המהות והמשמעות הפנימית של השמות במדרשי חז"ל ובתורת החסידות, בהלכה ובמנהגי ישראל.
השם מבטא המהות והתפקיד האישי
ספר שמות, כשמו, פותח בשמותיהם של בני ישראל בזמן ירידתם ל"כור ההיתוך" שבארץ מצרים שם היתה ההכנה למתן תורה, השם שמות כמובן שאינו סתמי אלא הוא מכוון ומדוייק, כי יש משמעות עמוקה לשם של האדם, וגם יש חשיבות מיוחדת לשמות של אלו שירדו למצרים, שבכוח שמותיהם הם יכלו לעמוד במשימה האלוקית שהוטלה עליהם בארץ מצרים, כפי שמבואר בפנימיות התורה.
המאמר הנוכחי יוקדש לסוגיית השמות, להבין מה המהות והמשמעות הפנימית שלהם במדרשי חז"ל ובתורת החסידות, בהלכה ובמנהגי ישראל.
שם אינו רק אמצעי זיהוי, אלא הוא דבר בעל משמעות, יש קשר הדוק בין השם ונושאו, הוא המטען הרוחני של האדם. בספרי קבלה[i] נאמר ש"עיקר החיים והמוות תלוי בשם .. והרבה סודות דיברו חכמים בשם האדם, השם מורה על המהות וחילוף השם מורה על חילוף המהות". הבני-יששכר[ii] כותב ש"שם הוא כבית אחיזה של הכלי שנלקחת הכלי על ידו". השפת אמת אומר ש"שם" בגמיטריא "ספר", כי אכן בשמו של האדם מקופלת סיפור פרשת ימי חייו.
עם כל אדם בא חידוש לעולם, משהו ראשוני ויחודי שעוד לא היה כמוה. כל אדם חייב לדעת ולכוון בדעתו שהוא יחידי בעולמו ועדיין לא היה כמותו בעולם, שאילו כבר היה כמותו, שוב לא היה צורך שהוא יבוא לעולם. הבנה זו מחייבת אותנו לפתח את הנקודה הפנימית שבנו.
האדם חייב להביא לעולם בשורה חדשה על פי דרכו וטבעו. המשנה אומרת באבות "אין לך אדם שאין לו שעה", אסור לזלזל בשום נברא, אין אדם בעולמו של ה' שאין לו שעה מיוחדת שבה יבטא את תוכנו הפנימי. כיוון שאדם נברא יחידי, פועמת בו שאיפה ליחודיות, ולעיתים טבועה בו מידה כזו של יחידיות עד שאינו מסוגל לסבול אישיות אחרת שתפקידה דומה לשלו, גם אמנם לכאורה ישנם רבים כמותו, באמת לאמיתה עבודתו היא יצירה יחודית, והוא מרגיש שרק הוא מסוגל לייצר כראוי את הדבר המסויים אותו הוא בונה ומפתח. אומן שונא את בני אומנתו, כי הם נוטלים ממנו חלק מהמיוחדות שבו.
שמו של האדם מורה על מהותו, דהיינו הוא מבטא את עצמיות התכונה שצריכה לצאת אל הפועל במילוי הוויתו, כדי להשלים את התעודה האלוקית שלשמה הוא בא לעולם. לכל אדם תפקיד משלו בעולמו של הקב"ה, תפקיד הרמוז בשמו המיוחד. ידיעת השם משמעה הבנה מה ה' דורש מאתנו, ולחיות עם השם פירושו למלא תפקידינו וייעודנו. וכבר בתורה אנו מוצאים שקראו ליעקב בשם ישראל "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל", השם מבטא את הכוחות שלו.
בחירת השם על-ידי ההורים
הרבי אומר [iii] ש"נתינת שם הוא אחריות גדולה, כי השם הוא הצינור דרכו נמשכת החיות וההשפעה". שם אינו רק השפעה פסיכולוגית על הילד, בבחינת "נבואה שמגשימה את עצמה" שהילד יצמח ויגדל בהתאם למשמעות השם שלו, ואף לא רק נבואה וצפיה של העתיד נבואה של ההורים לקרוא לילדיהם שם שישקף את מהות הילדים ותכונותיהם ואופיים, אלא גם גרימת ההשפעה: לפי הקבלה והחסידות "אותיות השם של האדם הם צינורות השפע שלו".
לכן, נאמר בספרי הסוד שבחירת השם על-ידי ההורים היא בעצם לא בחירה אישית אלא בחירה מכוונות ומנווטת משמים: הקב"ה מזמין בפי ההורים את השם לפי השורש הנשמתי של הילד - "מן השמים בדרך השגחה נמשכה קריאת השמות מסכים עם פעולותיהם ומעשיהם", שבבחינת נבואה שישקף וירמוז את מעשה הילדים בעתיד "שלא מדעת, שם הקב"ה בפי [ההורים] לדבר עתידות".
מסופר על מחסידיו של ה"בית-ישראל" שביקש מרבו שיבחר לו שם עבור בנו הנולד לו, והאדמו"ר ענה לו: "האם אתה רוצה שאקח ממך את טיפת רוח הקודש היחידה שיש לך"...
אדם הראשון
במדרש מספר שלאחר שברא ה' את כל ברואי תבל הוא העביר בפני אדם הראשון את הבעלי-חיים, הבהמות והחיות, כדי שהוא ייתן להם שמות - "אמר אדם הראשון לזה נאה לקרותו אריה, לזה נאה לקרותו חמור, לזה סוס, ובזה נתפרסמה חכמתו הגדולה של האדם הראשון שהיה בצלם אלהים ומעשה ידי ה'".
