משפחה ערבית ממזרח ירושלים שעזבה את הארץ לפני 1,967 (מלחמת ששת הימים) חזרה לארץ ורצתה להשתקע מחדש בירושלים המזרחית. המשפחה הערבית קיבלה אשרת תייר. אולם משרד הפנים סירב לאשר להם שהות ממושכת בארץ. גורם יהודי יעץ למשפחה המונה 7 נפשות (אב אם ו-5 ילדים) לשוב לארה"ב ולפנות אל ראביי רפורמי בניו-ג'רסי ובאמצעותו לעבור "גיור בזק". הם שעו לעצה. שבו לארה"ב, עברו "גיור רפורמי" (ההורים בלבד). ולאחר מכן פנו לקונסוליה הישראלית בארה"ב וביקשו אשרת עולה חדש מכח חוק השבות המכיר בכל "גיור פיקטיבי". ואמנם מבוקשם סופק להם והם הגיעו ארצה במעמד של עולים חדשים לכל דבר והתיישבו במזרח ירושלים. גורמים בכירים במשרד הפנים אשרו את הסיפור. 

גדולי תורה בארץ ובתפוצות הביעו זעזוע עמוק מן המקרה, בהצביעם על השלכה מוחשית נוספת של חוק "מיהו יהודי" הפגום, העלול להחדיר גייסות שלמים של אוייבים לארץ הקודש במסווה של "יהודים" שיהדותם מוכרת על-ידי מדינת ישראל. 

חברי כנסת מהמפלגות הדתיות ששמעו על המקרה הביעו זעזוע וחרדה נוכח המצב המסוכן שיוצר חוק השבות במתכונתו הנוכחית. 

הרב אברהם ורדיגר וכן פרופ' אבנר שאקי הגישו לכנסת הצעות דחופות לסדר היום בנושא. 

"הועד למען שלמות העם" פנה במברקים לראש הממשלה ומ"מ שר הפנים מר שמיר וכן לח"כים הדתיים לפעול לאלתר לתקן את הפירצה החמורה שבחוק השבות הנוכחי המכיר בכל גיור. המקרה של הערבים - "הועד" - הוכיח לכולם שהחוק יוצר גם בעיות בטחוניות חמורות, כאשר ערבים חודרים לארץ במסווה של חוק השבות. "רק גיור כהלכה יכול לפתור את כל הבעיות החמורות שנתגלו לעינינו" - סיים "הועד". 
  
מיהי המשפחה הערבית? 

מי הם זוג הערבים שעברו "גיור" פיקטיבי? בני הזוג הם: ריווחי אחמד פראג', 63, יליד מזרח ירושלים ואשתו, נאדה חסן אבא סאבע, 53, ילידת ירדן, המתגוררים בכפר בית חנינא במזרח ירושלים. שמו של ריווחי פראג' הוסב לראובן בן אברהם פרג, ושמה של רעייתו נקרא בישראל טל פרג. 

יום אחד הופיע ראובן פרג במשרד הפנים בירושלים, וביקש לממש את זכותו וזכות רעייתו ושבעת ילדיהם, שלא גויירו, לעלות לישראל מתוקף חוק השבות. 

תעודות הגיור של משפחת פרג נבדקו, ולאחר הבדיקה הודיע להם משרד הפנים, כי גיורם אינו מוכר. פראג'-פרג חזר לביתו בברוקלין ופנה לקונסולית בלהה גליל, בקונסוליה הישראלית בניו-יורק. 

הוא הציג בפניה את שתי תעודות הגיור, והגיש בקשה לישיבת עראי בישראל. הקונסולית גליל אישרה את תעודות הגיור, והעניקה למשפחה תעודות תושב עראי. בראשית דצמבר 7891 הגיעה משפחת פרג לישראל כעולים חדשים.

בישראל קיבלו בני הזוג תעודות זהות, שבהן נרשמה כתובתם בקרית-יובל בירושלים. אולם מסתבר, שמשפחת פרג חזרה להתגורר בביתה הישן, בכפר הערבי בית חנינא. 
  
ה'בוס' הגדול של שוק ה'גיורים' 

"כשסיים את סנדוויץ' ה'פסטראמי' עם כוס 'דאייעט-סודה' וקינח בנקניקיית 'פרנקפוטר' מלאה בתפוחי-אדמה - הסתובב אלינו 'ראביי' סטיפן לרנר (בתמונה משמאל), וכשכולו מדושן עונג הכריז לעברנו "בואו ואראה לכם דבר גדול" - במילים ציוריות אלו פותח העיתון האמריקאי הנפוץ 'ניוז-דיי' את הכתבה שתיארה את ה'בוס' הגדול של ה'גיורים' ש'מפעליו' ממוקמים בטינוק-ניו-ג'רסי ובמנהטן ניו-יורק. 

