כמעט ארבעים שנה חלפו מאז. אולם מרחק הזמן לא מונע מהרב אברהם פיינר לשחזר את המופת המרטיט על כל פרטיו, משל התרחשו הדברים אך אתמול.
 
הרב פיינר הוא עסקן בולט בסיעת 'יהדות התורה' וחבר מטעמה במועצת עיריית ירושלים. חלק נכבד משנותיו העביר בעפולה, בה נולד וגדל. כבן יחיד להורים ניצולי שואה, בחר לבנות את ביתו לצדם, ושם התרחש המקרה המופלא.
 
ביום אחד לא בהיר החל בנו הקטן להתפתל מכאבים. הוא נראה מאוד לא טוב, וההורים נלחצו ומיהרו עמו למרכז הרפואי 'העמק' שבעיר.
 
בדיקות מקיפות גילו כי מדובר במקרה לא פשוט. מנהל המחלקה בה נערכו הבדיקות קרא להורים והבהיר להם כי בנם מוכרח לעבור בזריזות ניתוח מסובך. "אהיה עמכם כנה: גם אם הניתוח יצליח, אמור הילד להישאר פגוע. אך ללא הניתוח – חייו מוטלים בסכנה!".
 
הנימה הנחרצת בה נאמרו הדברים, הותירה את ההורים הצעירים בהלם מוחלט. הם חשו על סף תהום פעורה, במקום בו אבדה האפשרות לסגת. הרופא קבע להם מועד לניתוח לשבוע לאחר מכן, והם שבו לביתם הלומים, מתקשים לעכל לקראת מה הם צועדים.
 
מנהג היה לו לרב פיינר להשתתף בשיעור גמרא יומי שהתקיים בבית-הכנסת הגדול בעיר. גם בימים הבאים לא חרג הרב פיינר מהרגלו והתמיד להופיע בשיעור. אולם לבו ומוחו לא היו בשיעור. הם היו במחוזות אחרים לגמרי.
 
כמה אברכים חסידי חב"ד, שנמנו על משתתפי השיעור, זיהו את המצוקה שעל פני הרב פיינר. "דאגה בלב איש – ישיחנה", צטטו לפניו את מאמר החכם מכל אדם. "אולי נוכל להיות לך לעזר".
 
הרב פיינר פתח לפניהם את לבו ושיתף אותם בטלטלה שעוברת עליהם. "עולל קטן, שמי יודע מה העתיד צופן לו", סיים באנחה קורעת לב.
 
בפי האברכים כולם הייתה המלצה זהה: לספר על כך לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. "כתוב לרבי את הכול, בפרוטרוט. רבים ההמונים שנושעו מברכותיו הקדושות". הם הכינו את הרב פיינר לאפשרות כי לא יקבל מענה של ממש בתוך הימים שנותרו עד הניתוח. "מכל מקום, היה סמוך ובטוח כי גם כך ברכת הרבי שלוחה ותלווה אתכם".
 
לפיכך גדולה הייתה הפתעתו של הרב פיינר, כי כבר בתוך שלושה ימים מאז שלח את המכתב בדואר אקספרס, נשלחה אליו תשובה מהרבי. המכתב נפתח בנוסח המקובל: "בעת רצון אזכירו על ציון כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר (הרבי הקודם מליובאוויטש)", אחר נוספו שתי מילים בכתב ידו של הרבי: "בשורות טובות". בהמשך, הופיעו שתי שורות נוספות במכונת כתיבה: "נכתב בצידו. בטח שומר על שיעורי חומש תהלים תניא, ומתפלל כמנהגנו".
 
כפי שהבין מידידיו החב"דניקים, התוספת הזו אינה שגרתית. לצערו הגדול של הרב פיינר, המכתב לא שמור עמו. הוא הונח בתוך ארנק שנגנב ממנו זמן קצר לאחר מכן, ולא שב אליו.
 
הרב פיינר נמנה על חסידי בעלז ועד אז לא נהג במנהג חב"ד ללמוד שיעור יומי מפרשת השבוע ולקרוא תהילים לפי חלוקה לימי החודש. קל וחומר שלא למד בספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד ולא התפלל בנוסח חב"ד. אולם חזקה עליו הוראת הרבי. בעיקר משום שחש כי יש לכך קשר לבריאות בנו, המוטלת על כפות המאזניים.
 
יומיים לאחר שהתקבלה תשובת הרבי, הגיע מועד הניתוח. הרב פיינר ורעייתו הגיעו עם בנם אל המחלקה שהוזמנו. בטרם הוכנס הילד לחדר הניתוח, לקחוהו הרופאים לבדיקות חוזרות, לוודא כי כל הממצאים שבידם אכן מדויקים. ההורים נותרו מאחור, כששפתותיהם ממלמלות תפילות לבריאות בנם היקר.
 
ברגעים הבאים זיהה הרב פיינר תנועה ערה של רופאים ואחיות. הללו יצאו ונכנסו בחדר בו שכב הבן בתכונה לא שגרתית, ורעייתו והוא נלחצו מאפשרות שהתגלתה הידרדרות, או אולי חלילה בעיה נוספת.
 
רגעים ספורים לאחר מכן התבררה להם האמת המזהירה. מנהל המחלקה קרא אותם לחדרו, אותו חדר בו הנחית עליהם לפני כשבוע הודעה מרעישה, ושב והנחית עליהם הודעה מרעישה: "אין ניתוח!".
 
הוא החזיק בידיו את הבדיקות מלפני שבוע ואת הבדיקות הנוכחיות ואמר בהשתאות: "אינני יכול להסביר זאת. ראו בעצמכם. הממצאים הקשים נעלמו כלא היו. נס של ממש!".
 
פרץ של צחוק נרגש השתחרר מפיו של הרב פיינר. "אני יכול להסביר זאת", אמר וסיפר למנהל על ברכת הרבי. "ידו של הרבי מליובאוויטש אפוא ב'מעל'"...
 
הרב פיינר מתמיד עד היום לקיים את ההוראות שקיבל אז מהרבי. הוא מתפלל בנוסח חב"ד ולומד את השיעורים היומיים בחומש, תהילים ותניא.
 
"האבחנה הרפואית הייתה", נרעד קולו של הרב פיינר, "כי בני יישאר חלילה חשוך ילדים. אך כבר כתב דויד המלך: 'רבות מחשבות בלב איש – ועצת השם היא תקום'. בחודש אדר הקרוב תתקיים, בעזרת השם, חתונת בתו. הראשונה מתוך שישה ילדים".