ב"770", שכן המשרד וחדר הלימוד של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן. היו אלו שנים בודדות לאחר שהרבי קיבל על עצמו את עול ההנהגה של חסידות חב"ד. החסידות, היתה באותם ימים עדיין קהילה קטנה הנאבקת עם החורבן שהמיטו עליה השואה והסטליניזם, ורק קומץ שלוחים היו מפוזרים בארץ, ארה"ב, אירופה וצפון אפריקה. 

 
שמשון סטאק, שנולד ב"עולם החדש", היה צעיר אמריקאי טיפוסי. היתה לו ידידות קרובה עם הרבי – עוד מהימים לפני פטירת הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק, חותנו של הרבי. הוא הציג את ידידו ואת בנו בפני הרבי, שקיבל אותם בלחיצת יד חמה, וביקש מהם לשבת. 

 
הרבי העניק את ברכתו לילד שיגדל להיות מקור נחת למשפחתו ולעם היהודי כולו. אך לפני שפנו ללכת, הפתיע הרבי את שלשת האמריקנים כשפנה אל הילד ושאל: "האם אתה אוהד בייסבול"? 

 
נער הבר מצוה השיב בחיוב. 

 
"איזו קבוצה אתה אוהד – את הינקי'ס או את הדודג'רס?" המשיך הרבי לשאול. 

 
- את הדודג'רס, השיב הילד. 

 
"האם אביך אף הוא אוהד שלהם, כמוך?" 

 
- לא. 

 
"האם אביך לוקח אותך לצפות במשחקים?" 

 
- כן, מדי פעם. הפעם האחרונה שצפינו במשחק היתה לפני חודש. 

 
ואיך היה המשחק? 

 
- מאכזב, הודה בן ה-13. בסיבוב השישי הדודג'רס הפסידו 2-9, והחלטנו לעזוב את המשחק. 

 
"האם השחקנים גם עזבו את המגרש, כאשר אתה עזבת?" 

 
- ראביי, השחקנים לא יכולים לעזוב באמצע המשחק! 

 
"מדוע לא?" שאל הרבי. "הסבר לי בבקשה כיצד מתנהלים המשחקים". 

 
- ישנם שחקנים וישנם אוהדים, הסביר אוהד הבייסבול הצעיר. האוהדים יכולים לעזוב כשמתחשק להם – הם לא חלק מהמשחק, והמשחק יכול להתנהל, ואכן מתנהל, בלעדיהם. אבל השחקנים חייבים להשאר ולנסות לנצח, עד סוף המשחק ". 

 
"זוהי בדיוק ההוראה שרציתי ללמד אותך ביהדות" – אמר הרבי בחיוך. "אתה יכול להיות אוהד, או שחקן. היה שחקן".

 
עוד זמן מה עמדו השלושה מחוץ ל-770, ושוחחו על חלוץ החינוך היהודי. לאחר מכן, נפרדו והלכו לדרכם.