ולכאורה מה הגדולה והחכמה בקביעת שם לכל היצורים? אלא כיהשם אינו המצאה, אלא ביטוי של מהותו של נושא השם, ואכן האדם הכיר את טבעם ומהותם של בעלי החיים וקרא להם בשם הראוי לפי טבעם, ובלשון רבינו בחיי: "האדם הבין בחכמתו ושכלו טבע כל בהמה וחיה וקרא לכל אחת ואחת שם מעין הטבע והמדה שהכיר בה והאותיות שצרף בשמותיהן הכל לפי טבעיהן ומדותיהן .. עצם השם מבאר ענינו .. שמו מבאר על מנהגו וטבעו ומה אחריתו".
כך מפורשים הדברים בספר התניא[iv]: השמות בלשון הקודש הם ה"כלים" שדרכם עובר הכוח האלוקי "לברוא יש מאין ולהחיותו לעולם", לכן השם של כל דבר ניצב וקיים תמיד הוא סוד הכתוב "לעולם ה' דברך ניצב בשמים, שתמיד דבר ה'" ניצב להחיות ולקיים, ככתוב "דבר אלוקינו יקום לעד". הכל מצוי "בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם"[v].
גם כשמתייחסים להקב"ה בורא העולם, אנו משתמשים בשמות שונים. חלק מהשמות מוגדרים על-ידי חז"ל ככינויים, ואחרים מוגדרים כשמות הקודש ממש, כמו שם אדנות, שם אלוקים, ושם הוי'ה שאינו נקרא ככיבתו כי הוא מורה על עצמיותו יתברך.
שם משפחה
ראוי להבהיר שמדובר רק על שמות פרטיים ולא על שמות משפחה, שזה דבר חדש יחסית, שנוצר בשל דרישת השלטונות במאות השנים האחרונות, לסימן היכר לבני אדם, כי בעבר סימן ההיכר היה לפי שם האב וכדומה, ורק במאות שנים האחרונות נוצרו שמות המשפחה, שלזאת אין משמעות מהותית פנימית אלא רק החלטה פרקטית של בני האדם, וזה ניתן לשינוי בקלות על-ידי כל משפחה.
תחילה נקבעו שמות המשפחה היה לפי מקום המגורים, או לפי שם ההורים או המקצוע והיה איזה קשר חיצוני בין האדם לשם המשפחה שלו, אך ברבות השנים משהועברו שמות המשפחה בירושה מדור לדור, כבר כמעט שאין שום קשר בין בני האדם לשמות המשפחה שלהם.
לדבר יש גם משמעות הלכתית[vi], כשעורכים גט כותבים רק את השמות הפרטיים וכלל לא כותבים את שמות המשפחה [הסיבות ההלכתיות לדבר: 1) מספק איך לכנותו - "החינוך" או "המכונה", או "חינוכו". 2) לא תמיד ידוע צורת כתיבת שם המשפחה בוודאות גמורה. 3) שם המתגרשת משתנה לאחר נישואיה השניים. 4) שלא להוציא לעז על גיטין קודמים שנכתבון בלעדיהם [אבל יש חולקים וסוברים שיש לכתוב בגט שם משפחה בגט[vii] ].
נסיים את המאמר הנוכחי בענין הגאולה האמיתית והשלימה - כמו לכל ענין ביהדות, גם לסוגיית השמות קשרים והבטים רבים עם ביאת משיח צדקינו, הנה אחד מהם:
הרבי הדגיש פעמים רבות שההבדל בין הגלות לגאולה מתבטא בשמות שלהם "גולה" ו"גאולה" - כל האותיות של המילה גולה נמצאות גם במילה גאולה, אלא שבגאולה נוספת האות אלף, המסמלת את הקב"ה - אלופו של עולם. מכאן למדנו שההבדל המהותי עיקרי בין הגלות לגאולה זה ההתגלות האלוקית של הקב"ה לעיני כל, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה'", ראיית אלוקות, בביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
במאמרים הבאים נעסוק בעזרת ה' גם בהיבטים ההלכתיים ובמנהגים בסוגיית השמות.
[i] גירסה ב' במדרש.
[ii] חודש ניסן, מאמר ד, דרוש י, סמוך לסופו.
[iii] שערי הלכה ומנהג, ג, רצד. [iv] שער הייחוד והאמונה, פרק א. [v] וגם דברים שלא מוזכרים בפירוש במאמרות, חיותם ניתנת באותן מאמרות "ואף שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה אעפ"כ נמשך חיות לאבן ע"י צירופים וחילופי אותיו' המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור כמ"ש בס' יצירה עד שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהן צירוף שם אבן והוא חיותו של האבן".
[vi] רמ"א לאבן-העזר, סימן קכט, סעיף טז. דרכי משה, שם סעיף יח. וראה גם באגרות משה, אבן העזגר חלק א,קעח.
[vii] גט פשוט,קכט,פ. עוד בענין: תשובות והנהגות (הגר"מ שטרנבוך), ב,תרנ. אגרות משה אורח חיים חלק ד, מ,כ. האלף לך שלמה, צה. מהרשד"מ אה"ע, לה. נודה ביהודה מהדו"ק אה"ע, מב. פתחי תשובה אה"ע, יז,פה. יביע אומר,ו,ג.
