ב תשרי התשע"ח (22.09.2017)


פייסבוק חבד בישראל אויטר חבד בישראל

קשה לזווגן כקריעת ים סוף
בני הזוג שונים במימדים הגלויים שלהם. הם איש ואשה השונים במהותם. הם לא אמורים לחשוב ולהרגיש את אותו הדבר. ההכרה במציאותם כשונה זהו חלק בלתי נפרד מפיתוחה של זוגיות נכונה. 

נשים מעניינות יותר
על מה שלושת אלפי נשים יכולות לדבר במשך חמישה ימים רצופים?

כתיבה לרבי
כל מה שרצית לדעת על הכתיבה לרבי באמצעות אגרות הקודש. לכניסה למדור

חבד בישראל
מחפש כתובת של בית חב"ד בעירך? גן חב"ד לילד באזורך? הגעת למקום הנכון! השתמש במנוע החיפוש של חב"ד בישראל

מאגר עצום על חגי ישראל
מאמרים, סיפורים, הלכות, שיעורים ועוד, מסודרים לפי חגי ומועדי ישראל - לכניסה למדור

מאות ניגונים להאזנה
בואו להינות ממאות ניגוני חב"ד, המבוצעים בידי מגוון תזמורות וזמרים. לכניסה למדור

אנציקלופדיה חב"דית
בואו להרחיב את ידיעותיכם על חסידות חב"ד, ערכים בחסידות, ניגוני חב"ד, ועוד אלפי ערכים נוספים באנציקלופדיה החב"דית. לכניסה

חת"ת רמב"ם
הצטרפו ללומדי השיעורים היומיים בחומש, תהלים ותניא, וכן בשיעור יומי ברמב"ם. לכניסה למדור






» הרבי מלובביץ'

» גאולה ומשיח

» חב"ד בעולם

» חב"ד בישראל

» מדור התוכן

» השיעורים היומיים

» לוח שנה עברי

» זמני הדלקת נרות

» ניגוני חב"ד

» חדשות חב"ד

» וידאו

» מגזין

» פרשת השבוע

» חגי ומועדי ישראל

» המדור לילדים

» אנציקלופדיה חב"דית

» אודותנו

» חב"ד באינטרנט




חדש
במסכת סנהדרין נאמר שהמשיח ייקרא 'דוד המלך'. זאת משום שתפעם בו נשמתו של דוד המלך. על פי פירוש "אור החיים"  – גם נשמתו של משה רבינו תתמזג באישיות המשיח.


|
שתפו:  
חבד » הרבי מלובביץ » כתבות


דברי הצדיק חיים וקיימים לעד / התוועדות
"אם יושב צדיק שיכול לעלות למעלה ולראות את כל ספרי השידוכין, ואומר לנו שהוא בדק ואין שום התנגדות בשמים - מי אנחנו שנוכל למנוע ולהתנגד?!”... - כשהרבי אומר למשפחה שהוא עולה למעלה ובדק את ספרי השידוכין, זו יציאה מכל גדר רגיל שלו; הרבי מגלה מעט מהכוחות שלו וזאת בכדי לעשות טובה למשפחה העיקר שלא תהיה בה מחלוקת... ● מתוך התוועדות של הרב יהודה לייב גרונר, מזכירו של הרבי מלך המשיח

י סיון התש"ע (23.05.2010)

לחיים! לחיים ולברכה!

כנהוג בעת מלווה מלכה, מספרים סיפור חסידי.

יש מכתב שהרבי כתב לרבי הריי”צ בשנת תרצ”ב, בו הוא מודה לו על המכתב שקיבל ממנו לאחרונה. המכתב שכתב הרבי הריי”צ מכיל  סיפור מופת מאדמו”ר הזקן, ובמכתב התודה מבקש הרבי שהרבי הריי”צ יוסיף לגלות ולספר כמה שיותר סיפורי מופתים מהרביים. הרבי גם מסביר במכתב הבקשה, כי יכול להיות יהודי שומר תורה ומצוות, ואף על פי כן הוא שקוע בענייני העולם הזה. הוא יכול לשכוח שיש בורא עולם ומנהיג לעולם, וכשהוא שומע סיפור ‘מופת’, זה גורם לו זעזוע. אמנם למרות שהזעזוע הוא רק לזמן קצר, ואולי אפילו לרגעים אחדים, הרי שבכל זאת הוא מתנער מלהיות שקוע בעולם הזה. כשהוא ניגש עוד הפעם לענייני העולם הזה, אז הוא זוכר שיש בורא עולם ומנהיגו.

בשבועות אלה קוראים את הפרשיות של יציאת מצרים. זה העניין של סיפור יציאת מצרים בחג הפסח ובהגדה של פסח אומרים “אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה הרי זה משובח”. אחד הרביים שואל, מה העניין של ‘כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה’? והוא עונה - אפילו אנחנו חב”דניקים, ויכול להיות חב”דניק שהוא ‘משכיל’ גדול בענייני חסידות והוא מבין חסידות בצורה עמוקה - מכל מקום, מצווה עלינו לספר. אם החסיד  רוצה לצאת מהמצרים והגבולים שלו (גם מיצרים וגבולים של קדושה), מצווה עלינו לספר, צריך לספר ‘א חסיד’שע מעשה’; וכל המרבה לספר - כמה שאנחנו מספרים ושומעים סיפורי צדיקים, הרי זה משובח, החסיד נעשה יותר משובח.