בדרך ממנהטן לניו-ג'רסי, הכין אותם סטיפן לרנר לקראת 'הדבר הגדול' שמצפה להם. הם אמורים להיות נוכחים בטקס הענקת תעודת הגיור למוסלמי תושב תימן, שבעת שהותו באמריקה חשקה נפשו בבת ישראל אלא שהוריה לא היו מוכנים לשמוע על כך אלא אם כן יעבור חתנם המיועד טקס 'גיור' אצל 'ראביי' 'מוסמך'... ההשקעה הכספית הגבוהה בתעודת ה'גיור' מטעם המוסד האקסקלוסיבי - העשויה להגיע לאלף דולר - תהיה כנראה כלולה בנדוניה. ובכלל - יש סיכוי שאחד מארגוני הטרור יחליט לשלוח אותו להשתקע כעולה חדש בפלסטינה, ואז - ההטבות הכספיות שיעניק לו חוק השבות יעלו פי כמה על ההשקעה הכספית בתעודת ה'גיור'... 

חוויית המפגשים... 

'ראביי' לרנר לא הסתיר בפני כתבי ה'ניוז-דיי' את הסיפוק הגדול שהוא חש בעבודתו. "אני נהנה מחוויית הגיוון הזאת" - כך אמר להם - "להפגש כל הזמן עם בני לאומים שונים: מוסלמים, שחורים, פורטוריקנים, אינדיאנים, יפנים, ושאר הצבעים והגזעים שעברו אצלי את ה'גיור'"... 

ההנאה, למען האמת, אינה מתמצית רק בתחום החוויה האנושית במפגש הגזעים והצבעים. חשבון קטן, גם בלי להעזר במחשב-כיס, יגלה לנו כי בתקופה האחרונה הכניס מפעל ה'גיורים' הפרטי שלו סכום אסטרונומי ששום בעל עסק לא היה מתבייש בו... 

אשף ה'גיורים' לא מסתיר מבני שיחו העיתונאים גם את תחושתו והערכתו כי הוא "חד בדרא" בתחומו. למעלה מ- 005 'גיורים' הנפיק המפעל האקסקלוסיבי שלו בתקופה האחרונה, וזה מקנה לו, לדעת כתבי ה'ניו-דיי', את התואר הנכבד: "המאכער הגדול של תעשיית ה'גיורים'". 

'ראביי' סטיפן לרנר, מתקומם נגד הגישה היהודית המסורתית האוסרת לחפש גויים על מנת לגיירם. במרץ שלו, כך הוא טוען, הוא הוכיח שאפשר גם אחרת - הוא ה'ראביי' היחידי באמריקה, לדבריו, שה'גיורים' הפכו אצלו למפעל של ממש, שבו הוא עוסק 'פול-טיים-ג'וב'. 

מה שכואב לו במיוחד - טוענים כתבי ה'ניוז' - היא העובדה שרבים מחבריו הקונסרבטיבים יצאו נגד הכרזתו מעוררת הויכוח של אלכסנדר שינדלר מהרפורמים לפיה יש לקדם בברכה את תופעת נישואי התערובת, שכן היא מגדילה את העם היהודי... 

"כיצד הם לא רואים" - מתלונן סטיפן לרנר - "את ההיגיון הגדול בדברי שינדלר? מה יכולה להיות תשובה טובה יותר לבעיית התמעטות העם היהודי מאשר נישואי תערובת כשבן הזוג הגוי מקבל תעודת 'גיור' ובכך נוסף עוד חבר לעם ישראל?!"... 

... ונאה מקיים 

הוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. "השאתי עשרות רבות של זוגות בשנה האחרונה" - מתפאר 'ראביי' לרנר - "ורק במקרה אחד היו שני בני הזוג יהודים מלידה. כל השאר היו זוגות מעורבים". 

בפרסומים הרשמיים שלו הוא יוצא נגד אלו השוללים 'נישואי-תערובת' וממליץ לראות בהם תופעה חיובית העשויה לשכנע הרבה גויים לעבור תהליך 'גיור'. הוא מביא גם דוגמאות: מוחמד אלה, שנשא יהודיה והוריה החרימו אותה. רק אחרי שמוחמד קיבל ממנו תעודת 'גיור' יושרו ההדורים בבית. 

הוא, בניגוד לרפורמים, כך נאמר בפרסומים הרשמיים, אינו מתייחס בזלזול לטקסי ה'גיורים'. כל ה'מתגיירים' במפעל שלו חייבים לעבור קורסים רציניים בנושאים מאוד עיוניים, כגון: עברית, מאכלים יהודיים, חקלאות, ועוד. 
בני הזוג הערבים ממזרח ירושלים, שגורם יהודי יעץ להם לשוב לארה"ב ולהשיג תעודת 'גיור' - והגיעו לארץ כעולים מכח חוק השבות - קיבלו, כך נראה, יעוץ נבון מאוד. במקום להשיג סתם תעודת-גיור שעלולה לעלות להם במאבק משפטי מורט עצבים - למרות הנצחון הודאי שבסופו - הם ישיגו תעודה מהמפעל האקסקלוסיבי המיוחד במינו של סטיפן לרנר. בינתיים ירוויחו עוד משהו: קורס רציני בעברית, שיקל עליהם להשתלב בפעילות המצפה להם במולדת הכבושה... 

להזכירכם: כל עוד לא נוספה בחוק השבות המילה "כהלכה" - מוכרים "גיוריו" של סטפן לרנר במדינת ישראל! 
והמילה "כהלכה" היא זו שתבטל את ההכרה ב"גיורים".