במענה על מכתב כבודו בשאלה לחוות דעתי בנוגע לרישום ילדי נשואי תערובת, כשהאב יהודי והאם לא יהודיה ולא נתגיירה קודם לידת הולד. והמכוון - לפי נוסח ההחלטה במכתב הנ"ל - להגדיר הוראות שיתאימו למטרות המקובלות בכל חוגי היהדות, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, ולתנאים המיוחדים של ישראל כמדינה רבונית שמובטח בה חופש מצפון ודת וכמרכז לקיבוץ גלויות: 

דעתי ברורה בהחלט, בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי-דורות, כי בענינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להרשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה זו לשנות את המציאות. 

על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחי' עד היום הזה - יהודי, או - בסגנון שונה אבל בתוכן שווה - שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודיה או גר שנתגייר באופן גירות מדוייק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך. 

האמור במלואו, תקפו לא רק בנוגע לילדים שהוריהם או מישהו אחר מצהיר על רצונו לרשום אותם בתור יהודים, אלא גם בנוגע לכל מי שיבוא להצהיר שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להכנס לכלל ישראל, שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן יקיים בפועל, או שכבר קיים בפועל, סדר הגירות מתאים להמסורה וכמפורט בספר השולחן ערוך, כנ"ל. 

בכבוד ובברכה, 

אינני מציין המקורות וכו' - כי בענין הגירות הלכות פסוקות, ברורות ומפורטות ברמב"ם, טור, שולחן ערוך, ועוד. 

הערה: 

כל הבא להלן מובא רק כהוספה בשולי המכתב - בכוונה להדגיש שאם אפילו לא יתקבלו הדברים דלקמן, בחלקם או אפילו בכולם, אין זה ממעט כלל וכלל בהחלטיות חוות דעתי האמורה לעיל, ולא באו ההערות דלהלן אלא בתור תגובה על ההסברה ותיאור מצב וכו' המובאים במכתב כ'. 

א.         שאלת הרישום, באיזה תואר שיבחרו, אינו ענין המוגבל לארץ ישראל בלבד. כי מובן מאליו, וכמבואר גם במכתב כ', שאין ביכולתו של מישהו להקים מחיצה בין יהודי ארץ ישראל ליהודי חוץ לארץ, ואדרבה, כל אחינו בני ישראל באשר הם שם מהווים עם אחד, מיום היותם לעם, למרות פיזורם בכל קצווי תבל. מכאן, שפתרון השאלה צריך להיות כזה שראוי להתקבל על כל בני ישראל בכל מקום שהם, שיהיה מסוגל לקרב לאחד ולהדק את הקשרים ביניהם, ומכל שכן שלא ישמש סיבה, אפילו סיבה רחוקה, לריחוק או לפירוד. שלכן, אפילו אם תמצא לומר שבארץ ישראל קיימים תנאים הדורשים עיון מיוחד בשאלה האמורה, אין תנאים אלו מצמצמים הבעיה בשטח ארץ ישראל, אלא, כאמור, ענין משותף הוא לכל עם בני ישראל, בכל מקום שהם. 

ב.         ההשתייכות לעם ישראל - מעולם לא נתקבלה באומתנו כענין פורמאלי, חיצוני. מאז ומקדם ועד היום הזה היו פירושה ותחומה- מציאות כל האדם היהודי וחוויה פנימית ועמוקה הקשורה בנימי נשמתו ולבו. מבחינה זו, כל תנועה המקילה וגורעת מהנהוג ומקובל בשטח זה, הרי היא גורעת ומזלזלת ברגש ההשתייכות לעם ישראל, ואי אפשר שלא תגרום הירוס ביחס הרציני והעמוק לקישור הפנימי שבין היהודי לעמו. 

ג.          הקלת המעבר והצירוף לעם ישראל, בפרט במצב המיוחד של ארץ ישראל המוקפת ארצות ועממין שאינם אוהדים לה, ובחלק גדול מהם - הרבה גרוע מזה, עלולה להעמיד בסכנה במידה חשובה את הענינים הבטחוניים של ארץ ישראל. 

ד.         המורם מנקודות הנ"ל, שאם אפילו ייעשה נסיון להשתמט מפתרונה הנכון של הבעיה על ידי פשרה, כגון חילוף המלה "יהודי" בתואר חילוני בהחלט, אין זה מוצא, כי ההיזק בעינו יעמוד הן בנוגע להידוק הקשרים שבין כל אחינו בני ישראל באשר הם שם, והן מנקודת החיסון והבטחון, כנ"ל. 

ה.         מובן, וגם פשוט, שאין להקשות מזה שהיו מקרים אשר הגם שנתגיירו כדת וכדין, אף על פי כן היו גורמים מזיקים לעם ישראל; ולאידך, אפשר שזה שרק מצהיר על השתייכותו לעם ישראל יהיה גורם מועיל ביותר לעם ישראל, כמו שאין סתירה לדרישת סדר הגירות - מהעובדה דישנם חסידי אומות העולם, אף שכשמם כן הם -מאומות העולם. 

ו.          בהסברת גדרי השאלה נזכר גם כן עניין הפליאה. אבל הפליאה שייכת בנתינת או שלילת זכויות או עונשים, ולא ברישום מציאות קיימת. 

ואסיים בתקווה ובציפיה אשר תהיה ארץ ישראל בכל פרטיה, בהווה ובעתיד, ענין אשר יקרב ויאחד את בני ישראל בכל קצווי תבל, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, על ידי שתלך ותתאים בכל ענייניה יותר ויותר לשמה כן היא, השם שנקראת בו בפי כל עמי תבל - ארץ הקודש.