כדאי להוסיף ביאור בפיסקה שלאחר מכן, מעשה בחמישה תנאים “שהיו מספרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן של שחרית”. שואל הרבי, וכי התנאים יושבים ומתוועדים ביניהם, מהיכן ‘באו תלמידיהם’? והרי הם היו צריכים להשתתף בהתוועדות של הרביים שלהם? ומבאר הרבי - לדאבוננו יכולה להיות עובדה שהרבי מתוועד ואף על פי כן ישנם כאלה  שלא חשוב להם להיות בהתוועדות של הרבי והם מסתובבים במקום אחר. בעל ההגדה מספר לנו אפוא, כי חמישה תנאים אלה לא למדו באותו הלילה, לא עסקו בנגלה או בחסידות וגם לא בקבלה. הם פשוט “היו מספרים”, סיפרו כל הלילה סיפורים של יציאת מצרים סיפורים של צדיקים. דבר זה פעל שהם האירו (מלשון אבן ספיר) את החושך הרוחני, עד כדי כך שגם אותם תלמידים שהיו מרוחקים ממקום ההתוועדות, זה עורר אותם והם באו להתוועדות ואמרו “רבותינו הגיע זמן של קריאת שמע של שחרית” -  על ידי הסיפורים שלכם הפכתם את הלילה לאור; עד שהגיע - נגע (אנגערירט) לנו, כעת מאיר אצלנו קריאת שמע של שחרית, עניין של הויה אחד, מסירות נפש, אהבת ה’, ואהבת לרעך כמוך, עניין של ודיברתם בם, תלמוד תורה.

מכל זה רואים כמה חשוב העניין של סיפורי צדיקים.

פעם בא לרבי מנהל של אחד המוסדות בארץ הקודש. כשיצא סיפר לי כי אחת השאלות ששאל את הרבי הייתה, מה עליו לעשות כדי להחדיר אצל התלמידים יותר יראת שמים. ענה לו הרבי ‘אתה צריך להכניס כמה שיותר לתוכנית הלימודים סיפורי צדיקים. שהמדריכים והמדריכות, המחנכים והמחנכות, יספרו לתלמידים סיפורי צדיקים. ילד ששומע סיפור של צדיק, זה חודר ללב ומחמם אותו, וממילא זה מגביר אצלו את העניין של יראת שמים.

פעם הסביר הרבי, מדוע דווקא במוצאי שבת משתדלים לספר סיפור של הבעל שם טוב ושאר הצדיקים? וההסבר הוא, כיוון שמלווה מלכה הוא הגשר בין השבת לימי החול, ויום השבת אסור במלאכה, ואפילו לחשוב על מלאכה אסור, ואחר כך צריך לקפוץ בבת אחת לתוך ימי החול, אזי נותנים ליהודי ‘מלווה מלכה’ שהופך לגשר בין הקודש לחול. כדי שהגשר יהיה אכן חזק דיו, עליו להיות מרומם. כך כשיהודי ישמע סיפור של צדיק, הוא יזכור שיש בורא עולם ומנהיגו. וזה אחת הסיבות שצריך לספר סיפור במוצאי שבת.

הרבי הריי”צ אמר שסיפור של צדיק אפשר לספרו אפילו מאה פעמים, ואם הוא שמע את הסיפור עוד פעם, הרי על-פי תורת הבעש”ט הייתה סיבה שהוא היה צריך לשמוע עוד הפעם דווקא את הסיפור הזה.
 
את הסיפור הבא סיפרה הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע”ה:

בשכונת בורו-פארק התגוררה משפחה שהיו קרובי-משפחה של הרבי. בכל ענייניהם הם היו שואלים את הרבנית והיא הייתה מעבירה את השאלה אל הרבי ואחר כך היא החזירה את תשובתו של הרבי לבני המשפחה. יום אחד קיבלה טלפון כי אם המשפחה חולה מאוד ולאחר בדיקות ממושכות בבית הרפואה, קבעו הרופאים כי היא צריכה לעבור ניתוח. הם ביקשו את הסכמתו וברכתו של הרבי לניתוח.

כשהרבנית מסרה את השאלה לרבי, ענה הרבי שבשום אופן לא לעשות ניתוח. הרבנית מסרה את התשובה למשפחה, אלא שימים ספורים לאחר מכן, התקשרו בני המשפחה לרבנית בשנית, ואמרו שהרופאים אמרו כי בגלל הסירוב לעשות ניתוח, התדרדר המצב וכי היא יכולה להגיע למצב של סכנה. הם ביקשו אפוא לשאול את הרבי בשנית. הרבנית הגיבה כי בליובאוויטש לא שואלים פעמיים. ‘אני מחזיקה את עצמי חסידה של הרבי, ואני מתנהגת כמו חסידים ולכן אינני יכולה לשאול עוד פעם’, אמרה. ‘אם כן, מה אנחנו יכולים לעשות?’ הרבנית אמרה כי אם הרבי יבוא הביתה וישאל אם שמעה משהו מהמשפחה, אזי תספר על המצב כפי שסיפרו, אבל לשאול שוב, לא תשאל.

