אריה לובה אליאב, מבכירי תנועת ומפלגת העבודה בעבר, הלך לעולמו ביום ראשון השבוע בגיל 89. 

לובה נולד במוסקבה. הוא עלה לארץ הקודש בהיותו בגיל שלוש, וכבר בגיל 15 החל לשרת בשורות ה'הגנה'. בשנים הבאות עסק בהבאת מעפילים, ולאחר מכן שירת בצה"ל כקצין בחיל הים. 

ערש הולדתו, ותפקידיו הבטחוניים לימדוהו לשתוק בכל הקשור לפעילות חשאית. בשנים הבאות, התפרסם בזכות עזרתו הרבה להתיישבות בארץ ישראל. הוא היה מבוני העיר ערד, וישובים נוספים בנגב. בשנת תשכ"ה נבחר לחבר כנסת מטעם מפא"י, ובשנים הבאות כיהן כחבר כנסת כמה תקופות מטעם מפא"י ומפלגת 'העבודה'. תקופה מסויימת כיהן כסגן שר.    

מר אליאב, למרות שנמנה על חוגי השמאל, סייע רבות ליהודי ברית המועצות בכלל ולחסידי חב"ד בברית המועצות בפרט. היה זה בעת שכיהן כמזכיר הראשון של שגרירות ישראל במוסקבה, בשנים תשי"ח עד תש"כ. במהלך תקופה זו הקים רשת חשאית שהופעלה מתוככי השגרירות, ופעלה יד ביד עם חסידי חב"ד, להפצת סידורים, חומשים ושאר ספרי קודש ותשמישי קדושה ברחבי ברית המועצות, והכל מתוך סיכון אישי רב, שמא יתפסו על ידי השלטונות הקומוניסטיים שאסרו כל פעילות דתית, והענישו על כך בכל חומרת הדין.
בקיץ תשי"ט ביקר עם משפחתו בבאברויסק שם עלה על קברי אבותיו, צאצאיו של הרב ברוך מרדכי. גם במהלך ביקור זה, פעל למען יהודי המקום ואף העניק זוג תפילין ליהודי תושב המקום.

בספרו אודות הפעילות של חב"ד במוסקבה לה היה שותף כתב: "הפחד באותם ימים היה כל כך גדול ועצום – שאי אפשר כלל לשער – שרק אנשי מסירות נפש כמו אנשי חב"ד עבדו ופעלו בכל תחומי היהדות. אנחנו אנשי השגרירות, היינו היחידים שיכולנו לעזור להם כי היינו יותר מחוסנים בגלל הדרכון הדיפלומטי".

'יחידות' ברחבי רוסיה

לאחר שובו ארצה, פרסם בעילום שם את הספר "בין הפטיש והמגל" ובו סקר את פעילותו החשאית ברוסיה. 
כחמש שנים לאחר ששב ממוסקבה, במהלך ביקור בניו יורק, נכנס ל'יחידות' אל הרבי מלך המשיח, 'יחידות' שהתארכה על פני שבע שעות. במהלך ה'יחידות' סקר בפני הרבי את מצב היהדות בברית המועצות כפי שהכיר מקרוב. הוא נכנס לרבי בשעה 11 בלילה ויצא רק בשעה שש בבוקר!... 

על ה'יחידות' המיוחדת הזו סיפר מספר פעמים, כשבתוך התיאורים שזר דברי הערכה כנים לרבי ופועלו במיוחד מאחורי מסך הברזל. בכדי לשמר את אוטנטיות הדברים, נביא את תיאוריו בגוף ראשון:

"נוכחתי, שהרבי יודע עלי ועל הפעילות שלי שם הרבה יותר ממה שחשבתי. הוא ידע על כל הפגישות שלי בשגרירות עם חסידי חב"ד. בהקשר זה צריך לומר, שהשגרירות במוסקבה היתה שונה משגרירויות אחרות, זו לא היתה שגרירות של מסיבות קוקטייל אלא פשוט שגרירות של עבודה אינטנסיבית. מדובר בפגישות חשאיות עם יהודים, פגישות מחתרתיות כדי לבחון את מצבם ולעזור לכל צרכיהם.

"חסידי חב"ד 'ניצלו' אותנו הרבה פעמים, כדי להעביר מכתבים והודעות דרך הדואר הדיפלומטי שהיה פחות מסוכן. הפחד באותם ימים היה כל כך גדול ועצום שאי אפשר כלל לשער, שרק אנשי מסירות נפש כמו אנשי חב"ד עבדו ופעלו בכל תחומי היהדות. ואילו אנחנו אנשי השגרירות, היינו היחידים שיכולנו לעזור להם כי היינו יותר מחוסנים בגלל הדרכון הדיפלומטי שלנו. 

