תרי"ג המצוות מקיפות את כל החיים האנושיים, מרגע הלידה עד רגע הפטירה. אין שום אקט שיכול להיות מנוטרל מהפרמטרים התורניים
כאשר אדם דתי נתפס על מעשה שלילי – מיד מפנה התקשורת זרקורים אל דתיותו. בעיני הציבור, אדם שומר תורה ומצוות מחויב לכללי התנהגות מחמירים יותר, ומעשה שנחשב פסול לכל אדם – נחשב פסול שבעתיים לשומר מצוות.
וזה נכון. מצוות התורה אינן מסתכמות בהנחת תפילין, קביעת מזוזה, שמירת שבת ועוד כמה צווים שבין אדם לאלוקים. תרי"ג המצוות מקיפות את כל החיים האנושיים, מרגע הלידה עד רגע הפטירה, מרגע הקימה בבוקר עד רגע השכיבה לישון בערב. אין מצב שבו משוחרר היהודי ממסגרת התורה. אין שום אקט שיכול להיות מנוטרל מהפרמטרים התורניים.
אורח-חיים יהודי תקין פירושו, סיגול הנהגה שתואמת בכל פרטיה, מכל היבט שהוא, את רצון האלוקים. גם מעשי חולין סתמיים צריכים להיות בעלי זיקה אל עבודת השם. כל אכילה, כל מסחר, כל תעסוקה שהיא – "כל מעשיך יהיו לשם שמים", כלשון חז"ל. הכול צריך להתאים לרצונו של היושב בשמים.
*
לפני 116 שנים נוסדה ישיבה כדי לחנך את הבאים בשעריה על ברכי האמת הכוללת וחובקת-החיים של עבודת הבורא. זוהי ישיבת האם של חב"ד – ישיבת "תומכי תמימים" בעיירה ליובאוויטש, שביום רביעי הקרוב תציין את יום היווסדה – ט"ו באלול.
במסמכים המתעדים את כינון הישיבה נרשם, כי הלימודים בה החלו רק בח"י באלול, שלושה ימים לאחר שנוסדה. במה אפוא התבטאה פתיחת הישיבה? – התבטא על כך חסיד דגול: כנראה בפתיחת המטבח והפנימייה. ויש בכך יותר ממשהו סמלי – כי הקמת הישיבה לא נועדה למטרה שבשורת האכסניות ללימוד התורה תהיה עוד אחת. הישיבה נוסדה כדי לגדל חיילים נאמנים בצבא האלוקים, המכירים בהיותם חיילים לא רק בעת הלימוד והתפילה אלא גם בעת האכילה והשינה. בכל מצב ובכל עיסוק.
בהתאם לכך, התקיימו סדרי הלימוד בישיבה במתכונת ייחודית – ועד היום כך הם מתקיימים בלמעלה ממאה ישיבות חב"ד הפזורות ברחבי העולם: חלק נכבד משעות הלימודים מוקדש ללימוד תורת החסידות – התורה שמחברת את האדם לגדלותו האין-סופית של הבורא, עד כמה שיד השכל האנושי מסוגלת להשיג, ומפתחת בו את שלוש התחושות הבסיסיות בחיים היהודיים: אמונה, אהבת-השם ויראת-השם.
אמונה אמיתית ואהבה ויראה כנות מהוות יחד מתכון מושלם להתנהגות הולמת על כל צעד ושעל בחיים. ישיבת "תומכי תמימים" היא בית-יוצר להקניה איכותית של משולש ערכי-היסוד היהודיים הללו.
*
מייסד הישיבה, כבוד קדושת רבי שלום-דובער מליובאוויטש, כינה את תלמידי הישיבה "חיילי בית דוד" (ובראשי תיבות: חב"ד). הוא הסביר כי בעצם אורח-החיים שיסגלו התלמידים לעצמם הם ינהלו מלחמת-קודש מול מי שקורא להם דוד המלך בתהילים: "אשר חרפו עקבות משיחך".
מי הם מחרפי עקבות המשיח? – כל מי שישרת בשלהי הגלות, בצורה כזו או אחרת, את המאבק של כוחות הטומאה בהכרה בריבונו של העולם. כאשר יזהו כוחות הטומאה כי ממשמשת ובאה הגאולה, עת ריבונותו של הקדוש-ברוך-הוא תהיה גלויה לעין-כול, הם יתעצמו במלחמתם לעיכוב תהליך הגאולה – ותפקידם של חיילי-בית-דוד יהיה לייצג בגאון אורח-חיים איכותי מאמין ולסחוף אל שורות האמונה עוד ועוד חיילים.
וזהו, למעשה, השלב בו אנו אוחזים כעת. השלב הסופי של המלחמה בגלות, על סף התגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. וגדולה זכותו של מי שנקרא אל הדגל והופך לחייל-בית-דוד – כזה שניכרת עליו לשון המשנה: "כל ימי חייך (מוקדשים) להביא לימות המשיח".