כשהרבי בא לסעודת הערב, הוא שאל את הרבנית “אולי שמעת משהו מהם?” והרבנית סיפרה לרבי את כל העניין, ואחר כך הוסיפה ‘אני לא שואלת, רק מספרת’. פניו של הרבי הרצינו, ולאחר שהות קלה אמר “אני חוזר עוד הפעם, לא לנתח!” הרבנית מסרה את התשובה הברורה למשפחה, ולאחר כמה ימים שוב טלפון. הם מספרים כי הרופאים אמרו שהמצב התדרדר עוד יותר וכי היא נמצאת בסכנת חיים. לכן הם מבקשים שיחתמו על הסרת אחריות האישה מבית הרפואה ומהרופאים. הרבנית אמרה “הרבי כבר אמר פעמיים בצורה תקיפה כי אין לעשות ניתוח”. “אם כן, מה עלינו לעשות?” שאלו בני המשפחה.

כשהרבי הגיע הביתה, סיפרה לו הרבנית על השתלשלות הארועים, והרבי ענה “למה לא משתדלים על ידי תרופות?” הרבנית התקשרה מיד למשפחה ואלה דיברו עם הרופאים שצחקו עליהם “הראביי יודע יותר טוב מאתנו בענייני רפואה? אנחנו קובעים כי רק ניתוח יכול להציל אותה, וזה לא עניין של תרופות”. בני המשפחה האמינו בדברי הרבי, והלכו ממחלקה למחלקה, אולי ימצאו רופא שיבין ללבם. ואכן, באחת המחלקות מצאו רופא שהבין את אשר על לבם, ולאחר הרהור קצר אמר: “אני חושב שאני יודע לאיזו תרופה מתכוון הרבי, ומכיוון שיש לי בגד לבן ואני יכול להיכנס לכל חדר שארצה, אזי אבקר בחדר של אמכם ואתן לה זריקה עם התרופה הזאת ונראה מה יהיו התוצאות”.

לאחר כמה ימים הודיעו הרופאים שהמצב התייצב פתאום. הם אמנם לא יודעים מה קרה, אבל המצב הפסיק להתדרדר. הרופא היה אופטימי ואמר לבני המשפחה כי כנראה כיוון בתרופה לדעת הרבי. הוא אכן הגיע ונתן זריקה נוספת ולאחר יומיים הרופאים המטפלים כבר הודיעו על הטבת-מה. מדי פעם היה מגיע ונותן תרופה, עד שהאם יצאה מכלל סכנה, שוחררה מבית הרפואה ושבה לביתה בשמחה ובטוב לבב.

מובן שכל העת דיווחו בני המשפחה לרבנית על כל מהלך העניינים. כשהרבנית סיפרה לרבי כי האם חזרה לביתה, אמר הרבי: “כששאלו אותי בנוגע לניתוח, ראיתי שאם יעשו ניתוח, היא לא תרד מהמיטה, ולכן אמרתי שבשום אופן לא לנתח. כששאלו בפעם השניה, חשבתי שהרופאים יראו שהמשפחה כל כך עקשנית נגד הניתוח והם ינסו אולי למצוא פתרון על ידי תרופות, אבל כשראיתי שהם לא חושבים על זה בכלל, או אז יעצתי במפורש על תרופות”.

הרבנית סיפרה זאת ואמרה כי הרבי הוסיף ואמר: ‘עכשיו רואים כמה צריך לציית על מה שאנחנו אומרים גם כאשר כל המומחים אומרים ההפך’.

על סיפור זה אוסיף סיפור קטן, קטן בכמות אבל גדול באיכות:

היה יהודי ששאל את הרבי הריי”צ בנוגע לבנו האם לנסוע למקום כלשהו, והרבי ענה שכעת לא יסע, אך הבן לא שמע והוא עלה על האניה ואחרי ימים אחדים האניה טבעה ל”ע. אחרי ‘השבעה’ הגיע האב השבור לרבי ואמר: “אם הרבי היה מסביר למה הוא שולל את הנסיעה, אני בטוח שהבן היה מציית”. הרבי ענה לו “תאמין לי שלא בכל פעם שאנחנו אומרים משהו, אנחנו בעצמנו יודעים למה אנחנו אומרים את זה, אנחנו רק מעבירים ממה שאומרים לנו מלמעלה, אבל זאת אנחנו יודעים, כי כאשר זה יוצא מהפה שלנו, צריכים לקיים ואם לאו...”

מכך אנו רואים כמה צריכים להיות זהירים ממה שהרבי אומר לנו, גם אם לכאורה הרבי דיבר באופן כללי. היה בחור אחד שכתב לרבי כי יש לו עניין פרטי ביותר והוא לא רוצה שהמזכירים ידעו מה שהוא כותב, ולכן הוא מבקש שהרבי יאפשר לו להיכנס ליחידות באופן יוצא מן הכלל. הרבי כתב לו כך: “בטח ינהג במנהגם של חסידים שלאחרונה נכנסים ליחידות בעת ההתוועדות”. מה משמעות דברי הרבי? הרבי מתוועד בנוכחות עשיריות, מאות ואלפי אנשים, והרבי אומר כי כל אחד שמשתתף בהתוועדות צריך להתייחס לזה שמדובר בכעין ‘יחידות’ בשבילו, ואם ישמע למה שמדברים, הרי הוא יכול לקבל תשובה לנושאים אודותם הוא רוצה לשאול בכל ענייניו.

