השבוע נפתחה עונת החתונות. חתונה היא תמיד אירוע משמח, אך בעולם המערבי היא גם מלווה בקורט של עגמומיות. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כל זוג שלישי עתיד להתגרש. תנפו קבוצות שמרניות שבהן אחוזי הגירושין נמוכים יותר, ותקבלו תוצאות שקרובות יותר לכל זוג שני מתגרש. במודיעין ובת"א, דרך אגב, יותר מבכל מקום אחר בארץ.

אחת הסיבות לגירושין היא שבדרך כלל בני הזוג מרגישים פנויים רגשית, אחד מהם או שניהם סבורים שאינם מקבלים את שמגיע להם, ובכלל בני הזוג שעמם הם לא אלה שפגשו לפני הנישואין. עתה הם נראים להם הרבה פחות מושכים ומעניינים.

הפירוש הפנימי של אחת החתונות הראשונות בהיסטוריה היהודית, חתונתם של יעקב ולאה, עשוי ללמד דבר מה על בני הזוג הנבחרים, ועל המאמץ הנדרש במסגרת החיים המשותפים.

תיזכרו לרגע בסיפור חתונת יעקב ולאה ונסו לדמיין אותו מתרחש במציאות. יעקב, שפגש אישה יפיפייה, התאהב וביקש את ידה. אביה מסכים ובתמורה מחייב אותו לעבוד בעבורו שבע שנים. יעקב מקבל בהכנעה את הגזרה. מקץ שבע השנים נכנס החתן בברית הנישואין עם הכלה המיועדת. בבוקר הוא מגלה שרומה[1]. הוא רצה להתחתן עם רחל ובמקום זאת נישא ללאה, אחותה הגדולה.

דמיינו כמה כעס היה אמור להיאגר ביעקב על מעשה הרמאות הזה. ובכל זאת למרות הכעס, ניצחה האהבה ויעקב מסכים לעבוד שבע שנים נוספות, שבקצן הוא נושא לאשה את אהובת לבו.

הסוף של סיפור החתונה החשובה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, שממנה נוצר המבנה השבטי של העם, אינו מגשים את הבטחת האהבה בין יעקב לרחל, הנלמדת מראשיתו.

רחל, יפת התואר ויפת המראה[2], נפטרת בגיל צעיר, בעת לידת בנה השני. אחותה לעומתה מאריכה שנים לצדו של יעקב ואף נקברת במערת המכפלה שבחברון, מקום קבורתם של כל אבות ואמהות האומה, להוציא רחל. האחות הצעירה נטמנת, כחריגה משאר האמהות, בבית לחם.

קשה לדמיין מה אדם מהיישוב היה עושה לו מתחת לחופה היה מגלה כי בת הזוג עמה בחר להתחתן הוחלפה באחרת. לכל הפחות המסקנה המעשית שהמסורת היהודית הייתה צריכה ללמוד מהאירועים היא שיש להימנע מכיסוי האשה בצעיף בעת שהיא נכנסת לחופה[3]. הרגע החשוב בחיים צריך להיעשות בעיניים פקוחות, כשבני הזוג רואים זה את זה ומוודאים שהם כורתים ברית נצחית עם בן או בת הזוג שבאמת בחרו. למרבה הפליאה, מסורת ההינומה נותרה בעינה גם לאחר הפח אליו נפל יעקב.

נפוץ הסיפור

הסיפור המתואר, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, חוזר על עצמו בחתונות רבות של בני זוג שונים. יעקב, רחל ולאה, כמו שאר האבות, הם לא רק דמויות מקראיות.

 על-פי ספרות הקבלה והחסידות הם מלמדים גם על תכונות מסוימות הנטועות בבני האדם[4]. הם משקפים נטיות פסיכולוגיות, מאבקים נפשיים ותכונות יסוד.

רחל מבטאת את האידיאל של היופי, העדינות והשלמות. כשמה, רחל היא גם ככבשה, חיה עדינה, נעימה, מסורה. הגימטריה של רחל היא גם הגימטריה של הציווי "ויהי אור'. כל מקום אליה מגיעה רחל היא כמו מאירה בזוהרה ובמידותיה המלכותיות[5].

