ר' אורי נתן נטע, אביו של החסיד ר' שלמה מבייעוו, היה מגאוני בריסק. בבחרותו נקרא בשם העילוי מקריניק (ישוב ליד בריסק) ואחד מעשירי בריסק לקחו לחתן ונתן לו כל הצטרכותו במשך שנים רבות ושקד בתורה לשמה. כשהתאלמן השיאו חותנו את בתו השניה ושוב התאלמן, ואחד מגאוני סלוצק שהכירו השתדך עמו עבור בתו האלמנה והתיישב בסלוצק. לחותנו הראשון לא היו בנים זולת שתי בנותיו שנפטרו, ובאהבתו את חתנו העילוי ר' אורי נטע נתן לו במתנה שדה וכרם שהיה משכירם, ומזה התפרנס בריווח. כשהעתיק הגאון ר' אורי נתן נטע מבריסק לסלוצק לא הסכים חותנו הראשון שימכור את שדהו וכרמו וה' הצליח לו כחוכר אשר רבות בשנים החזיק את השדה והכרם בחכירות טובה.
 
ר' אורי נטע התחתן בשלישית עם בת של אחד מעשירי סלוצק אליהו משה, ונולד להם בנם שלמה. שלמה התחנך בבית אביו הגאון והתגלה כעילוי. כשהיה בן ארבע עשרה שנה גלה למקום תורה לוילנא, משם להורודנא ומשם לקראקא, שם נקשר לאחד הגאונים ר' מנחם אריה שהיה מכת הצדיקים הנסתרים, שלימדו תורת החסידות בתנאי שאיש לא ידע מזה. כבן עשרים ושתים שנה חזר ר' שלמה לביתו בסלוצק. אביו הגאון התענג על תורתו ושידכו עם אחד מבעלי הישוב הסמוך לסלוצק. כחצי שנה אחרי נישואיו נשתטתה אשתו והיה עגון כשש שנים. אביו רצה למצוא להם היתר להתגרש, ומכיון שלא הצליח, היה בצער גדול.

בעת ההיא (שנת ת"ק) בא הבעל שם טוב אל העיר סלוצק. כל גאוני סלוצק והגליל קיבלו את פני קודשו של הבעל שם טוב בחרדת קודש ובכבוד גדול, בתוכם גם אביר הגאונים הישיש ר' אורי נתן נטע. ר' אורי נתן נטע התאונן לפני הבעל שם טוב על גורל בנו, שזה כשש שנים הוא בכבלי העיגון. גם אבי האשה שנשתטתה בא לבקש עצה ורפואה עבור בתו אשת ר' שלמה.
 
הבעל שם טוב הזמין את המחותנים הגאון ר' אורי נתן נטע ואת המוכסן ר' אליהו משה ואת ר' שלמה, ושאל אותם אם יש להם טינה בלב זה על זה. ר' אורי נתן נטע דיבר בשבח מחותנו ר' אליהו משה, שהוא קובע עתים לתורה, מכניס אורחים וביתו פתוח לרווחה לכל יהודי ומחזיק בני תורה ביד רחבה, ומאז התחתן אתו הנה חוץ מזה שמספק לחתנו (הוא בנו) כל הצטרכותו בחיבה ובכבוד גדול, הנה מזמן לזמן החזיק גם בו, ובכל משך השנים שבנו הלך מביתו וקבע מקומו בעיר, מספק לו ר' אליהו משה את כל המצטרך לו בכבוד.
 