היה בחור אחד שכתב לרבי כי כבר שנתיים שהוא לא מקבל תשובות מהרבי, והוא ביקש כי אם יש לו מה לתקן כדי שיוכל לזכות לקבל תשובה, אזי הוא מבקש שהרבי יאמר לו מה עליו לתקן. על המשפט שהוא לא מקבל תשובות כבר שנתיים, עשה הרבי עיגול ולמעלה עשה פעמיים סימן שאלה וסימן קריאה, ובסוף המכתב כתב כך: “פלא, במשך השנתיים כתבתי ארבעה מכתבים אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום, ו’המכתב כללי’ המיועד אל כל בני ובנות ישראל, זהו גם מכתב פרטי לכל אחד ואחד, ומכיוון שאי אפשר לכתוב לכל אחד ואחד, כי בלי עין הרע יש אנשים רבים שמצפים לתשובה, אז כולל את כולם במילים “אל כל בני ובנות ישראל”. אם תלמד את המכתבים אדעתיה דנפשיה, תמצא בהם תשובות על כל המכתבים ששלחת במשך השנתיים.

כך רוצה הרבי, שכל אחד יתייחס ל’מכתב כללי’ כאל מכתב פרטי שהוא קיבל אישית מהרבי, ואם ילמד את זה כמו שצריך, ימצאו שם תשובות על כל השאלות.

זכורני כי בעת מלחמת שלום הגליל הרבי כתב באופן מיוחד ‘מכתב כללי’. יום אחד אמר הרבי לר’ ניסן מינדל ע”ה כי “במכתב זה יש תשובות על כמה שאלות ששואלים אותי בנוגע למלחמה”. ר’ ניסן מינדל ישב ולמד את המכתב בעיון אבל לא מצא שום התייחסות למלחמה. הוא פנה אלי ואמר לי כי אינו רואה שום התייחסות למלחמה וביקש שנלמד את זה ביחד. ישבנו ועברנו על כל מילה ומילה, ולא מצאנו דבר. למחרת נכנס ר’ ניסן לרבי ואמר שלמדנו את המכתב אך אנחנו לא מוצאים שום קשר למה שהרבי אמר בקשר למלחמה. ענה לו הרבי “אני אומר עוד הפעם שיש שם תשובות. תשברו את המוחות שלכם ואתם תמצאו”...

הבה נשים לב עד כמה צריכים להיות זהירים בכל מילה ומילה שהרבי אומר, ובפרט כשהרבי אומר את זה באופן יחיד למישהו, על אחת כמה וכמה להפנים כיצד יש ללמוד את המאמרים, השיחות ו’האגרות קודש’, ומכיוון שדברי צדיקים חיים וקיימים לעד, הרי ברור שכל עניין נוגע לכל אחד ואחד מאתנו באופן אישי.

מה פירוש “דברי צדיקים חיים וקיימים לעד”. הרבי הסביר למישהו: מילא ‘קיימים’ אנחנו מבינים, אך לא מובן מה פירוש ‘חיים’, עניין אותו כתב הרבי לפני מאתיים שנה איך אפשר לומר על זה ‘חיים’? ומסביר הרבי, מה הסימן של חי? כשהוא גדל זה סימן של ‘חיים’. אם הציפורניים או השערות גדלות, או כאשר כל התאים בגוף מתחדשים מחדש, זה הפירוש של ‘חיים’. כשלומדים עניין בתורה ומוצאים שם דבר חדש ומבינים איך הוא מתאים למצב ולמקום העכשווי, זה פירוש המושג ‘חיים’. העניין נעשה חי.

אמרו חז”ל מי שלומד יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו ולומד כנגדו. היו שלושה בחורים מישיבה ליטאית שכתבו לרבי הריי”צ כי הם רוצים להיות חסידים ומקושרים לרבי. הרבי ענה להם (המכתב נדפס כמדומני) אני מוכן לקבל אתכם אבל יש לי תנאי אחד, אני רוצה לדעת האם כשאתם לומדים עניין בגמרא ונזכר שם רבי יהודה רבי מאיר רבי טרפון וכן הלאה, האם אתם חושבים לרגע שבעל המאמר נמצא מולכם ושומע אתכם, או שאתם שוכחים את בעל המאמר? אם אתם אכן מרגישים שבעל המאמר נמצא מולכם, אז אני אוכל לקבל אתכם.

זה מה שהרבי אומר, כשאנחנו לומדים דבר שנאמר אפילו לפני אלפיים שנה, אם הוא קורא ושונה באופן של ‘חיים’, כאילו בעל המאמר עומד ושונה כנגדו, ממילא זה נעשה דבר חדש כאילו אנחנו שומעים עכשיו לראשונה. וכך בכל עניין של הרביים שאנחנו לומדים אותו; ובפרט בדור הזה בנוגע לנשיא הדור, כשאנחנו לומדים מאמר או שיחה מהרבי, עלינו לחשוב מה מלמד אותנו הרבי, איך אנחנו צריכים להתייחס לדברים; עלינו להרגיש שהרבי יושב מולנו והוא אומר ביחד איתנו את דברי המאמר והשיחה, וממילא אנחנו יודעים איך אנחנו צריכים להתייחס לעניינים אלו.
 
כיוון שאנחנו נמצאים בימים הסמוכים לי’ שבט, יש דבר נפלא שכדאי להתעכב אודותיו.

במכתב הראשון שהרבי כתב לקראת יו”ד שבט, בראש חודש שבט תשי”א, הרבי פותח וכותב “לקראת היום הגדול והקדוש עשירי בשבט”. כל מילה של הרבי היא מדויקת. מתי עוד בשנה אנחנו אומרים על יום שהוא “גדול וקדוש”? לא ביום טוב, לא בראש השנה, אפילו על יום כיפור אנו אומרים ‘יום קדוש’ אבל לא את שני התארים. רק בשבת (בברכת המזון בתפלת ‘רצה והחליצנו’) אנחנו אומרים “יום זה גדול וקדוש”.

