שלמה נולד בארץ ישראל. אביו נמנה על חסידי צאנז והעניק לו חינוך תואם.
 
בשנות הבחרות המתקדמות, הייתה לשלמה נפילה רוחנית. נפילה שהתעצמה לאחר שטס לניו-יורק כדי לחפש עבודה. היה זה בשנת תשל"ו, שנה שהייתה עבור שלמה מתסכלת ומבלבלת מבחינת זהותו היהודית. היו לו הרבה שאלות באמונה והשקפה והוא חש מעורער מאוד. מדי יום שאל את עצמו לשם מה בכלל עליו לשמור תורה ומצוות.
 
שלמה, באמצע שנות העשרים לחייו, הרגיש כי הוא מוכרח להיפגש עם מישהו בשיעור קומה, שיוכל לענות לו על קושיותיו-תהיותיו. אחרת, לא יעמוד בפיתויים הקורצים שמזמנת אמריקה הגדולה.
 
חסיד חב"ד שהכיר במקום מגוריו בארצות-הברית, המליץ לו להתקבל אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ולשוחח עמו. "הרבי בוודאי יעשה לך סדר בראש!", קבע בביטחון.
 
שלמה היסס. אך אותו חסיד לא הרפה ממנו, ובעצמו תיאם עבורו במזכירות הרבי פגישה שנקבעה לשעת לילה מאוחרת. שלמה 'נכנע'.
 
מראהו של שלמה באותם ימים היה רחוק מלהסגיר את משפחת מוצאו. הוא היה מגולח למשעי, מעוטר בכיפה מזערית ולבוש צבעונים. מכל מקום, כמי שמגיע מרקע חסידי, היה בטוח כי יודע לקראת איזו חוויה הוא הולך. לא אחת בא במחיצתם של אדמו"רים ורבנים חשובים והוא ציפה לפגישה נוספת מאותו סוג.
 
אולם מיד עם כניסתו לחדרו של הרבי קלט שלמה כי זו מציאות שונה לגמרי. הרבי ישב בכפות ידיים חבוקות מעל השולחן והביט לעברו במבט חודר. עיני הרבי פלחו את נשמתו וקראוה לפניי ולפנים.
 
השיחה כולה התנהלה באידיש, אותה הכיר שלמה מבית הוריו. הרבי התעניין מהיכן בא, מי הם הוריו, והקשיב בתשומת לב לכל הדילמות והספקות שהעיקו עליו.
 
הרבי מצדו לא נכנס עם שלמה לדיון כלל ועיקר. הרבי רק המליץ לו ללמוד חסידות, ובכך ייפתרו לו כל הספקות. שלמה לא קיבל את ההמלצה. "זה לא מדבר אליי", התריס. "כבר ניסיתי ללמוד חסידות – וזה לא פעל עליי במיוחד".
 
עיניו של הרבי הביטו בשלמה בחום. "אז תלמד 'מסילת ישרים'" (ספר מוסר העוסק באמונה ובהנהגה נכונה). שלמה הכיר את הספר מימי עלומיו. הצעה זו דווקא מצאה חן בעיניו. הוא הודה, לחץ את ידו הקדושה של הרבי ויצא לביתו.
 
עוד באותו ערב חיפש שלמה את הספר המומלץ והחל ללמוד בו. נקפו ימים, חלפו שבועות, וניצנים של שינוי נבטו בתוככי נפשו. שלמה פתח במסע חזרה אל דרך אבותיו. המסע היה אטי וארוך, אך בטוח. כמה שנים לאחר מכן הקים שלמה בית חרדי מובהק, בארצות-הברית.
 
הקשר היחיד הנוסף שלו עם הרבי היה כאשר נולד בנו הראשון – בנימין. בעצת חברו החב"דניק בישר על כך לרבי במכתב, וזכה לקבל בחזרה איגרת ברכה.
 
חלפו 13 שנים נוספות. בנימין הגיע לגיל מצוות, ובשכונת מגוריהם לא היו חנויות שמכרו את הלבוש המקובל של נערים חרדיים. הוריו של בנימין בחרו לנסוע עמו לקראון-הייטס – שכונתו של הרבי – ושם לרכוש עבורו את כל הנדרש.
 
היה זה יום ראשון. בשעת צהריים סיימו את הקניות, ופתאום הבליחה מחשבה במוחו של שלמה: הן בימי ראשון מחלק הרבי מליובאוויטש דולרים לברכה וצדקה. זו הזדמנות לבוא ולהתברך מפיו, לקראת בר-המצווה של בנימין.
 
ממחשבה למעשה. השלושה מיהרו למרכז חב"ד העולמי, מקום משכנו של הרבי, והתחלקו בין תורי הגברים והנשים. לאחר המתנה לא מבוטלת התקרב מאוד תורם של שלמה ובנימין.
 
מהמקום בו עמדו כעת, יכול היה שלמה להביט בפני הרבי. העיניים, העיניים הזוהרות של הרבי החזירוהו אל הפגישה הקודמת עם הרבי, בה נראה אחרת לגמרי מעכשיו. הוא התבגר מאוד, פניו מעוטרות כעת בזקן נאה ומלבושיו שונים לגמרי. הוא גם מרכיב משקפיים, שלא כמו בפעם שעברה.
 
הגיע תורם. שלמה הושיט בחרדת קודש את ידו אל הרבי, ועוד לפני שפצה את פיו, פנה אליו הרבי בשאלה ישירה, באידיש: "אתה עדיין לומד 'מסילת ישרים'?".
 
שלמה הוכה בהלם. במשך שניות ארוכות שנדמו כנצח לא הצליח להוציא מילה מפיו. כשהתאושש, ענה כי לומד, ובתקופה האחרונה עבר על רבים מכתבי רמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו, מחבר 'מסילת ישרים'). הרבי חייך חיוך רחב ואמר פעמיים: "זייער גוט" (באידיש – טוב מאוד).
 
שלמה הציג את בנו, והרבי העניק להם דולרים נוספים וברכם בבשורות טובות.
 
"אני חש שזכיתי להיחשף לגילוי נסי, אלוקי ממש", נרגש שלמה, שכיום גר בצפת. לפני כארבע שנים עלה חזרה ארצה ובחר להתיישב בעיר הקודש הצפונית, שם משמש כגבאי בבית-כנסת מרכזי. "ממרחק של שנים, במהלכן עברו לפני הרבי רבבות בני אדם, הכיר הרבי בהבזק של שנייה אדם שמראהו החיצוני – וגם הפנימי – השתנה מקצה לקצה. האם זה אנושי?".