ר' אליהו משה הפליג בשבח חתנו, במעלת מידותיו הטובות נוסף על שקידתו בלימוד ובהנהגה של יראת שמים. ועוד סיפר: במשך כל שבתו בישוב היה מקרב את האנשים הפשוטים ולומד אתם בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י ו"עין יעקב", ובשבת היה אומר לפניהם מדרש ופרקי אבות והיה מחבבם מאד, והכניס בלבם אהבה זה לזה, כי לפני בוא ר' שלמה היו מריבים ביניהם, ורובא דרובא היה זה רק מצד הקנאה והדמיון של נגיעה בפרנסה, אך משבא חתנו והתחיל ללמוד אתם והסביר להם, שהכל הוא בהשגחה פרטית, ואין אדם נוגע במה ששייך לחברו – לא זו בלבד שפסקו המריבות, אלא עוד הכניס אהבה וכבוד ביניהם, ובהנהגתו הטובה שבכל עת היה שואל בשלומו של כל אחד מבני הישוב ובשלום בני ביתם ומתעניין במצב פרנסתם, התאהב על כל בני הישוב וכולם כאחד מצטערים בצערו ומתפללים לה', שבתי תשוב לאיתנה ובעלה חתני ר' שלמה יחזור למעוני וילמד אתם וידריכם כבתחילה.
 
הבעל שם טוב שמע את דברי המחותנים בהקשבה מיוחדת ואמר: בעזרת ה', אוכל לרפא את החולנית שתהיה בריאה בדעה צלולה כבתחילה, אך בתנאי שכאשר תתרפא לא ידורו יחד וכעבור כמה ימים אחרי שתהיה בריאה בתכלית, ותוכל על פי דין תורה לקבל גט פיטורין תתגרש ברצון ובלב שמח. המחותנים התפלאו מאד. הגאון ר' אורי נתן נטע טען כמה טענות מן התורה שאינו רשאי לגרשה, והר' אליהו משה טען שבתו תצטער מאד על כך, כי כיבדה מאד את בעלה, וגם חתנו יצטער כאשר יוכרח לגרשה ולהיפרד ממנה, ומוכן הוא לתת סכום גדול לצדקה כדי שתתרפא וידורו יחד באהבה ואחווה כאשר בתחילה, וישמחו בפרי בטן בדור ישרים יבורך.
 
הבעל שם טוב ענה שאם אין הם מסכימים על התנאי שהתנה, אינו יכול לעזור להם.
 
כעבור כמה ימים באו המחותנים ור' שלמה אל הבעל שם טוב ואמרו שהם שלושתם מקבלים את התנאי, אבל אינם יכולים לערוב שהאשה תתרצה להתגרש מבעלה. הבעל שם טוב הסכים על כך, ואמר לר' אליהו משה שיסע לביתו ויספר לבתו החולנית, כי הבעל שם טוב הנודע לבעל מופת בא לסלוצק וקורא לה שתבוא אליו, כי דבר נחוץ לו אליה. המחותנים הביטו בתמיהה זה על זה, לבסוף הרהיב ר' אליהו משה עוז בנפשו ואמר, כי זה כשש שנים שלא הוציאה אף הגה מפיה, ובחרה לה מקום בין התנור והכותל, ובקושי רב מאכילים אותה וכן בשאר צורכי בני אדם, כי אין לה דעת כלל. הבעל שם טוב לא ענה מאומה.
 
בלב כואב הלך ר' אליהו משה באומרו, שאילו ראה הבעל שם טוב מצב בתו, לא היה אומר לספר לה ולדבר אליה, גם מחותנו הסכים אתו. ונאנח ר' אליהו משה מקירות לבו על צרת בתו וצרת מחותנו, שאין לו אלא בתו זו.
 
אמנם ר' שלמה, להיותו תלמיד הצדיק הנסתר ר' מנחם אריה, ומכבר למד תורת החסידות והיה מקושר ברעיונו לבעל שם טוב, ועתה שזכה לראות את הבעל שם טוב ולשמוע את תורתו, התקשר אליו בכל לבו ומאודו, אמר לחותנו, כי לדעתו צריך לקיים כפי ציווי הבעל שם טוב, כי הלא בעל מופת מפורסם הוא. גם הר' אורי נתן נטע אמר, כי מאחר שהסכימו על התנאי הכבד לפניהם, בודאי יש לקיים את האמירה. 
 