את פרוש המילה ‘קדוש’ על י’ שבט - אנחנו מבינים. אבל מה פרוש ‘יום גדול’? הרי יש בו 24 שעות ולא יותר?!

אפשר להסביר זאת בכך, שביום זה נמשכת גדלותו של הרבי באופן שלמעלה ממדידה והגבלה. ביום זה הרבי ‘מגדיל’ באופן שלמעלה ממדידה והגבלה. כלומר, הרבי מייחס לי’ שבט את אותה גדלות שיש ליום השבת קודש “יום הגדול והקדוש”. מכך אנחנו יכולים להבין כיצד התייחס הרבי ליום יו”ד שבט.
מה אומר לנו יו”ד שבט? עבורנו הוא בבחינת ‘ראש השנה למלכים’; כמו שלקראת ראש השנה צריכה להיות הכנה, כך אצלנו צריכה להיות הכנה מתאימה.

הרבי ברחמיו הרבים גם דאג לכוון ולהכין אותנו לקראת היום הזה. בראש חודש טבת תשי”א, מעט יותר מחודש לפני יו”ד שבט הראשון, הרבי התוועד ודיבר על יום ההסתלקות של הרבי הריי”צ, ואמר כי בכל שנה ושנה כשמגיע יום ההילולא של הרבי, הוא מגיע לדרגה יותר עליונה הרבה יותר מכפי שהיה במשך השנה כולה. ובתר רישא גופא אזיל. מכיוון שהראש עולה, צריך לדאוג שגם הגוף יעלה ולא יוותר למטה. כמו ברכבת שיש קטר ואחריו יש קרונות - המשיל הרבי - הקטר יכול למשוך את הקרונות כאשר הם מחוברים אליו כדבעי. ואם החיבור ביניהם לא יהיה כדבעי, הקרונות לא יהיו יחד עם הקטר. כך גם בין רבי הקטר לבין החסידים. ההתקשרות צריכה להיות חזקה, וכשהרבי עולה לדרגה עליונה, לא מספיקה ההתקשרות שהייתה בשנה האחרונה, כי ההתקשרות הזאת היא בבחינת חבל שהיה מספיק לדרגתו של הרבי אז, ומכיוון שהרבי עולה לדרגה יותר עליונה, צריכים לחזק את החבל ביתר שאת, וזאת על ידי לימוד התורה של הרבי ומילוי הוראותיו.

כשמגיע י’ בשבט, אנחנו צריכים להיות בטוחים שאנו קשורים לרבי בחבל המתאים. וזאת על ידי שמוסיפים בכמות ובאיכות בלימוד התורה של הרבי ולהוסיף עוד יותר במילוי רצונותיו הקדושים, כדי שהקטר לא יסע ואנחנו נישאר במקום חס ושלום.
 
סיפורי חסידים, ועל אחת כמה סיפורים מהרבי, הם סגולה ליראת שמים, וברצוני לספר כמה סיפורים.

היה חסיד אחד שבכל פסח היה צריך להיות עם משפחתו שמחוץ לניו-יורק, ובכל שנה אחד מקרובי משפחתו היה מבקש מצה בעבורו. שנה אחת כשהגיע הלה לתורו, נתן לו הרבי מצה בשבילו ובשביל אותו יהודי, והרבי הוסיף במפתיע “בטח ישתדל שיקבל את המצה עוד הלילה בסדר ראשון”. עמדתי בצד ושמעתי וראיתי שהלה מתפלא, אך הרבי אמר שוב “בטח ישתדל שהוא יקבל המצה הלילה” הלה רצה לשאול את הרבי, אך לא היה זמן. הוא ארז את המצה והזדרז להגיע לבית דואר אך השומר בפתח אמר לו שהסניף סגור. הוא ביקש מהשומר להכנס בכל זאת, שכן מדובר במשהו דחוף וזה צריך להגיע עד מחר. הלה אמר לו ‘גם אם אני אפתח לך, אין כאן אף אחד שיוכל לטפל בזה. זה ישאר על השולחן עד מחר בבוקר’. בלית ברירה הוא לקח את המצה לביתו.

בעודו מכין את שולחן ה’סדר’, מישהו נקש על דלת ביתם, להפתעתו נכנס אותו יהודי שביקשו בעבורו את המצה... התברר כי בגלל השתלשלות ארועים משפחתית, נאלץ הלה להשאר בניו יורק לחג הפסח. “עכשיו אני מבין את דברי הרבי שאמר ‘בטח תשתדל שהאדם הזה יקבל את המצה הלילה’...”

הרבי תמיד השאיר מהאפיקומן של ליל הסדר. יום אחד באמצע הקיץ, נכנסתי לרבי והרבי אמר לי ‘שם למטה בארון, יש אפיקומן של פסח. קח חתיכה ממנה ותארוז אותה’. הרבי נתן לי כתובת בבומביי שבהודו כדי לשלוח לשם את המצה בדואר אקספרס, והוסיף: ‘לאחר שתשלח תתקשר עם המשפחה ותגיד להם, מכיוון שקיבלתי מכתב מהם שהאימא חולה מאוד והרופאים לא יודעים איך לעזור לה, שלחתי את האפיקומן וכשזה יגיע שישתדלו שתטעם מהאפיקומן, ומכיוון שמצה זה עניין של ‘מיכלא דמיהמנותא’ ‘מיכלא דאסוותא’, ממילא הקב”ה ישלח לה רפואה שלמה’.

