הדבר היה בשבת חורפית בשנת תשל"ד (1973), בעיצומה של התוועדות בבית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בניו-יורק. פתאום, בין שיחת-קודש אחת לרעותה, פנה הרבי וקרא –  "גליק! הרב גליק!". נראה היה כי הרבי מחפש את הרב גליק.
 
הרב אברהם-יצחק גליק ז"ל שימש עשרות שנים 'שגריר נודד' של הרבי באירופה. הוא פעל במערב היבשת וגם במזרחה – בשנים שלפני נפילת מסך-הברזל הסובייטי. הוא עסק שם בשליחויות רבות שהטיל עליו הרבי – פעמים בגלוי ופעמים בחשאי. פה הקים בית-ספר יהודי, שם פתח מסעדה כשרה, לקהילה זו הביא מצות לפסח ובעיר פלונית בנה מקווה-טהרה. הוא יצא ובא אצל ראשי מדינות ובעלי כוח והשפעה, ופעל רבות לטובת היהודים והיהדות.
 
העובדה שהרבי חיפש את הרב גליק בתוך קהל הנוכחים באותה התוועדות הייתה תמוהה, שכן הוא כלל לא שהה באותה שבת בארצות-הברית.
 
מאוחר יותר, תאר הרב גליק עצמו מדוע לדעתו נקב הרבי בשמו: ימים ספורים קודם לכן הייתי עם רעייתי בברצלונה. תכניתנו הייתה להמשיך למדריד ומשם לליסבון שבפורטוגל, לסדרת משימות לטובת היהדות. אלא שאז נתקבלה לפתע שיחת טלפון ממזכירות הרבי ובה הוראה לטוס לאי מיורקה, מרחק חצי שעת טיסה מברצלונה. מעולם לא ביקרתי שם. ההוראה לא הגדירה כתובת ומטרה. 'טוס למיורקה', היה לשונה.
 
עדיין לא חשבתי שהעניין בהול ושבגללו עלינו לשבש את מסלול טיסותינו. התכוננו אפוא להגיע למיורקה לאחר שנשלים את משימתנו בליסבון.
 
כשהגענו לנמל-התעופה בברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. "זו בוודאי אצבע אלוקים", אמרה רעייתי. "אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, עלינו להקפיא את תכניותינו ולצאת לשם מיד". עלינו אפוא לטיסה הראשונה למיורקה.
 
הטיסה הייתה איומה. כיסי-אוויר עזים טלטלו את המטוס בעוצמה שטרם חוויתי. "אנחנו נוסעים בשליחותו של הרבי ואין מה לדאוג", אמרה רעייתי בשלווה ראויה להערכה.
 
המטוס נחת בשלום במיורקה והתחלנו להתעניין היכן יש יהודים באי. בירור קצר העלה כי במלון 'הוטל דה-מאר' מתארחת קבוצה גדולה של תיירים יהודים. בתוך כך הודיעו ברדיו כי טרוריסטים התנקשו בחייו של ראש ממשלת ספרד, ועקב כך הוטל עוצר על העיר ונחסמו כל דרכי הגישה אליה.
 
העיר אליה תכננו להגיע – נחסמה, ואילו באי שאליו הסיט הרבי את מסלול נסיעתנו, המתינו לנו יהודים רבים...
 
בקושי הספקנו להתארגן והנה קיבלנו שיחה נוספת ממזכירות הרבי. היו אלו הימים שלפני חנוכה והמזכיר הודיע לנו כי לקראת החג פרסם הרבי שני מכתבים. האחד "אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם", והשני פונה אל ילדים שמתחת לגיל מצוות.
 
בהוראת הרבי, המזכיר הכתיב לי את התרגום האנגלי של המכתבים (המקור היה באידיש), ואמר לי לדאוג לתרגמם לספרדית, כדי שאוכל להפיצם בקרב היהודים באי. השגתי מתרגם ולמחרת מיהרתי לשכפל את התרגומים, וכל תייר יהודי שפגשנו קיבל מאתנו עותק מהמכתבים (מי באנגלית ומי בספרדית).
 
הצלחנו לאתר גם יהודים מבני המקום ויצרנו איתם קשר (והוא נמשך גם בשנים הבאות). סיפרנו להם על הוראת-הפתע שקיבלנו לטוס למיורקה ועל הכתבת המכתבים בטלפון – עובדות שתרמו לעניין הרב שלהם בפעילותנו.
 
בזיכרוני נחרת המיוחד יהודי בשם ביני, עשיר גדול שגר בבית מפואר. מסיבה כלשהי הוא נמנע לקבלני בביתו, אך הוא בא אליי למלון ושוחחנו. ולאחר מכן הפעלתי קלטת שבה נשמע הרבי שר "צמאה לך נפשי", וכשהוא שמע את קול שירתו של הרבי, החל לבכות כתינוק. הוא הסביר שזה מזכיר לו את שנות ילדותו.
 
כשנרגע, אמר שהוא חש צורך חזק לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר מחשבה והעלאת רעיונות הוחלט להציב על גג ביתו, ששכן במקום גבוה והשקיף על פני כל העיר, חנוכייה גדולה. ואכן, הצלחנו להציב על גג הבית חנוכייה מאולתרת, אך גדולה ובולטת דייה.
 
החנוכייה עוררה התעניינות רבה אצל כל רואיה ובמיוחד בקרב היהודים. כשעזבנו את העיר כבר קיבל עליו ביני כמה פעולות חשובות נוספות של קיום מצוות.
 
כשהתקנתי את החנוכייה נזכרתי באמרה שאמר לי הרבי באחד הימים, בתקופה שעסקתי לפרנסתי בייצור מנורות. הרבי אמר לי: "נשמה יהודית היא כמו מנורה. כשם שמנורה יכולה להיות כבויה זמן רב, כל עוד לא העלו בה אור, כך גם נשמות יהודיות רבות עומדות ומצפות שיציתו בהן את הניצוץ".
 
זו אפוא הסיבה לדעתי שהרבי הזכיר את שמי באותה התוועדות. הרבי הלוא ידע בדיוק היכן אני ומה מעשיי. ובכל-זאת הזכירני בהתוועדות, קבל עם ועדה, כנראה כדי לעורר עליי זכות ולתת לי כוחות להצליח במשימתי – להאיר נשמות יהודיות.