הסבווי המפורסמת, ופתאום ניבטו מולו פנים מוכרות. היה זה חבר מבית-הספר היסודי, עמו חלק את ספסל הלימודים עד לפני כמה שנים.
 
"שלום", קרא אברהם למולו. החבר חבש כיפה ואברהם התפלא. הוא ידע כי חובשים כיפה בעת טקסים דתיים. "האם חל היום חג שלא ידעתי עליו?", שאל.
 
החבר חייך. "אני הולך בקביעות עם כיפה. חזרתי בתשובה".
 
לאברהם, שגדל בבית רפורמי, היו ידיעות ביהדות פחות מקלושות. טקס בר-המצווה שלו התקיים בטמפל, ורוב החברים שהשתתפו בו היו נוצרים. המושג 'חזרה בתשובה' היה זר לו לחלוטין. "לאיפה חזרת?", לא הבין אברהם.
 
החבר חייך שנית, והסביר לו מה הפירוש לחזור בתשובה והכיר לאברהם מושגים מרתקים עליהם מעולם לא דמע. כנער בן שבע-עשרה, הזדמן לאברהם לא אחת לחשוב על מהות החיים ולחפש משמעות לכל מה שרואה. הספרות היחידה שהייתה זמינה לו הייתה נוצרית או ערבית, והן לא דיברו אליו.
 
כעת, הדברים שסיפר לו החבר, נשמעו לו מעניינים במיוחד. החבר ירד מהרכבת, והשאיר לאברהם טלפון וכתובת של הרב שלו. "כדאי לך לבוא לשוחח עמו. תכיר עולם חדש ומדהים – העולם האמיתי שלך, של נשמתך".
 
אותו רב היה מראשי-ישיבת 'תורה ודעת'. אברהם התקשר לרב, והרב הזמינו לשהות בביתו במשך שבת שלמה. "כך נוכל לשוחח בלי לחץ, וגם תוכל להתחכך מקרוב באווירה יהודית אותנטית.
 
זכרה של אותה שבת לא מש מזיכרונו של אברהם עד היום. האווירה הקסומה, השירה, המשפחתיות המיוחדת סביב השולחן, כבשו את לבו. הוא הרגיש כי כאן נמצאת התשובה לנפשו הכמהה למשמעות אמיתית ומהותית לחיים.
 
בתוך חודשים ספורים התערה אברהם בחברת תלמידי ישיבה חרדית והפך לחלק טבעי מהם. ואז הגיע משבר קטן. אברהם נחשף לכישלונות של אנשים בהתנהגויות בחברה, ולא הצליח להבין איך ייתכן שמי שהולכים בדרך התורה מועדים כך. היו גם כאלה שממש עלבו בו ואברהם הרגיש קצת מעורער בדרכו.
 
ידיד טוב שרכש, חסיד סטמר, המליץ בפניו להגיע לחסידות חב"ד. "שם בוודאי יקבלו אותך בסבר פנים יפות, יותר מכל קהילה אחרת".
 
תשכ"ב (1962) הייתה השנה בה זכה אברהם לפגוש לראשונה בחייו את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. פגש – ונכבש. חסידים טובים אימצו אותו וכיוונו את צעדיו במשעולי היהדות והחסידות.
 
במכתב הראשון שכתב אברהם לרבי, גולל בקצרה את מסכת חייו ותאר את המהפך שהתחולל לאחרונה עם עצמו, הוא ציין כי כעת הוא תוהה ועצוב, משום שלא ברור לו מה צופן לו העתיד, ממה יתפרנס וכיצד יתחתן.
 
כעבור ימים ספורים קיבל אברהם תשובה קצרה, בה הנחה אותו הרבי לעבוד בחינוך ילדים. האמת הייתה, שבקיץ האחרון עבד אברהם במחנה נופש עם ילדים, והצליח מאוד. אולם לא כתב על כך לרבי, בעיקר משום שלא ראה בכך את ייעוד חייו. והנה הרבי החליט כן לפתח אצלו את ההצלחה שכבר חווה.
 
אברהם, שעדיין לא היה חסיד בכל עצמותיו, החליט 'לבחון' את הרבי. באחד ממוצאי החגים, עת בה מחלק הרבי לנוכחים בבית-המדרש מכוס היין עליה ערך הבדלה במוצאי חג, עבר אברהם לפני הרבי ומבלי להזדהות שאל מה עליו לעשות בחיים. הרבי הביט עליו והשיב: "הרי כבר אמרתי לך לעבוד בחינוך ילדים"...
 
אי-אפשר לומר שאברהם לא התפעם מרוח-הקודש הגלויה. אולם מכל מקום, הרתיעה מעיסוק בחינוך הייתה חזקה אצלו והוא חיפש משלוח-יד אחר. הוא ניסה עבודות שונות, במקומות שונים, אך תמיד כעבור זמן קצר משהו השתבש, והוא עזב או פוטר.
 
תקופה קצרה לאחר מכן, פיתח אברהם כאבים עזים בבטן, מלווים בבחילות ובהקאות. רופא יהודי, לא דתי, בדק אותו בדיקות ראשוניות ושלח אותו לבדיקות מעמיקות בבית-הרפואה. תוך כדי בדיקה, שאלו הרופא: "אני רואה שאתה אדם דתי. האם שמעת על הרבי מליובאוויטש?".
 
אברהם נבוך וסיפר לרופא כי אפילו קיבל מהרבי הוראה מה לעשות בחיים, אך נמנע מלמלא אותה.
 
נד לו הרופא בראשו: "אני במקומך הייתי בראש ובראשונה שומע בקול הרבי, ואחר כך הולך להיבדק"...
 
מלא רגשי אשמה שב אברהם לבית-המדרש של הרבי והמתין לבוא הרבי מחוץ לבניין. בדיוק בעת שהגיע הרבי, תקפו את אברהם כאבים נוראים. הרבי חלף על פניו של אברהם וחייך לעברו חיוך רחב, מלא משמעות – ובאותו רגע, כבמטה קסמים, נמוגו הכאבים ויותר לא שבו. 

אברהם כבר הבין היטב מה עליו לעשות כעת. הוא פנה לחפש משרה בתחום החינוך, ומצא יותר מאחת. הצלחתו בתחום הייתה – ועודנה עד היום – מיוחדת במינה. "הכול בזכות הרבי הגדול שלנו", בורקות עיניו של אברהם.