שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
המום כולו יצא הרב ברוור מהבניין. בחוץ, ניגש אליו ידיד שעמד בסמוך אליו שעה שהרבי דיבר עמו ושאל: "מה, אתה סופר?". "כן", השיבו הרב ברוור. "מעכשיו".
א אלול התשע"ח (12.08.2018)
במשך שנים רבות שימש הרב יעקב ברוור מרצה. אחת ה"קתדרות" שלו הייתה שבתונים חורפיים שנערכו בשכונת קראון-הייטס שבברוקלין.
בשלב מסוים החל לחוש שחיקה. הדברים הגיע עד כדי כך שהוא פיתח נוגדנים לצלילי הקול שלו. הרצאותיו היו בדרך כלל באותם נושאים והיה עליו לזרא הצורך להשיב שוב ושוב על אותן שאלות. נמאס לו.
היה זה בחודש כסלו תשנ"א. הרב ברוור הגיע לקראון-הייטס במצב-רוח ירוד במיוחד, אל מה שחשב כי תהיה הרצאתו האחרונה. למען האמת, השעמום והדחייה העצמית שלו נמהלו בתחושת אשמה לא קטנה. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח עודדו כל העת להוסיף ולהרצות, והוא חשש לאכזב את הרבי. הוא ידע כי בעיני הרבי נטישת משמרת היא מעשה גרוע ונורא. אולם לא היה בכך כדי למלא אותו בכוח להמשיך. למען האמת, כדי להשקיט את המצפון, הוא השקיע שעות בניסיון למצוא פעילות הולמת שתשמש כתחליף להרצאות. אך לא מצא דבר.
ההרצאה שנשא באותו סוף-שבוע הייתה לטעמו כישלון מוחלט. ארוכה מדי, בלתי-אחידה ונטולת השראה. הרב ברוור הרגיש כמו זמר מזייף, מה שהוסיף דכדוך לסל תחושותיו המפוקפקות.
באותן שנים קיבל הרבי אורחים בימי ראשון בבוקר. כל מי שרצה בא וקיבל מהרבי ברכה ודולר לצדקה. בעיתויים אלה, קהל המבקרים שבאו לראות את פני הרבי הגיע לאלפים, וההמתנה בתור הייתה ארוכה ולא נוחה. למזלו של הרב ברוור, קידמו את אורחי השבתון לתחילת התור, וכמרצה – נהנה גם הוא מהקידום.
ההרצאה האחרונה, כמו גם כוונתו לפרוש ממעגל המרצים, הוסיפו בו חשש גדול להיפגש עם עיני הרבי, מהן דבר לא נסתר. אף על פי כן, יצא הרב ברוור בשעה המיועדת של אותו בוקר כדי להצטרף אל העוברים לפני הרבי.
בדרך, פגש כמה מאורחי השבתון. הללו מיד זיהוהו: "ראביי, ההרצאה אתמול הייתה מעניינת מאוד, אך קצת מורכבת וקשה להבנה. האם פרסמת פעם את הדברים בכתב? היינו שמחים לקרוא ולהעמיק את היכרותנו עם הנושא".
הם התפלאו מאוד להיענות בשלילה. הרב ברוור הצטדק כי אינו מטיב לבטא עצמו בכתב כמו בדיבור. לדעתו, כתיבתו עילגת משהו ומתאימה אולי לסגנון המונוטוני, היבש והפדנטי המאפיין כתבי עת אקדמיים. הוא לא מצליח להזרים בה חיוניות כמו זו שיש לו (שהייתה לו?) בדיבור ולכן מושך ידו מכך.
האורחים שמעו, אך ניכר על פניהם כי ההסבר לא סיפק אותם. הם ידעו שכדי לשרוד בעולם האקדמי מוכרחים לכתוב הרבה והיטב.
כשהגיע הרב ברוור למלון בו התאכסנו האורחים, ניגשה אליו קבוצת אנשים נוספת ושאלה היכן אפשר למצוא כתבים שלו. וכך גם כשעמד בלובי, ניגשו אליו כמה מתלמידי ישיבת חב"ד המקומית, שסייעו בהפקת השבתון, והתעניינו היכן אפשר למצוא "חומר" שלו.
בשלב זה, החל הרב ברוור לאבד סבלנות. מה פשר מתקפת הדרישות הזהות? "תבינו, אינני סופר וגם אף פעם לא הייתי סופר!", הגיב בחדות. אי-אפשר היה שלא לזהות את העצבנות בקולו.
"איך זה ייתכן, הרי אתה פרופסור, לא?", לא האמינו הבחורים.
בדרך מהמלון אל מרכז חב"ד העולמי, מקום משכנו של הרבי, צעד הרב ברוור לצד בני-זוג מאורחי השבתון. אחת השאלות הראשונות שלהם הייתה – איך לא? – היכן הרב ברוור כותב...
כאשר הגיעה כל הקבוצה ל-'770' – כינויו המפורסם של מרכז חב"ד העולמי – הם עברו את המון האדם הממתינים בתור ונכנסו מדלת בקומת המרתף של הבניין. טור האורחים זחל קדימה לכיוון הרבי ולבו של הרב ברוור החל לפעום בחוזקה. הוא חש יובש בפיו. למרות שאין זו פגישתו הראשונה עם הרבי – ואולי בגלל זאת – הוא התרגש מאוד. כעבור רגעים ספורים עמד הרב ברוור לפני הרבי.
פגישתו עם הרבי, כמו זו של כולם, ארכה שניות אחדות. אך בעיניו הן דמו לנצח. הרבי הביט בו באהבה בל תשוער, כאילו אין בעולם דבר מלבדו, נתן לו דולר ואיחל "ברכה והצלחה".
הרב ברוור כבר פנה לצאת החוצה, ולפתע אחז מזכירו של הרבי בשרוולו. באינסטינקט מידי הסתובב הרב ברוור לעבר הרבי וראה כי הוא מושיט לו דולר נוסף. כאשר לקח את הדולר, אמר לו הרבי בחיוך קטן ומין זיק של משובה: "הצלחה בכתיבה"...
המום כולו יצא הרב ברוור מהבניין. בחוץ, ניגש אליו ידיד שעמד בסמוך אליו שעה שהרבי דיבר עמו ושאל: "מה, אתה סופר?".
"כן", השיבו הרב ברוור. "מעכשיו".
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il