מספר הרב דוד זיזוב: הסיפור התרחש בשנת תש"מ. עמדתי אז לאחר נישואיי ורציתי להמשיך ללמוד תורה לפחות שנתיים. תכנוני היה, כי בתום לימודיי אצא לשליחות להפצת יהדות באחת מערי ישראל. התגוררנו בירושלים ונכנסתי ללמוד בכולל "צמח-צדק" שבעיר העתיקה. במקביל, השלימה רעייתי את לימודי ההוראה.
 
חלפו מספר חודשים. הוריי טענו כי דמי השכירות שאנו משלמים גבוהים ומיותרים. מוטב, אמרו, לרכוש דירה ולשלם בסכום השכירות את תשלומי המשכנתא.
 
התחלנו אפוא בחיפושים קדחתניים אחר דירה בירושלים. אלא שעם כל רצוננו, לא מצאנו דירה במחיר שתאם ליכולותינו הפיננסיות. החלטנו לרדת מירושלים ועברנו לחפש דירה בבאר-שבע, עיר הולדתי, שם המחירים נמוכים יותר. בתוך ימים ספורים רכשנו דירה נאה, ואף מצאנו לה שוכרים. אנו, בינתיים, המשכנו לגור בירושלים.
 
בסוף השנה נוכחתי כי לא אוכל יותר לעמוד בלחץ תשלום השכירות בירושלים, שהיה הרבה יותר גבוה ממה שקיבלתי על הדירה בבאר-שבע. החלטתי לשנות את תכניתי המקורית ולהקדים את חיפושיי אחר מקום נאות לשליחות.
 
באותה תקופה הוצע לי על ידי הרב מנחם-מענדל ליברמן, השליח באשקלון של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, לסייע לו בפתיחת רשת שיעורי תורה בעיר. ההצעה הייתה טובה, אלא שעדיין לא הייתי שלם עם עצמי. חשבתי כי עדיין איני בשל לצאת לשליחות ורציתי להמשיך ללמוד. העליתי את התלבטותי על הכתב, במטרה לשלוח אותה לרבי ולבקש את הכרעתו.
 
בעודי כותב את המכתב, קיבלתי טלפון מבית-חב"ד בבאר-שבע. הוצע לי ללמד בשעות הבוקר בבית-ספר חב"ד בעיר, ואחר-הצהריים להשתלב בפעילות להפצת יהדות.
 
ההצעה קסמה לי, משום שאהבתי בכל מאודי את העיסוק בחינוך. באיזו הצעה לבחור? – כמובן שהרבי יכריע. היה עליי לנסח מחדש את מכתבי לרבי, ודחיתי זאת שוב ושוב.
 
נקפו שבועות וחוזה השכירות בירושלים עמד להסתיים. בעל הדירה לחץ כי נודיע לו בתוך כמה ימים אם אנו מחדשים את החוזה לשנה נוספת. בבת-אחת קלטתי, שעליי להחליט במהירות רבה לאן מועדות פנינו. חישבתי כי במרווח הזמן שבעל הדירה הותיר לי, לא אספיק לשלוח מכתב אל הרבי ולקבל תשובה, אם בכלל ייאות הרבי לענות לי. באותם ימים עוד לא נולד הפקס. בביתי, כמו בבתים רבים, אפילו מכשיר טלפון לא היה.
 
יום שלם התהלכתי נבוך ותוהה, עד שהבזיק במוחי רעיון. נזכרתי בסיפור על החסיד הרב מנחם-מענדל פוטרפס, שבעת היותו אסיר בערבות סיביר בעוון הפצת יהדות ברוסיה הסובייטית, רצה לשלוח מכתב לרבי, דבר שהיה בלתי-אפשרי בעליל. מה עשה? הוא עצם עיניים, התכנס בתוך עצמו, ובעיני רוחו ראה את עצמו עומד לפני הרבי ונותן לו את מכתבו.
 
ימים ספורים לאחר מכן קיבלה רעייתו, שכבר הצליחה לצאת את מסך הברזל ושהתה בלונדון, מכתב מהרבי. בשולי המכתב הופיעה הערה כי מכתבו של בעלה התקבל אצל הרבי, וייקרא על ציונו (קברו) של הרבי הקודם לבקשת ברכה. האישה לא הבינה כלל כיצד הצליח בעלה לכתוב לרבי. רק לאחר שנים, כאשר יצא בעלה את ברית-המועצות והתאחד עם משפחתו, נפתרה התעלומה...
 
החלטתי אפוא להשתמש באותה דרך. לבשתי בגדי שבת, חגרתי אבנט ונעמדתי מול תמונה של הרבי כשבידי המכתב. קראתי פרקי תהילים, שלשלתי כמה מטבעות לצדקה, וביקשתי מהרבי כי יענה לי על בקשתי בכל דרך שהיא...
 
אמנם מאז שאיננו רואים את הרבי וכל ההתקשרות עם הרבי היא בדרכים רוחניות – זו לא תופעה נדירה. אך בימים ההם זה היה צעד לא שגרתי בהחלט.
 
למחרת בבוקר קמתי עם הרגשה חזקה מאוד שהכול יהיה בסדר. בערבו של יום, כשחזרתי הביתה לאחר לימודיי, סיפרה אשתי שהרב אפרים וולף, מחשובי חסידי חב"ד בארץ, התקשר לבית הוריה וביקש שאצור עמו קשר בדחיפות.
 
לא הצלחתי לנחש מה האיש רוצה ממני. פניתי לטלפון ציבורי בקרבת מקום וחייגתי למספר הטלפון שהשאיר. לשמע שמי, זעק הרב וולף לתוך השפופרת: "איפה אתה? אני מחפש אותך יום תמים!".
 
להפתעתי, סיפר כי קיבל היום טלפון ממזכירות הרבי. הרב בנימין קליין, מזכירו של הרבי, העביר לו כמה תשובות דחופות לאנשים שונים, ביניהם אני.
 
"לא ידעתי כיצד להשיג אותך, אך לצד שמך הופיעה בתשובת הרבי הכתובת 'אשקלון'. פניתי, אפוא, לרב ליברמן באשקלון וזה הפנה אותי אליך", סיפר הרב וולף.
 
קיבלתי אם כן את תשובת הרבי, בצורה שעלתה על כל דמיון...