התקשרתי למשפחה בהודו ודיברתי עם הבת כפי שהרבי הורה. אחרי שבועיים היא התקשרה וסיפרה כי כשהם קיבלו את החבילה, הם נתנו לאימא ומיד החלה הטבה. עודדתי אותה להמשיך בזה; ואכן, אחרי יום או יומיים חזרה להכרה, וכעבור זמן קצר שבה לבריאותה.

סיפור נוסף: חסיד מקראון הייטס התקשר אלי ואמר לי שהוא צריך להכנס בדחיפות ליחידות ואי אפשר לדחות את זה. אמרתי לו שיבוא ביום חמישי בלילה, והוא אכן נכנס עם אשתו, היו בפנים כרבע שעה ויצאו. לאחר כמה ימים התקשר ואמר לי ‘אספר לך מהי הדחיפות. זה כמה חודשים מאז שאשתי נכנסה לדיכאון. ניסינו לטפל בכל האופנים על ידי רופאים ופסיכיאטרים בתרופות שונות, אך מאום לא הועיל. מיום ליום הדיכאון הלך והחמיר. חשבתי שהיא יכולה להזיק לעצמה וידעתי כי צריך להיכנס לרבי ולבקש עצה וברכה. בטרם נכנסנו, תיארנו בפתק את המצב. במהלך היחידות הרבי אמר לי: ‘אתה רואה שם למטה יש בקבוק יין שבשבת אני עושה קידוש מהבקבוק הזה, ושם גם יש כוס שאני עושה עליו קידוש. תביא לי את הבקבוק ואת הכוס’. עשיתי כפי שנצטוויתי והעמדתי את זה על השולחן. הרבי הורה לי למזוג יין בכוס, ומזגתי עד למעלה. אחרי שמזגתי, פנה הרבי לאשתי ואומר ‘קחי את הכוס תברכי בקול כדי שאוכל לענות ‘אמן’ ואחר כך תשתי’. היא ברכה, הרבי ענה - ‘אמן’ והיא שתתה כמה טיפות. הרבי אמר לה ‘לא, את צריכה לשתות את כל הכוס; לא בבת אחת אבל יש לי זמן. שתי קצת עכשיו ועוד כמה רגעים עוד’. הסיפור לקח כרבע שעה עד שגמרה לשתות את כל הכוס, ואז הרבי ברך אותנו ואמר “זיי געזונט ובשורות טובות”.

“ולמה אני מתקשר רק עכשיו?” - הוסיף אותו יהודי לומר לי בטלפון - “תמסור לרבי כי בלילה שחזרנו מהיחידות, ראינו הטבה מיד בהתחלה, אבל לא ידעתי אם זה רק לשעה קלה מפני הקדושה של הרבי, או שזה עניין נמשך. אבל לימים התברר כי הרבי אכן מחק את כל העניין כאילו לא היה דבר”.

הרבי אמר שלפעמים צריך להשתמש בדרכים של ‘פולישער’ [אדמו"ר של חסידי פולין]:

כשדוקטור זליגסון היה ניגש לרבי בערב פסח כדי לקבל מצה, הרבי נתן לו מצה שלמה ואחר כך הוסיף לו כמה חתיכות ואמר לו שיטחון את המצה ויתן את זה כתרופה. וזה אכן הועיל לרפואה שלמה. ראינו אצל הרבי שהוא השתמש בכל הדרכים שיכולים לעזור, והיו גם כמה עניינים שלכאורה זה לא היה הדרך של חב”ד, אבל בכדי לעזור לזולת, הרבי המשיך והשפיע...
 
הייתה משפחה לא חב”דית שהיה להם ילד כבן 15. במקום לשלוח אותו למוסדות החינוך שלהם, שלחו אותו ללמוד ב-‏770. כשהגיע לגיל חתונה כפי שנהוג היה אצלם, הציעו לו הצעת שידוכין. הוא שאל את הרבי, וגם הצד השני שאל והם קיבלו הסכמה. או אז פנה הבחור להורים ואמר כי יש לו הסכמה להיפגש. ההורים ביקשו לבדוק את הצעת הנכבדות, ולאחר כמה ימים התקשרה האם ואמרה שהנושא נבדק אבל הנערה לא מתאימה לו. הבחור התעקש “אבל קיבלתי הסכמה מהרבי”. פרצה מריבה בין ההורים והבחור, ובנתיים הזוג נפגש עד שבאו לידי הסכמה וכתבו מכתב לרבי עם בקשת הסכמה וברכה. הבחור הוסיף וכתב שההורים שלו מתנגדים לשידוך, אבל אנחנו מוכנים לבא בקשרי השידוכין ושואלים את הרבי מה לעשות.

הרבי ענה יהא השידוך בשעה טובה ומוצלחת. הסברתי, כי הרמ”א פוסק שבענין מקום לימוד התורה ובענין שידוך לא צריכים את הסכמת ההורים. הוא התקשר להורים ואמר ‘יש לנו הסכמה מהרבי ואנחנו מתחתנים’. הם כעסו מאוד ואמרו לו כי אם כך, ההורים לא יבואו לחתונה, גם האחים לא ואף אחד מהמשפחה המורחבת, ולא אף זאת, אלא שלא יקבל כל עזרה כספית.