ר' אליהו משה חזר לביתו ומצא את בתו יושבת במקומה הרגיל אחורי התנור. וסיפר לאשתו שהבעל שם טוב אמר שבעזרת ה' יוכל לרפא את בתם החולנית, והרבה לספר את הנפלאות שמספרים מהבעל שם טוב. ומה מאד נבהלו כאשר לשמע הסיפורים האלה יצאה לפתע בתם מאחורי התנור וניגשה אליהם ושאלה, מיהו העושה פלא. והתפלאו לשמוע את קולה שלא שמעו זה שש שנים. וראו כי נשתנו פניה ואור פניה שב כבתחילה. מששמעה החולנית שהאיש שמדברים עליו הוא צדיק מפורסם, אמרה שלכן היא רוצה להתרחץ תחילה ולהיטהר.
 
אביה ואמה נבהלו לראות את השינוי הגמור בבתם שנהפכה מאדם בלי דעת ר"ל לאדם בריא, ולא האמינו למראה עיניהם ולמשמע אוזנם. ולהיות שחשבו שסיבת מחלת בתם היא עין רעה של אחד מאנשי הישוב, שהרבה לדבר בשבחה ובזכותה הגדולה שזכתה להשתדך עם תלמיד חכם ובעל מדות טובות ואוהב ישראל המקרב גם את האנשים הפשוטים ללמוד אתם ולהדריכם במידות טובות. וכעבור כמה ימים אחרי שיחה זו חלתה בתם ונשתטתה. על כן בראותם כי רוחה שבה אליה, סגרו את הדלת כדי שלא ייכנס מישהו ויתפרסם דבר הרפואה.
 
באותו לילה אכלה כדרך כל האדם ושכבה במיטתה לישון, אבל היתה חלושה ביותר. בבוקר דיברה בדעת כאדם בריא, אך חלישות גדולה תקפה אותה. ביום השלישי שוב חלתה לא במחלת שיגעון אלא במחלת הקדחת, ומרוב החום דיברה מה שדיברה פעם בלי דעת ופעם אודות סיפורי הנפלאות מהבעל שם טוב ששמעה מאביה, ובכתה ואמרה שחפצה לראות את הצדיק בעל הנפלאות. כששמע ר' אליהו משה דברי בתו נזכר שמרוב הבהלה שנבהלו מהשינוי הגדול שבא בהנהגת בתם – שכח למסור לה, שהבעל שם טוב הזמין אותה לבוא אליו. הוא מסר לה את דברי הבעל שם טוב, והיא שמחה מאד, וביום השני נסעה עם הוריה לסלוצק.
 
כשראה ר' אליהו משה ואשתו שבתם נהפכה מטירוף הדעת לדעה צלולה בבת אחת, שלחו השכם בבוקר שליח מיוחד להודיע על כך לחתנם ר' שלמה ולמחותנם הגאון וכתבו להם את הכל בפירוט.
 
כשבא השליח אל ר' אורי נתן נטע, השתומם מאד. ר' שלמה בנו נוסף על גודל שמחתו ברפואת אשתו, שמח על הרושם שעשה מאורע זה על אביו, ביודעו כי אביו היה עד עתה מאלה העומדים מרחוק לשיטת הבעל שם טוב, ועתה הנה בטח יתקרב גם אביו אביר הגאונים לשיטת הבעל שם טוב. ומצא כי שעת הכושר היא לדבר אתו על אודות שיטת הבעל שם טוב:

א. הבנת התורה - התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. וכשם שעניין השם הוא רק ידיעה ולא השגה מוחלטת, הנה כן התורה, גם ההלכות המבוארות לפנינו, אינו אלא ידיעה ולא השגה מוחלטת, להיות שלפנימיותה של התורה אין סוף.

