זו הייתה בקשה מפתיעה: קהילה רפורמית מעוניינת להעניק לילדיהם חוויה אורתודוכסית!
 
היה  זה לפני כארבעים שנה. במשרדו של הרב חיים יצחק דרייזין, שליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לעיר ס' פרנציסקו צלצל הטלפון. הדובר הזדהה כאיש הקהילה הרפורמית בסקרמנטו. "ילדי הקהילה נמצאים כעת במחנה קיט, וועד הקהילה מעוניין כי תבואו לשהות עם הילדים במשך השבת ולהעניק להם אווירה יהודית מקורית".
 
הרב דרייזין יצר קשר עם שני עמיתיו, הרב אברהם לויטנסקי (ז"ל) והרב משה ענגל, שעושים כל אחד בשליחות הרבי בפינה אחרת במדינת קליפורניה והם נענו בשמחה להצטרף אליו למשך השבת. 
 
ביום שישי אחר הצהריים עלו הרב לויטנסקי והרב ענגל על מטוס שלקחם לסקרמנטו. המרחק משדה-התעופה בו נחתו עד למחנה הקיט נאמד ב-40 דקות נסיעה, והשניים ציפו להגיע זמן ניכר לפני כניסת השבת, שיספיק להם להתארגן ואף לנוח.
 
ג'ק, מורה צעיר מהמחנה, המתין להם בשדה-התעופה עם רכבו. הוא זיהה בקלות את שני הרבנים והובילם אל הרכב. "התרווחו לכם רבנים נכבדים. מצפה לנו נסיעה בת שעתיים וחצי".
 
הרב לויטנסקי והרב ענגל הוכו בהלם. "אמרו לנו כי מדובר ב-40 דקות נסיעה בלבד!".
 
ג'ק משך בכתפיו. "לא יודע מי אמר לכם את זה. אבל מה זה כל כך משנה?".
 
"מה זאת אומרת מה זה משנה?", הגיבו בקוצר רוח, "השבת נכנסת בעוד שעתיים!".
 
ג'ק, רפורמי אמיתי, ממש לא הבין את פשר הלחץ. "מקסימום נאחר קצת. העיקר שהשתדלנו להגיע בזמן"...
 
"טוב. חבל כעת על הזמן", התעשת ראשון הרב לויטנסקי. "הבה ניכנס לרכב ואתה ג'ק סוחט את דוושת הגז עד תום. אני מקווה מאוד שיקרה נס ולא ניאלץ לבלות את השבת על אם הדרך".
 
אבל הנס לא קרה. דקה לפני כניסת השבת, נכנס ג'ק במצוות נוסעיו לתחנת דלק בצידי הכביש. היה זה בעיירה בשם אובורן. השניים פרצו מהרכב כרוח סערה ורוקנו את תא המטען מכל כבודתם. ג'ק הנדהם לא האמין שהם מתכוונים באמת למה שהם עושים. "מ..מה בדיוק תעשו כאן?", לא הצליח לעכל. "ומה אומר ל-100 החניכים שמחכים לכם?".
 
"אם אינך נשאר עימנו, חזור בבקשה במוצאי שבת לאסוף אותנו מכאן", ביקשו הרבנים מג'ק. יותר לא הוסיפו.
 
שבת קודש פרשה כנפיה, והרבנים לויטנסקי וענגל קיבלו את פניה בתפילה זכה בטבורה של תחנת הדלק. את הלילה עצמו בילו במלון גרוע, היחיד שהסכים לארחם ולקבל את התשלום רק למחרת בלילה (במוצאי שבת). למחרת, ניסו לחפש יהודים ברחבי עיירה, אך לא מצאו אפילו אחד. את יתר היממה עשו בתחנת הדלק, לצד חפציהם.
 
במוצאי השבת חזר אליהם ג'ק, והם נסעו עמו למחנה הקיט. כאשר הגיעו – באיחור של 26 שעות מהמתוכנן – התקבלו על-ידי החניכים כגיבורים. הרפורמים לא האמינו כי קיימים בדורנו אנשים שמוכנים להקרבה כזו למען השבת.
 
בו במקום קיימו תוכנית מלווה-מלכה, וכפיצוי לכל השבת דחסו במהלך התוכנית המון סיפורים ומסרים יהודיים. בין השאר, לימדו את הנוכחים שיר על החשיבות שבאכילת אוכל כשר. הילדים קלטו את השיר במהירות, ושרו אותו עוד ועוד מתוך התלהבות רבה.
 
שנים רבות חלפו מאז. אף פעם לא הבינו הרב ענגל והרב לויטנסקי למה נגזר עליהם משמים לבלות שבת שלמה בתחנת דלק, ולהגיע ליעדם רק במוצאי השבת.
 
יום אחד הוזמן הרב משה ענגל להרצות לפני קבוצת יהודים מקהילה קונסרבופורמית – מין הכלאה של ספק קונסרבטיבים, ספק רפורמים – באתר קמפינג בפארק סיטי במדינת יוטה.
 
הרב ענגל הגיע לעיר סלט לייק סיטי ומשם הוסע לאתר הקמפינג על-ידי זוג צעיר. התברר, כי בכל העיר סלט לייק סיטי ישנם מספר זוגות יהודים מבוגרים ששומרים על כשרות ולא יותר. "בעצם", גילה הבעל, "גם אנחנו שומרים כשרות. אנחנו הצעירים היחידים בעיר זו ששומרים כשרות".
 
מבטיו המשתאים של הרב ענגל הסגירו את מחשבותיו. מה בדיוק לזוג צעיר שחזותו ממש לא משייכת אותו לאורתודוכסיה ולשמירת כשרות, ועוד בעיר בה די קשה להשיג מוצרים כשרים?
 
האישה הייתה זו שזיהתה את מחשבותיו. "זה אולי יישמע לך הזוי, אך כך זה נולד. כשהייתי בת שש-עשרה השתתפתי בשבתון ורבנים שהיו בדרך אלינו נתקעו בתחנת דלק למשך כל השבת והגיעו אלינו רק במוצאי שבת. באותו לילה הם לימדו אותנו שיר קצבי שעסק בחשיבות האוכל הכשר והסתיים במילים 'אני רוצה לאכול בשר כשר'.
 
"אני כל כך התרשמתי מההקרבה של הרבנים והחלטתי כי אני רוצה לחקות אותם. לפחות בנושא בו לימדו אותי – שמירה על כשרות. קיבלתי על עצמי כי כאשר אקים בית משלי, אקפיד לנהל מטבח כשר".
 
פתאום, נעצה האישה מבט בפניו של הרב ענגל וקראה בהשתאות: "רגע, זה לא אתה, אחד מאותם רבנים?"...