"בתחום הזה של שיתוף הפעולה בין השגרירות לחב"ד, נאמרו הרבה דברים ב"יחידות" אבל איני יכול להרחיב על כך. מה שאני כן יכול לומר, שהרבי שאל אותי על בתי כנסת שונים ועל הפעילות בהם הסתובבתי, במספר רב של בתי כנסת ודרכם הצלחנו להעביר לאלו ששלחו דרכינו ועל כך דיברנו בהרחבה ב"יחידות". המדובר היה על חומר רב של ספרי קודש והסברה על יהדות שהבאנו בדרך לא דרך מהארץ.

"אני הייתי מזכיר ראשון בשגרירות, ובתוקף תפקידי הייתי אחראי מטעם השגרירות על הנושא של יהדות ברית המועצות. הרבי התעניין בדרכו המיוחדת, באיזו מידה אנחנו ממלאים טוב את התפקיד הזה, היה חשוב לו לדעת כל פרט על מידת שיתוף הפעולה והעזרה שלנו לפעילות של חב"ד הרבי "הוביל" אותי וברגע שהגיע לעיירה או לעיר מסויימת והגיע לגבאי, לבעל קורא או לשמש, הוא רצה לדעת בדיוק מה הקשרים שיש לנו לאנשי השגרירות עם האיש הזה באיזה תכיפות נפגשים עמו, וכיוצא בזה. 

"למעשה במהלך ה'יחידות' הארוכה, הרבי פרש לפני את מפת רוסיה לא שהוציא מפה משולחנו. אלא פשוט פרש בעל פה את המפה, אפילו אני שידעתי על מעורבותו ופעילותו הגדולה של הרבי, נדהמתי מהבקיאות העצומה שלו בכל מקום ומקום שבו מתקיימת פעילות יהודית ברוסיה. 

"הרבי כאילו ערך לי בעל פה, מסע בעריה ועיירותיה של רוסיה. גם האופן שבו הרבי "תיחקר" אותי, היה מיוחד במינו מצד אחד הוא לא דיבר אפילו ברמז לא שאל, פשוט ציין שם מקום ונתן לי להבין שהוא רוצה לשמוע ממני דברים מסויימים על המקומות הללו. סיפרתי לרבי על הפגישות עם היהודים, בעיקר הפגישות שהתקיימו בבתי הכנסת. אלה לא היו פגישות פשוטות, גם שם אי אפשר היה לגשת ליהודי ולדבר אתו, שהרי הק.ג.ב. עקב אחריך כל הזמן, אפילו בתוך בית הכנסת. על עצמי לא פחדתי, בגלל חסינותי הדיפלומטית אלא על היהודי שמדבר אתי שסוכני הק.ג.ב. יכולים לעצור אותו בכל רגע. 

"ראיתי שהרבי מתעניין מאד בפגישות הללו, הסיפורים קלחו הרבי כמעט לא דיבר אלא רק שאל ושאל רוצה לדעת עוד ועוד, ומבקש ממני שאספר לו כמה שיותר. ידעתי ובפגישה נוכחתי בזה במוחש, שהרבי יודע הרבה מאד הרבה.

"הרי הרשת של חב"ד היתה פרושה בכל רחבי בריה"מ, רשת שמסרה את נפשה למען היהדות ועשתה עבודת קודש, אבל הרבי רצה לדעת על הנעשה ברוסיה ממקור ראשון מאדם שזה עתה סיים את שירותו הדיפלומטי שם, וכך סיפרתי לרבי על עבודת הקודש של חסידיו, על מסירות נפשם ליהדות ותיארתי לפניו בהרחבה איך חסידיו מקדישים ימים ולילות למען כלל יהדות בריה"מ. הרבי לא הגיב, אלא הסתפק בהערה פה ושם. בעיקרו של דבר הוא רצה רק לשמוע יותר ויותר עד שהגיע בדרכו המיוחדת לפרטים שבאמת עניינו אותו. 

"סיפרתי לרבי על הרשת החשאית שהקמנו בשגרירות, ועל הסיוע שלנו לפעילות המחתרתית של חב"ד להפצת סידורי התפילה חומשים ושאר ספרי קודש בין היהודים. כל סיוע לפעילות הגדולה הזאת היה בעינינו עבודת קודש, ובעיני השלטונות נחשבה לפעולה אנטי סובייטית הכרוכה במאסר רב שנים. בתקופתי לבד, העברנו אלפי דברי קודש כסידורים תפילין מזוזות וכדו', השלטונות במקרים רבים תפסו את החומר ונזפו בנו אבל החסינות עזרה לנו. למרות זאת היו גם מקרים בהם היו אנשים שלנו שגורשו מבריה"מ, בגלל העבודה הזאת. 