ב. השגחה פרטית - לא זו בלבד שהיא על כל נברא בפרט ובפרטי פרטיות, אשר הקב"ה מוציא רוח מאוצרותיו לגלגל את הקש והתבן, שבכל זה יש כוונה מיוחדת, הנה לבד זאת הכוונה היא חיות הנברא במעלתו לבד החיות – המקיימת אותו בלבד.

ג. מעלת ישראל - גם איש פשוט שבישראל נעלה בעצם מהות מעלתו כמו גאון הגאונים ממש. כתיב "בנים אתם לה' אלוקיכם" וכתיב "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" – שהיה דמות דיוקנו של הבן כדמות דיוקנו של האב. וזהו "בנים אתם לה' אלוקיכם" – שדמות דיוקנם של הבנים – ישראל – רחמנים ביישנים גומלי חסדים, כדמות דיוקנו כביכול של אביהם – הקב"ה – רחום וחנון ומרבה לסלוח לשבים, מה הוא ית' נצחי ותורתו ומצוותיו נצחיות כן עמו ונחלתו נצחיים, והקטן שבישראל מעטיר עטרת תפארת לגדול ה' ומהולל מאד.
 
אהבת ישראל - מדת אהבת ישראל לפי שיטת הבעל שם טוב ותורתו הוא לא רק מצד מדת הטוב והחסד, אשר כל אחד מישראל צריך לעבוד עם עצמו לגרש את המדות הרעות של גאוה, שקר, קנאה ושנאה והדומה ולהקנות בתוכו המדות הטובות של יראת שמים, אהבת התורה, חיבת המצוות, ענוה, אמת ואהבת הבריות והדומה, אשר כל זה נכלל בשלוש המעלות הכוללות שמנו רז"ל: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
 
ר' שלמה סיפר לאביו את פירוש הבעל שם טוב למאמר רז"ל: שלושה סימנים יש באומה זו רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. רחמנים – שבני ישראל מרחמים על הנשמה שירדה מרום מעלתה בעומדה לפני ה' בגן ה' וירדה בסתר המדרגות להתלבש בגוף אשר מעפר יסודו וסופו לעפר. ביישנים – שהם מתביישים מנר אלוקים אשר על ראשם ומיטיבים מעשיהם בקיום המצוות. גומלי חסדים – דנשמת אדם העליון אשר על דמות הכסא תלמדם להעלות את גופם וכל צרכיו, נוסף על חלקם בעולם, כפי גזירת ההשגחה העליונה במקום וזמן, לזככם ולהאירם באור תורה ועבודה.
 
והנה כל זה הוא קניין המידות הטובות מצד עצמן, ואילו עניין אהבת ישראל הוא עניין נפלא מזה באין ערוך.
 
וסיפר ר' שלמה מאמר הבעל שם טוב באחת משיחותיו הקדושות: הנני מעיד עלי שמים וארץ, אשר במשפט הקשה שהיה על איש אחד בבית דין של מעלה והוא איש פשוט שלא ידע רק להתפלל ולומר תהילים, והיה מופלא באהבת ישראל בכל כוחות נפשו: במחשבה – שחשב תמיד באהבת ישראל, בדיבור – שהיה מדבר באהבת ישראל, ובמעשה – שהיה מהנה לכל אחד מישראל כפי כוחו, הצטער בצערו של כל אחד מישראל בין איש בין אשה ושמח בשמחתו. ופסקו בבית דין של מעלה חלקו בגן עדן בין הצדיקים הגאונים שאמרו רז"ל שהם אוהבי ישראל.
 
האנחה שיהודי נאנח על צערו ח"ו של יהודי שני, שוברת כל מחיצות הברזל של המקטרגים, והשמחה והברכה שיהודי שמח בשמחתו של יהודי שני ומברכו – מקובלת אצל ה' ית' כתפילתו של ר' ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים.      
 
