שנתיים וחצי היו צבי ואסתר ג'קבס נשואים באושר. אלא שעל אושרם העיבה עננה מטרידה: הם טרם זכו להיפקד בילדים. לכל הדעות, לא היה זה פרק זמן שאמור לייאש, אך מכל מקום הוא בפירוש הציק.
 
כך, מצא צבי את עצמו מגיע לקראון-הייטס שבברוקלין, שכונת מגוריו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כדי לקבל את ברכתו לזכות בילדים.
 
היה זה חודש אלול תשמ"ח (ספטמבר 1988). צבי נעמד בתוך הנחשול האנושי המתפתל לפני ביתו של הרבי והמתין לתורו. בעודו מתקדם עם ההמון, זיהה מכונית שרד שהחליקה לתוך מקום חניה קרוב. השמועה עברה מפה לאוזן כי מנהיגים פוליטיים מקומיים הגיעו להיוועץ ברבי בסוגיה חשובה שעל הפרק. הם הוכנסו מיד, וגרמו לעצירת התור למשך שלושים דקות.
 
באותן דקות מתמשכות, נתפס צבי להרהורים מייסרים האם אכן ראוי כי יבקש מהרבי ברכה. הוא שמע כי בהזדמנויות מעין אלו הרבי שרוי בצום וחישב כי כל בקשה מהרבי מאריכה את שהותו בצום בעוד כמה רגעים. מה גם, שהרבי עומד כל העת רגליו. האומנם מוכן הוא, צבי, לקחת על כתפיו את ה'אשמה' ברגעי צום נוספים של הרבי?! מצד שני, האם הוא מוכן לוותר על ברכה שתעניק לו את הזכות להפוך לאבא?
 
צבי הביט לאחוריו וראה כיצד התור הולך ומתארך. הוא חש מבוכה גדולה. לבקש? לא לבקש? מבט עיניו נתקל באחד מרבותיו שלימדוהו בישיבה, שעמד כמוהו בתור להתברך מפי הרבי. צבי שאל לדעתו של הרב, ונענה בנחישות: "בוודאי שעליך לבקש!".
 
צבי היה מאושר כי מישהו אחר הכריע למענו. בדיוק אז החל התור להתקדם.
 
מספר צבי: "מצאתי את עצמי מול הרבי ומקבל מידו הקדושה דולר לברכה והצלחה. הנה, הגיע הרגע לו חיכיתי. 'דבר!', ציוויתי לפי. 'ברכה לתינוק', גמגמתי מתוך סערה פנימית. 
 
"'אמן. בשעה טובה ומוצלחת', השיב לי הרבי. מילותיו הקדושות נשמעו צלולות. הרבי הושיט לי תוך כדי דיבור דולר נוסף לברכה. כעבור רגע גיליתי כי אני כבר עומד מחוץ לביתו של הרבי. משך כמה שניות ארך לי להתעשת ולהפנים את החוויה שעברתי. כן! זכיתי בברכה הנכספת!". 
 
כאמור, היה זה בחודש אלול. בחודש כסלו ביקרה אסתר אצל רופא והוא אישר לה את תחושתה: היא החלה את ה'מסע' ללידה, בשעה טובה ומוצלחת! אושרם של צבי ואסתר לא ידע גבולות. 
 
אבל האושר הגדול נמשך שבוע אחד בלבד. בדיקות רפואיות גילו כי מדובר בעובר עם סיכונים שונים, גבוהים במיוחד. הרופא המליץ לעצור את הכול ולמנוע את התפתחות ההיריון!
 
צבי ואסתר לא היו מוכנים כמובן לשמוע. ההלכה היהודית לא מתירה לעצור היריון, אלא אם כן נשקפת סכנת-חיים לאם וכזו, ברוך השם, לא הייתה. מכל מקום, האושר הגדול התפוגג ואת מקומו תפסו חששות גדולים.
 
באותו שבוע התקיימה בקראון-הייטס חתונה של ידידים וצבי ואסתר הגיעו להשתתף בה. בדרכם, שוחחו על מה שצפוי להם. הכינו אותם לקראת לידת ילד עם תסמונת דאון. השיחה הזילה דמעות של תסכול מעיני שניהם. ממש לא היה להם חשק להיכנס באווירה כזו לאולם חתונות.
 
פתאום פילח קול סירנה את רחובות קראון הייטס. צבי ואסתר ידעו כי סירנה כזו מבשרת כי בדקות הקרובות יישא הרבי שיחה, ולאחריה – כנראה – יחלק דולרים לצדקה ולברכה. שניהם החליטו לגשת לקבל דולר. אמנם לא התכוננו לספר כעת לרבי את מצוקתם. חלוקות ערב כאלה התנהלו בזריזות ואנשים נמנעו מלבקש במהלכן בקשות. מכל מקום, הם רצו לעבור ליד פניו הקורנות של הרבי ולהסתפק בכך שהרבי קורא מחשבות ותחושות.
 
כאשר נפגשו צבי ואסתר ברכב לאחר שחזרו – הוא מתור הגברים והיא מתור הנשים – דיווחה אסתר לצבי בהתרגשות: "הרבי אמר לי מזל טוב. מבלי שאומר לו מאומה!".
 
הדברים הרימו את מצב רוחו של צבי פלאים. "חשבתי כי הרבי אומר 'מזל טוב' רק לאחר לידה", הגיב.
 
"גם אני כך חשבתי", אמרה אסתר. "מסתבר שהרבי מברך גם לפני", חייכה. גם צבי חייך. עכשיו הם יכולים לגשת אל החתונה...
 
בעודם ברכב, צודדה אסתר מבט לעבר עיתון חב"די שהיה מונח לצדה. בכריכתו האחורית הופיעה פרסומת תחת הכותרת: "לא מספיק לומר מזל טוב" ותוכנה היה כי חשוב שבשעת לידה יימצא בחדר קמע עם מזמור "שיר המעלות" מתהילים. זהו מנהג המבוסס על תורת הקבלה והרבי מנחה להקפיד עליו.
 
"מה אתה אומר על זה, צבי?", נופפה אסתר למולו בפרסומת.
 
"אסתי, הכול יהיה בסדר גמור", עודד צבי את שניהם גם יחד.
 
אכן, הכול היה בסדר גמור. בהגיע העת, ילדה אסתר בת בריאה ושלמה ללא שום תסמונת שלילית כזו או אחרת.