אחרי שבוע הגיעה האימא ל-‏770 ונכנסה ל’זאל’. היא ניגשה ישירות לבן שלה, נתנה לו סטירה ואמרה לו “בשום אופן לא תתחתן עימה”. הבן לא הגיב מצד כיבוד אם, אך כשיצאה מה’זאל’, ניגשו אליה חברי הבחור ואמרו לה ‘אנחנו לא מבינים, שלחתם את הבן שלכם לליובאוויטש ואתם יודעים כי מי שבא לליובאוויטש, מחליף מטבע ונעשה חסיד. אצלנו העיקר זה הרבי. אם יש לכם סיבות למה הבחורה לא מתאימה לו, כנסו לרבי והציגו את עמדתם. הרבי יכול לשמוע ואולי יסכים...

אני יודע מכל הסיפור, כיוון שמיד לאחר מכן נכנסו למשרד וסיפרו לי את כל הסיפור. זה היה ביום שלישי ואמרתי לאבי הבחור שיבוא ביום חמישי בערב ואני אשתדל שיוכלו להיכנס. כך אכן היה, והם נכנסו לרבי, בעוד שכמה בחורים המתינו בצד מתוך סקרנות לראות כיצד יפול דבר.

אחרי רבע שעה יצאו ההורים מהיחידות, והאמא הודיעה שהם לא מתנגדים עוד לשידוך. אחד הבחורים העז ושאל “אנחנו לא מבינים, שלשום סטרת לבן שלך בפומבי וכעת, בתוך רבע שעה שיניתם דעתכם?!” סיפרה האימא מה שהיה ביחידות:

“כשנכנסנו לרבי והצגנו את הסיבות למה השידוך לא מתאים לבן, אמר לנו הרבי כך: ‘כשבחור ובחורה שואלים אצלי בנוגע לשידוך, לפני שאני עונה אני מבקר את כל ספרי השידוכין למעלה. כשאני רואה שאין שום מניעה, אני נותן הסכמתי. כשהבן והבחורה כתבו ושאלו האם להיפגש, בדקתי את כל הספרים ולא הייתה כל מניעה  שיפגשו. אחרי שקיבלתי מכתב שני בו כתב הבן שההורים מתנגדים, חשבתי שאולי החסרתי איזה ספר שלא ראיתי ושם כתוב שזה לא טוב? שוב עברתי על כל הספרים ולא ראיתי שום התנגדות ולכן נתתי ברכה’. סיימה האימא את סיפורה ואמרה: “אם יושב צדיק שיכול לעלות למעלה ולראות את כל ספרי השידוכין, ואומר לנו שהוא בדק ואין שום התנגדות בשמים - מי אנחנו שנוכל למנוע ולהתנגד?!”...

כפי שאמרתי קודם, אצל הרבי הכל באופן של ‘הצנע לכת עם ה’ אלוקיך’, והרבי נהג בזה באופן של ‘מהדרין’. כשהרבי אומר למשפחה שהוא עולה למעלה ובדק את ספרי השידוכין, זו יציאה מכל גדר רגיל שלו; הרבי מגלה מעט מהכוחות שלו וזאת בכדי לעשות טובה למשפחה העיקר שלא תהיה בה מחלוקת...

כבר סיפרתי בהזדמנות אחרת את הסיפור הבא:

בשנת תשי”א או תשי”ב מינה הרבי את הרב שמואל זלמנוב והרב זלמן גוראריה לוועד חב”ד. מדי יום ראשון היו צריכים להיכנס לגן עדן העליון והיו מקבלים הוראות בנוגע לעניינים מסוימים בחב”ד וגם היו נותנים דיווח על מה שנעשה במשך השבוע שחלף.

יום ראשון אחד ראיתי שר’ זלמן גוראריה יוצא מהחדר בזעזוע. שאלתי אותו מה קרה, והוא רק אמר לי “תן לי כיסא כי תיכף אני נופל”. הכנסתי אותו ל’זאל’ ושאלתי שוב מה קורה. ור’ שמואל התנדב לספר: כשנכנסנו לרבי, עוד לפני שהתחלנו לדבר, אמר לנו הרבי ‘היום הייתי באוהל והשווער אמר לי, היות שהלילה יכנסו ר’ שמואל זלמנוב וזלמן גואריה ויש לי מסר לתת להם, אז אני מבקש ממך להיות השליח למסור את המסר כדי שהם ידעו...” זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי גילה שיש לו ‘שיחה’ עם השווער אחרי ההסתלקות. ר’ זלמן העז ושאל את הרבי “ומה עוד אמר הרבי?” והרבי הגיב, מה שאתם צריכים לדעת, אני אומר לכם; מה שאתם לא צריכים לדעת - אני לא חייב להגיד לכם...”

דוד אשתי הרב משה לייב רוטשטיין, היה מזכיר אצל הרבי הריי”צ. אחרי ההסתלקות ביו”ד שבט הרבי שאל אותו אם הוא ישאר בעבודת המזכירות, והוא הסכים. הרבה פעמים אחרי שהרבי חזר מאוהל, הוא היה מבקש ממנו שיכנס לחדרו שכן רצה להכתיב לו תשובות. הבנו אז שהרבי קיבל תשובות מהאוהל והוא צריך לכתוב אותם.

לילה אחד ביקש הרבי שר’ משה לייב יכנס אליו. הוא נכנס עם כל הניירות והעטים, ולאחר עשרה רגעים בלבד יצא החוצה. ואז סיפר לנו “לפני שבוע הייתי אצל הרבי כדי לכתוב תשובות, כשהרבי גמר את ההכתבה עמדתי ליד הדלת ולא יצאתי, אמר לי הרבי ‘משה לייב, אתה לא יכול לחזור הביתה, כי אשתך הכניסה מכתב והיא אמרה לך שעד שתקבל תשובה לא תחזור הביתה. כשתבוא הביתה ותפתח את הדלת, היא תעמוד שם אז תגיד לה שעדיין לא הייתי אצל השווער ולא יכולתי לענות. אבל הלילה - חייך הרבי - אתה יכול לחזור הביתה בלי בעיות, הייתי היום באהל, מסרתי לשווער את השאלה של אשתך והתשובה הייתה שלילית, שלא תעשה מה שביקשה לעשות’”...

