שאול וחדווה ג'ובני הסתובבו בשדרה ה-13 שכונת בורו-פארק שבניו-יורק. הם תרו במבטם אחרי חנות למוצרי תינוקות. "הנה", הצביע שאול, "נראה לי שזו החנות שאנו מחפשים".
 
הם נכנסו אל החנות והתקבלו בברכה על-ידי מוכר חרדי. "אנחנו מעוניינים בעגלת תינוק", הציג שאול את עצמם.
 
"בן כמה התינוק שלכם?", התעניין המוכר, כדי לדעת איזו עגלה טובה עבורם.
 
"עדיין אין לנו תינוק", השיב שאול.
 
המוכר התבלבל לרגע, אך מיד התעשת. "בן כמה התינוק עבורו אתם רוצים לרכוש עגלה?".
 
"הוא עדיין לא נולד", הסביר שאול.
 
כעת היה המוכר מבולבל לגמרי. הוא תלה מבט תמה בשניים, וחדווה התנדבה להסביר לו. "מזה שש שנים אנו נשואים ועדיין לא התברכנו בילדים. היינו כעת אצל הרבי מליובאוויטש בעת חלוקת דולרים לצדקה ולברכה. בעלי קיבל מהרבי הבטחה לזרע בר-קיימא. גם אני עברתי, בתור הנשים, וקיבלתי ברכה לפרי-בטן. אנו בטוחים בברכות הרבי, ולכן החלטנו לקנות מראש עגלה לתינוק או לתינוקת שלנו".
 
התדהמה שעל פני המוכר התחלפה בארשת התפעלות. הפעימה אותו האמונה הפשוטה של בני הזוג בדברי הרבי. "כל הכבוד", לא כלא האיש את תחושותיו. "הנה, זה מבחר העגלות המוצע לתינוקות נולדים. או שעומדים להיוולד", הדגיש בנימת הערכה את המילה 'עומדים'. "על כל עגלה שתבחרו, תזכו להנחה משמעותית", הצהיר חגיגית. "פשוט, אני רוצה להיות חלק מהנס שיתרחש לכם".
 
שאול וחדווה שבו לביתם בישראל, מצוידים בעגלה איכותית וטעונים באמונה עזה להתגשמות ברכות הרבי.
 
עד כאן התרחשו הדברים בשנת תשמ"ו (1986). שנתיים לאחר מכן, בשנת תשמ"ח יצא הרבי ב'מבצע יום-הולדת'. הרבי עורר על כך שביום-ההולדת העברי של יהודי גובר מזלו, וראוי לנצל יום כזה להתחזקות ותוספת הידור בלימוד התורה ובקיום המצוות.
 
שאול, כמו כל חסיד שדברי הרבי יקרים לו, רצה כמובן לנצל גם הוא את יום-ההולדת שלו כראוי. הבעיה הייתה שהוא לא היה בטוח מה התאריך המדויק של לידתו. הוא נולד בראש העין של שנות החמישים, תקופה בה הרישום היה ידני ולא כל כך מסודר. במשפחת ג'ובני גם לא עשו עניין מיום-ההולדת, כך שאף אחד לא טרח לזכור את התאריך החשוב של שאול.
 
לידתו של שאול הייתה גם כרוכה בטרגדיה. ימים ספורים לאחר שנולד, נפטרה אמו. על מצבתה נחרת כי נפטרה בי' חשוון, ותמיד אמרו לו כי הפטירה התרחשה שלושה ימים לאחר הלידה. מכאן שיער שאול כי יום-ההולדת שלו הוא בז' חשוון. אך מעולם לא קיבל על כך אישור מוסמך.
 
כעת, דברי הרבי על חשיבותו הערכית של יום-ההולדת, עוררו את שאול לערוך בירור יסודי מתי בדיוק יום הולדתו. בשלב ראשון רצה לוודא, כי התאריך החרות על מצבת אמו אכן מדויק, וכי י' חשוון הוא אכן יום פטירתה.
 
הוא פנה למשרדי בית-העלמין בראש-העין, שם טמונה אמו, ומצא ארכיון ישן ובלוי, לגמרי לא מסודר. מהר מאוד הבין כי הסיכוי למצוא מידע במקום קרוב לאפסי, ופנה לערוצים אחרים.
 
על פי מה שסיפרו לו, אמו נפטרה במרכז הרפואי ביילינסון בפתח תקווה, והוא החליט לפנות לשם. ואמנם, כאן שלט יותר סדר בניירת. הוא מצא כי אמו נפטרה בכלל בז' חשוון – שלושה ימים לפני התאריך החרות על המצבה, מה שאומר כי ז' חשוון ודאי לא יום-ההולדת שלו.
 
שאול המשיך לחפש מידע על לידתו שלו, שהתרחשה גם היא באותו מרכז רפואי – ואכן מצא את התאריך המדויק: ג' חשוון.
 
מציאת תאריך הלידה המדויק של שאול, פיתחה אצל שאול וחדווה תחושה חזקה, כי קיום הוראותיו של הרבי בעניין יביא להם את הברכה אליה הם כה מייחלים.
 
ג' חשוון תש"נ (1989) הייתה הפעם הראשונה ששאול חגג את יום-הולדתו בתאריך המדויק. הוא הזמין בני משפחה וידידים לחגוג יחד עמו, וכולם הרימו כוסיות 'לחיים' ובירכוהו, כי יזכה בקרוב להתממשות ברכות הרבי.
 
בחג החנוכה הסמוך טסה חדווה לניו-יורק, לחצר הרבי. היה בה רצון עז לשוב ולהתברך מהרבי כעת, לאחר ששאול מצא את יום-הולדתו המדויק. שאול עצמו לא קיבל חופש העבודה, ולכן לא הצטרף אליה.
 
שם, בעודה בניו-יורק, נאלצה חדווה להיעזר בשירותה של אחות רפואית מסיבה כלשהי. האחות בדקה וטיפלה בה, ותוך כדי כך השיחה לחדווה לפי תומה: "את מודעת לכך שאת בהיריון. נכון?".
 
חדווה הביטה בה כהלומת רעם. "מ..מה את אומרת?", התקשתה לעכל...
 
באותה שנה, בתאריך כ"ה באב, נולד שמואל אלחנן, בנם בכורם של שאול וחדווה ג'ובני.