לאה לעומתה מבטאת לאות, עייפות. חייה רצופים מאבקים ועיניה רכות[6] מרוב בכי. היא שנואה על ידי יעקב שלא מכיר במעלותיה[7].

רוב בני האדם בוחרים להיכנס לחופה עם רחל. רחל מייצגת את הצדדים היפים בבן או בת הזוג איתם הם בוחרים להתחתן. לפני החתונה כל אחד מבני הזוג נוטה לזהות בעיקר את המעלות שבבני הזוג, ולהתעלם ממה שעשוי להיתפס כחסרונות.

מהר מאוד הנישאים עתידים לגלות שהתחתנו גם עם לאה, בעוד רחל התפוגגה. לאה מלמדת על הצדדים הפחות יפים. אלה שנוהגים להצניע במהלך ההכרות, לפני החיים המשותפים, וצצים בתוך חיי שגרה ומרוץ מתישים.

האינטנסיביות של החיים המשותפים חושפת בקרב אלה המנהלים חיים משותפים היבטים ותכונות פחות מושכים ומעניינים.

מי שבוחר להתחתן עם רחל, ומתעלם מהמכלול המאפיין את בני הזוג, עתיד למצוא את עצמו בסופו של דבר חולק את חייו גם עם לאה. עכשיו הבחירה היא בידו כיצד להתייחס ללאה. בידו או בידה ההחלטה כיצד לקבל את התכונות הפחות יפות שבבן הזוג שבחר/ה. האדם הנישא פנוי לנסות לאתר את היתרונות שבלאה או שהוא יכול להיכנע למידה של עגמומיות הנובעת מכך שעליו לחיות חיים שלמים עם בן או בת זוג שלא ממש בחר.

העצבות הזאת, מן הסתם היא קטליזטור לגירושין. ובטרם אלה מתרחשים, כדאי לזכור שגם בסיבוב השני רוב בני האדם יחפצו ברחל, וכנראה יתחתנו שוב עם לאה. מנגד מי שמתאמץ, מובטח לו שיגלה את רחל גם בלאה.

(באדיבות אתר התבוננות)

 
[1] כיצד נשא יעקב את רחל? בביאה. ראו חדא"ג מהרש"א סנהדרין (יט, ב) "רחל נתקדשה מן הדין בשכר שבע שנים כמ"ש (ויצא כט, כא) הבה לי [את] אשתי דהיינו שנתקדשה לו כבר והיא אשתו", ולאה נת­קדשה בביאה ("ולא ה"ל קדושי לאה קדושי טעות דיעקב ודאי לא הי' עושה בעילתו בעילת זנות). וראו דיון אצל הרבי מליובאוויטש, לקוטי שיחות, כרך ל, ויחי, שיחה ב' עמ' 244.

[2] ויצא כט, יז.

[3] המנהג נובע מהפסוק: 'ותקח הצעיף ותתכס', בראשית כד, סה.

[4] ראו בעניין למשל הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, כח חלק שני, שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב ה'תש"כ, עמ' 216.

[5] על רחל כמייצגת את כנסת ישראל ואת מידת המלכות ראו למשל ליקוטי תורה, אמור, לח, ד.

[6] ויצא כט, יז.

[7] אדמו"ר הזקן מסביר כי לאה נחשבה לשנואה (בראשית ויצא כט, לא), בעיני יעקב, שאהב את רחל (בראשית ויצא כט יח) משום שבחינת לאה היא במדרגה גבוהה, בחינת ששת השבטים שהעמידה. לכן לא הכירה יעקב שהוא בחינת מדות עליונות שהן למטה מהשכל. ראו: אדמו"ר הזקן, מאמרי אדה"ז, תקע"ב, ענין כי שנואה לאה, ק. בעוד רחל נחשבת כמייצגת את עבודת הצדיקים, לאה מבטאת את עבודת התשובה. ראו: לקוטי שיחות כרך לה, וישלח, שיחה ג' 153.