אלו היו מקרים נדירים שהרבי גילה ענינים כאלה. אמנם הרבי גילה זאת רק בפעמים נדירות, אבל בוודאי שזה היה מצוי יותר, וכפי שהרבי הריי”צ אמר “בכל פעם שאני רוצה לראות את האבא - אני רואה, ובכל פעם שהוא רוצה לראות אותי - הוא רואה”.

צריכים לדעת להתכונן לי’ שבט, וה’ יעזור שהרבי יתגלה ונחגוג את י’ שבט עם הרבי.
 
מנהגי הרבי בשבת קודש
 

בתוך ההתוועדות חשף הרב גרונר מעט ממנהגי הרבי ביום שבת קודש בנוגע לאכילה.

בכתבי האריז”ל כתוב שבסעודות שבת ממשיכים יותר קדושה מאשר התפילות של שבת. במידת מה ראינו אצל הרבי הנהגה שונה בסעודות השבת. במשך השבוע הרבי לא נטל ידיים ולא אכל בשר, לא בהמה ולא עוף. אם בכל זאת הרבי אכל משהו, זה היה דג. בכל יום, במשך היום, הרבי כמעט ולא אכל. אחרי שחרית היינו מכניסים לרבי כוס תה עם עוגה. כך גם אחרי מנחה. הפעם היחידה שהרבי אכל סעודה - הייתה בשעות הערב.

אחרי תשמ”ח, כשהרבי לא הלך יותר לביתו אלא נשאר בחדרו הקדוש, הייתי מכניס לרבי את סעודת ערב. הסדר היה שאחרי שהרבי סיים את הארוחה, הוא היה לוחץ על הכפתור בכדי שאכנס להוציא את הסעודה. לילה אחד הרבי צלצל ואני נכנסתי וראיתי כי מחתיכת הדג שהכנסתי, הרבי לא אכל כמעט אלא חתיכה קטנה.

חשבתי שהרבי לא הספיק לאכול שכן אולי רצה להוציא תשובה דחופה. כיוון שכך, חיכיתי לוודא האם הרבי לא רצה לאכול עוד או שמא אכן היה עסוק במשהו אחר, ואולי כעת ימשיך את סעודתו. הרבי שאל פתאום למה אני מחכה, ואמרתי שאולי הרבי רוצה לסיים משהו. הרבי השיב “גמרתי את הסעודה”. העזתי ואמרתי “כנראה שהרבי אכל קצת”, והרבי השיב “היום אכלתי הרבה”.

כך היה בכל יום, אך כשהגיע ליל שבת קודש, הרבי נטל ידיים ואכל יותר מכזית חלה. אכל את כל הדג והמרק, בשר בהמה וקומפוט. בצהרי יום השבת, כאשר הייתה התוועדות עד אחרי מנחה, הרבי לא אכל סעודת שבת. גם בימי הקיץ כאשר ההתוועדות הסתיימה בחמש והשקיעה הייתה בשמונה בערב, כמה פעמים הרבי לא הלך לאכול.

כשראיתי שזה חוזר על עצמו, התקשרתי לרבנית ושאלתי אולי כדאי שנכין ב-‏770 סעודה ואם הרבי ישאר ב-‏770, נוכל להכניס לו את הסעודה. הרבנית הסכימה לרעיון. בשבת הקרובה, כשראיתי שהרבי נשאר ב-‏770 הכנסתי אל הקודש את סעודת השבת שהכנו. הרבי שאלני ‘מה זה’, ועניתי שזה סעודה עבור הרבי. הרבי הורה לי להשאיר את זה ואכל. היה זה מעט מאוד, כזית חלה וכו’.
 



שם:
כותרת:
תגובה:
כתוב את המספר לאימות:














אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il

חבד ירושלים
חבד תל אביב
חבד חיפה
חב"ד ראשון לציון
חב"ד פתח תקוה
חב"ד אשדוד
חבד נתניה
חבד באר שבע
חבד חולון
חב"ד בני ברק
תפילין
צדקה
שיעורי תורה
ספרי יהדות
מזוזות
זמני הדלקת נרות שבת
כשרות
טהרת המשפחה
חינוך יהודי
אהבת ישראל
חבד בעולם
חבד ניו יורק
חבד צרפת
חב"ד הודו
חבד תאילנד
חבד סין
חבד לונדון
חב"ד טורקיה
חבד יוון
חבד ברצלונה
הרבי מלובביץ'
וידאו מהרבי מליובאוויטש
אגרות קודש
תמונות של הרבי
הרבי מלך המשיח
מופתים הרבי מחב"ד
מפגשים עם הרבי מחבד
נבואות הרבי
הרבי והבבא סאלי
הנביא מקראון הייטס
ימות המשיח
בית המקדש
גאולה ומשיח
פסק דין: הרבי מלך המשיח
אליהו הנביא
תחיית המתים
סיפורי משיח וגאולה
הגאולה בעולם שלנו
משיח באקדמיה
זמן הגאולה
RSS
Facebook
Twitter