הרב יחזקאל בסר היה מעסקניה הבולטים של יהדות ניו-יורק. הוא לא נחשב לחסיד חב"ד, אך עשרות שנים עמד בקשר הדוק עם הרבי מליובאוויטש מלך המשיח וזכה לממש בקשות רבות שלו. לא רק בתחומי עסקנותו אלא גם בחייו הפרטיים.
 
למשל: אחת המזכירות בבית העסק הפרטי שניהל, קיבלה את משרתה לפי בקשת הרבי. היה זה בשנת תשי"ב (1952). הרב בסר קיבל מהרבי מסר כי בעלת-תשובה רוצה לעזוב את בית הוריה כדי לחיות על-פי התורה, אך אין לה מקור פרנסה עצמאי. הרב בסר הבין מיד את כוונת הרבי, ולקח אותה להיות מזכירה אצלו.
 
לרב בסר היה שותף בעסק. כעבור תקופה קצרה מאז שהגיעה המזכירה, ביקש השותף מהרב בסר להתלוות אליו לביקור אצל הרבי. "מה קרה?", התפלא הרב בסר. הוא לא הכיר את שותפו כמי שייזום ביקור כזה.
 
"המזכירה החדשה", קרץ השותף בעינו. "היא סידרה לי את הפגישה. האם תיאות לבוא עמי? אני לא יודע כיצד להתנהג במחיצת הרבי".
 
הרב בסר התגורר בשכונת הרבי, קראון-הייטס. הוא סיכם עם שותפו להיפגש בביתו בשעה 10 בלילה, ויחד יצאו לפגישת 'יחידות' עם הרבי, שנקבעה לשעה 11.
 
בעשר וחצי הופיע השותף והודיע כי מבטל את תוכניתו. "מה קרה?", לא הבין הרב בסר.
 
"קרובת משפחה שלי שגרה כאן בשכונה חולה מאוד", התנצל השותף. "גילו אצלה גידול ממאיר ולאחר שהסירו אותו, הוא שב והתפתח. זמן רב לא ביקרתי אותה ואם הזדמנתי לשכונה זו, אני מעדיף לנצל זאת לביקור אצלה".
 
השותף לא העלה בדעתו כי לטובתה של קרובת-המשפחה עדיף כי יגיע אל הרבי ויבקש ברכה עבורה. בכמה משפטים הצליח הרב בסר לשכנעו בכך והשותף ניאות ללכת אל הרבי.
 
הרבי קיבל את השניים בחמימות ובמאור פנים. השותף, כפי שהודרך, הגיש לרבי פתק עם שמה של קרובת-משפחתו. פתאום, בבת אחת השתנתה ארשת הפנים של הרבי לרצינית מאוד. הרבי גילה התעניינות רבה בפרטי התיק הרפואי שלה. "היא דתייה?", שאל הרבי.
 
"לא", השיב השותף.
 
"עליה לקבל על עצמה החלטה טובה שתהיה לזכותה. למשל, להדליק נרות שבת", הציע הרבי.
 
"אני חושב", הרהר השותף בקול, "שהיא מדליקה נרות".
 
"אם כך, שתקבל על עצמה להפריש כמה פרוטות לצדקה לפני הדלקת הנרות", אמר-קבע הרבי. "אל תדאג, הכול יהיה בסדר", סגר הרבי את הנושא.
 
במהלך הפגישה, שנמשכה יותר משעתיים, התעניין הרבי אצל השותף אם יש לו ילדים ומה אופיו של החינוך שמקבלים.
 
השותף סיפר כי יש לו ילד קטן ובתוכניתו לשלוח אותו בעתיד לאוניברסיטה.
 
"תגיד לי", אמר הרבי, "כיצד תרגיש אם באוניברסיטה יתחבר בנך עם נערה גויה שתמצא חן בעיניו והוא ירצה להתחתן איתה?".
 
השותף התחלחל. נישואי תערובת היו קו אדום מבחינתו.
 
"רק אם תשלח את הבן לישיבה ולא לאוניברסיטה, תבטיח לעצמך נכדים יהודים", אמר לו הרבי.
 
נושא אחר שעלה באותה פגישה היה לימוד תורת חסידות חב"ד. הרב בסר שאל מדוע חסידי חב"ד הוגים דווקא בספרי האדמו"רים שלהם ולא בספרי חסידות אחרים.
 
הרבי השיב במשל מתרופת הפניצילין שהתגלתה כמה שנים קודם לכן. "לכתחילה, השתמשו בתרופה במינון נמוך. אולם לאחר שהחיידקים פיתחו עמידות מולה, נאלצו הרופאים להכפיל ולשלש את המינון כדי לקטול אותם.
 
"כך גם חסידות חב"ד", הסביר הרבי. "קיימים 'חיידקים' רוחניים, שמפריעים לתפקודה הבריא של הנשמה, וספרי חסידות חב"ד מספקים מולם תשובה הרבה יותר 'קטלנית', כי ה'מינון' שבתכניהם הרבה יותר גבוה מזה שבתכני ספרי החסידות האחרים. לכן מעדיפים להשקיע בלימודם דווקא".
 
שני השותפים יצאו מחדר הרבי מלאי התפעלות. כעבור מספר ימים, קיבל השותף ידיעה מרעישה. הרופאים החליטו לנתח שנית את קרובת המשפחה לשם הסרת הגידול. הם פתחו את המקום – וגילו כי בעצם לא קיים שום גידול! פשוט, בניתוח הקודם נותרה שם בטעות שארית קטנה של תחבושת, וזו פיתחה במקום דלקת שנדמתה כגידול...
 
את השותף חיזקה מאוד עובדה זו לעמוד בהחלטה שקיבל, לשלוח את ילדו לישיבה ולא לאוניברסיטה. אולם מה שהפעים את הרב בסר בכל הסיפור היה פרט אחר, שהתרחש לאחר כחודשיים שלושה.
 
פנו אליו בטלפון ממזכירות הרבי ושאלוהו, בשם הרבי "מה שלום פלונית בת פלונית?". הכוונה הייתה לאותה מזכירה שקיבל לעבודה. "מדהים היה להיווכח", נרגש הרב בסר, "כיצד גם לאחר כמה חודשים, במהלכם נפגש הרבי וקיבל פניות מרבבות יהודים שונים, זכר הרבי את אותה מזכירה והתעניין בהצלחתה".