קריאת הכרוז העמידה את הרב אליהו לוין על מקומו: "בכרטיס טיסה אל הרבי מליובאוויטש זכה שרגא-פייבל לוין!".
 
היה זה בכנס המרכזי של תהלוכות ל"ג בעומר בירושלים בשנת תש"נ (1990). אירוע שנתי מרשים המתקיים בכיכר השבת, בו נוטלים חלק כרבבת ילדים.
 
שרגא שלנו? הרב לוין התקשה להאמין. "הזכייה כמובן משולשת", הבהיר הכרוז. "שלושה כרטיסים – לילד ולהוריו".
 
ברור מהיר הוכיח לרב לוין כי שמע נכון. אכן, ילדו זכה בכרטיס טיסה לניו-יורק, לביקור בחצר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. מה שאומר, כי גם הוא ואשתו– הוריו של שרגא, זכו בכרטיסי טיסה.
 
משפחת לוין אינה נמנית במוצהר על חסידות חב"ד. אולם הרב אליהו, ראש המשפחה, התחכך כבר מילדות באורחות החסידות. כתלמיד בתלמוד תורה 'עץ חיים' נהג בערבו של כל יום חול, עם סיום הלימודים, להיכנס לבית-כנסת חב"ד במאה שערים ולשמוע שיעורים בחסידות. עם השנים, גברה הערצתו לתנועת חסידות חב"ד ובמיוחד למנהיגה, הרבי.
 
את הזמנת הכרטיסים ואת הדאגה לכל הפרטים הנלווים לקח על עצמו ידידו של הרב לוין, הרב אליעזר ליכטנשטיין. הרב ליכטנשטיין דאג לכל הפרטים הקטנים. אפילו למלווה שיקבל את פני משפחת לוין בשדה-התעופה בניו-יורק ויוביל אותם אל דירת מארחיהם, משפחת הרב חיים-ברוך הלברשטם.
 
החוויות הרוחניות בחצר הרבי נחרתו עמוק בלבם של שרגא והוריו. הרב אליהו זוכר כיצד חש 'מחושמל' באותו רגע שסיים הרבי שיחה תורנית באיחול לבוא הגאולה בקרוב ממש, וכל החסידים זעקו בבת אחת בקול גדול: א-מ-ן!
 
בפעם הראשונה שזכתה משפחת לוין לעבור בעת חלוקת דולרים לצדקה ולברכה, ציין לפני הרבי המזכיר הרב יהודה לייב גרונר, כי הם זוכים בגורל. הרב אליהו לוין סיפר לרבי כי הוא נכד של רבי אריה לווין (רבם של האסירים). פניו של הרבי אורו ממש והוא חזר אחריו ואמר: "רבי אריה לווין זכר צדיק לברכה". הרבי בירך כי יזכו להמשיך את דרכו של הסבא לדורות הבאים וכי זכותו תסייע להם לעשות זאת.
 
בפעם השנייה שעברו לפני הרבי במעמד כזה, ניצלה הגברת לוין את ההזדמנות לבקש ברכה לכל בני המשפחה שלא הגיעו עמם. היא גם ביקשה ברכה מיוחדת לחתן את כל הילדים בקלות ושכולם ילכו בדרך התורה. הרבי ענה בברכה עליה חזר פעמיים: "מתוך הרחבה".
 
הרב אליהו לוין נזכר, כי באותו מעמד עמדה לצדם בחורה מארץ ישראל שביקשה ברכה לשידוך. הרבי לא ענה לבקשתה. במקום זאת בירכה כי תזכה להיות מורה טובה. "לאנשים כערכנו אין שמץ של הבנה בחשבונות אלוקיים, אבל לרבי כנראה יש יותר משמץ כזה. אני מכיר אישית את המדוברת, ועד היום היא לא מצאה את זיווגה"... 
 
עם חזרתם של הלוינים ארצה, הם ראו מיד התממשות ראשונה של ברכת הרבי. לאחר חודשים ארוכים בהם עמדה דירתם למכירה ואיש לא התעניין בה, פתאום מצאו קונה משמיים.
 
היה זה ביום הראשון לשובם. גברת לוין צעדה אל המכולת השכונתית, ובדרכה עצרה אותה יהודייה שמבטאה הסגיר את מוצאה הבריטי. "מזה זמן רב אני מחפשת לקנות דירה בשכונה זו. אולי ידוע לך על מישהו שמעוניין למכור?".
 
גברת לוין התקשה להכיל את הפתעתה. "אני מעוניינת למכור", השיבה.
 
עוד באותו יום נערך חוזה על-ידי עורך דין. הקונה אפילו לא ביקשה לסייר בבית. הספיק לה לראות אותו מבחוץ. פשוט, היה בה רצון עז לרכוש נחלה בארץ ישראל והיא מאוד אהבה את השכונה בה התגוררה משפחת לוין, שכונת 'שערי חסד'. ברוב אדיבותה, היא הציעה מחיר גבוה יותר מזה שמשפחת לוין חשבה לקבל. כנראה לא חסרו לה מצלצלין. היא אפילו רצתה לשלם לגברת לוין תוספת של דמי תיווך עבור הקנייה...
 
עוד באותו יום שולש לידיהם של משפחת לוין מלוא הסכום, במזומן. הקונה יוצאת-הדופן אפילו הואילה להתיר להם להישאר בביתם הישן שנתיים נוספות, עד שתסתיים בניית דירתם החדשה.
 
כך פסעה משפחת לוין את הפסיעות הראשונות אל הרחבות המובטחת. הסיבה שמכרו את הדירה הייתה הממדים הקטנים של הדירה ביחס לבני המשפחה שהלכו והתרבו, בלי עין הרע. בתמורה לדירתם הישנה, הצליחו לרכוש דירה רחבת-ידיים בשכונת רמת שלמה.
 
"ברוך השם", נוצצות עיניו של הרב לוין מאושר, "זכינו לחתן את כל ילדינו, ומתוך הרחבה. כאשר שבנו מהביקור אצל הרבי, בהיותנו במטוס, אמרתי לאשתי, מתוך אמונה עזה בדברי הרבי: 'את תראי שהכול יסתדר. כיצד בדיוק – אינני יודע. אך אני בטוח בברכת הרבי'. ואכן, הברכה התקיימה בנו במלואה".