"ראיתי מיד שאינני מגלה לרבי 'סודות', הוא ידע הכל על הפעילות שלנו ועיקר ההתעניינות שלו היתה בפרטים, הוא ביקש לדעת במדויק לאיזה מקומות הגענו. אני זוכר רגעים מרגשים אצלי, כשסיפרתי לו על המסירות של חסידיו על הסיכון הגדול שהם עוברים בכל שעה ובכל רגע, ואמרתי לרבי שידענו בשגרירות שהם לא פועלים מתוך פרטיזניות ללא זרוע מכוונת, ידענו היטב שהרבי הוא שנותן את ההוראות לכל הרשת הנפלאה הזאת של חב"ד ברוסיה.

"המשכתי וסיפרתי לרבי על קשרי העבודה הטובים והמשותפים, שנוצרו בינינו אנשי השגרירות ובין אנשי חב"ד ועל הפעילות הרבה שעשינו במשותף. בספר שלי, הקפדתי מאוד שלא לחשוף שמות של אנשי חב"ד ושמות של אנשים אחרים, שהיו מעורבים באותה פעילות, כדי שהשלטונות לא יעצרו אותם או יעקבו אחריהם. אבל לרבי סיפרתי עליהם בגלוי, למרות שהרגשתי היטב ואני בטוח שהרבי ידע על כל הפעילות הזאת, אבל הרבי לא גילה לי שהוא יודע, אדרבה הוא דרבן אותי וביקש ממני להמשיך לדבר ולספר.

"במהלך הלילה המרגש, שאל אותי הרבי שאלות רבות על כל מיני פעילויות מסוימות שגם כיום אני חושב שעדיף שלא לציין שמות הקשורים בהן. מעניין שאף פעם בכל מהלך השעות הארוכות של ה'יחידות', ממש אף לא פעם אחת, הוא לא הזכיר שמות של אנשים ולא פנה אלי בשאלה אישית, האם פגשתי ביהודי בשם כזה וכזה בעיר פלונית; אלא הוא התחיל בשאלה – באידיש, כל השיחה שלנו התנהלה בשפת האידיש – והרבי כיוון אותי למה שהוא רצה באמת לדעת. הרבי נזהר שלא לומר למשל שבטשקנט יש שני בתי כנסת ושם נמצא זה וזה, אחרת היה אולי חושף דברים שאני לא ידעתי. לאחר שהשבתי לו על כל השאלות, הוא הביא אותי עד ל'בעל קורא' של המקום בו התעניין והביא לכך שאני אספר לו מה מצבו איך הוא נראה ואולי היה לו מסר מיוחד וכו' במקום השני הוא הביא אותי ל'שמש' במקום השלישי לסנדלר היהודי שיש לו דוכן בשוק שבעיר פלונית, וכך בכל מקום.

"וכך במשך כל שעות הלילה, הרבי כמו עשה אתי מסע בעל פה בכל רחבי ברית המועצות לאורכה ולרוחבה, ולא החסיר אף מקום אחד. הייתי ממש מוקסם ונדהם מהבקיאות ומהידע הרב שהיו לו בכל הנעשה ביהדות רוסיה, מהשליטה המוחלטת שלו על כל הפעילות הדתית המחתרתית מאחורי מסך הברזל, והוא לא החזיק ביד שום רשימה! 

"למשל, במקום אחד הרבי הביא אותי עד אדם מסוים, אבל הוא לא רצה לתאר אותו, ואני אמרתי "ער איז א געלער איד" (הוא ג'ינג'י), "אה" אמר הרבי, "מה עושה האיש?" שאל. וכך המשכנו לדבר. הרבי פשוט ניהל עמי את השיחה במבט שהתפרש על כל האופק.

"בכלל הפגישה היתה מאוד מרשימה, והיא היתה בשבילי חוויה מאד מרגשת, למרות שבכל הפגישה לא עסקו כלל בעניינים של דעות או השקפות וכיוצא בזה. לא יכולתי שלא להתבטא כמה פעמים על ההערכה העצומה שלי לאנשי חב"ד בראשות הרבי; על העבודה העצומה שלהם ברוסיה, שהייתי לכך עד ראייה, על עבודת קודש במסירות נפש בכל צעד ושעל, למרות שבנושא המדיני אני רחוק מאוד מדעתו של הרבי.