כששמע הגאון הישיש ר' אורי נתן מבנו על אודות הבעל שם טוב ושיטתו ולהיותו תמים באמת, התבונן בזה כל היום וכל הלילה, ובבוקר הלך אל הבעל שם טוב וסיפר לו מה ששמע מבנו על אודות שיטתו. וביקש להתקשר אליו. וגם הודיע לו שמחותנו בישר לו ששבה דעתה של בתו החולנית. אולם הבעל שם טוב הודיעו ששוב חלתה כלתו וכשאביה ר' אליהו משה יקיים את דבר השליחות, היא תתרפא ותבוא.
 
כשבאה החולנית עם הוריה ואתם בעלה והוריו אל הבעל שם טוב, אמר להם הבעל שם טוב, כי יקבלו עליהם להתגרש. החולנית סיפרה לבעל שם טוב ממעלות הנהגת בעלה ומהכבוד והאהבה שהיא רוחשת לו, ואם הצדיק גוזר עליה להתגרש, בודאי הוא יודע שאיננה ראויה להיות אשתו של צדיק כמו בעלה והיא מוכרחה לקיים את גזירתו, ובכתה בכי רב. גם הבעל סיפר בשבח אשתו בכל המעלות הטובות שמנו חז"ל באשה טובה ומעשים נאים וכאשר הצדיק גוזר שיתגרשו בטח יקיים ובכה מאד.
 
אמר להם הבעל שם טוב כי הוא נותן להם זמן שלושה ימים וביום הרביעי יבואו אליו ויצווה לסדר את גט הפיטורין כדין.
 
האשה ובעלה וההורים היו שרויים בצער גדול, ושלושה ימים אלה ישבו בתענית והרבו להתפלל ולומר תהילים. ביום הרביעי הלכו כולם אל הבעל שם טוב כאבלים ר"ל, שבורי לב ונמוכי רוח והאשה ובעלה בוכים בדמעות שליש.
 
כשנכנסו אל הבעל שם טוב כבר היו שם הרב הסופר והעדים. הבעל שם טוב שאל אותם אם הם רוצים להתגרש ברצון, ושניהם ענו כי באשר מאמינים הם לצדיק שזה טובת שניהם, ומאמינים באמונה שלימה בגזירת הצדיק ובברכתו אשר יברך אותם, ולהיותם אוהבים זה את זה, הנה הם רוצים להתגרש זה מזה ברצון – כל אחד לטובת חברו.
 
הבעל שם טוב הלך לחדר השני והתעכב משך זמן. וכשחזר אמר להם: לפני כשש שנים היה עליהם, ל"ע, קטרוג גדול, ויצא הפסק מלמעלה, שהאשה תיענש במחלת טירוף הדעת והאיש ייענש בעונש העיגון. כשקיבלו עליהם להתגרש מצד אמונת צדיקים במסירות נפש, הנה בזכות אמונת צדיקים באמונה פשוטה זכו בדין בבית דין שברקיע, ונעקר הקטרוג, והבעל שם טוב בירך אותם בבנים ובבנות ובאריכות ימים.
 
ר' שלמה נשאר לדור כשלוש שנים בסלוצק. לאחר מכן העתיק מושבו למינסק והיה שם לאחד מעמודי החסידים והעמיד תלמידים רבים. אחר כך, על פי הוראת הבעל שם טוב, העתיק מושבו לעיר באייעוו, והשי"ת בירך אותם בבנים ובבנות והשיאו את בניהם לבנות חסידים ואת בנותיהם השיאו לבני חסידים ותלמידי חכמים. כשחזר רבינו הזקן ממוהליב- פודולסק (בנוסעו ללוות את ר' מנחם מענדל מהורודוק) לליאזנא, התיישב הגאון ר' שלמה בליאזנא. ובשנת תקנ"ו נסע עם אשתו לארצנו הקדושה ת"ו וחי שם כחמש עשרה שנה.