שמעון הוא מנהל בכיר באחד המפעלים ויש בידו סמכויות רבות. איש נחמד ונעים, ומאופיין כביצועיסט מהשורה הראשונה. הוא לא אדם שמסוגל לנוח, וכל הזמן נע קדימה באתגרים חדשים ומשימות בלתי פוסקות. יש לו יכולת גבוהה בקבלת החלטות, 'לחתוך' מיד ולהמשיך הלאה. כשאחד העובדים שלו מתקשה בביצוע משימה, הוא כבר דואג לבצע אותה במקומו. דא עקא, שזו אחת הבעיות (הבודדות) שעליה התלוננו עובדיו תוך כדי תהליך יעוץ ביעול ארגוני.

לקח הרבה זמן עד שהוא הבין את הקושי שלו, כי לכאורה, הוא מתפקד נהדר, מבין עניין ואפילו עושה רבות בשביל עובדיו. רק לאחר מספר פגישות אימון, הבין את הקושי שלו: הוא לא נתן לתהליכים להתרחש. מבחינתו, כל דבר צריך להיות מבוצע כאן ועכשיו והוא לא הבין שלימוד נעשה על ידי התמודדויות תוך כדי מסע. לא תמיד הדברים טמונים בפתרון עצמו. הוא פשוט לא איפשר לתהליכים להתהוות; אצלו הפתרון היה צריך להיות כאן ועכשיו, בעצם אתמול.

דרך חיים זו מאופיינת אצל אנשים חכמים, מהירי תפיסה שקולטים את ההתרחשויות במהירות, נוטים לביצוע פעיל כדי להתקדם הלאה. אין להם זמן ואנרגיה נפשית לבזבז על הדברים שבדרך.

קושי זה של לחיות את התהליך, מקבל ביטוי גם במישרים נוספים: אנשים לא מעטים (בעצם רובנו) עוברים בחייהם תקופות של קושי; חווים התמודדויות בלתי פוסקות שלעתים משרות עליהם אווירה קשה של דאגת 'מה יהיה?' הם חשים שהמצב 'סוגר' עליהם מכל עבר; הכול מאיים ואין מוצא. באותם ימים של משבר ואי-וודאות, הם מרגישים שעולמם חרב עליהם.

בדרך כלל, התמודדויות באות והולכות (ומגיעות אחרות במקומן). החיים מזמנים לנו אינספור קונפליקטים וקשיים, אך לצדם גם יכולות ואפשרויות לצאת מהם ולפתור אותם בכלים שהקב"ה חנן אותנו בהם. יתרה מכך: כיהודים, וכחסידים בפרט, אנו מאמינים שהקב"ה מזמן לנו התמודדויות מתוך מטרה להוציא מאתנו את הכוחות הפנימיים האדירים הטמונים בתוכנו אך בדרך כלל אינם מגיעים לידי מימוש. במידה רבה, זו המטרה שבניסיונות אותם עובר האם – ניסיון מלשון 'נס'. המאבק וההתמודדות מעלים אותנו למקום גבוה ואיכותי יותר.

אין ספק שהמטרה היא להצליח בהתמודדויות הללו ולעבור אותן בשלום, אך בראש ובראשונה יש לזכור כי גם לתהליך עצמו יש משמעות רבה. כשם שאי אפשר לבשל בשר ברבע שעה, שכן הוא צריך לעבור תהליכים של פירוק ובישול בקצב המתאים לתכונותיו, כך העבודה האישית שלנו אינה יכולה להיעשות בשיטת ה'זבנג וגמרנו', אלא בזכות תהליך ארוך וממושך. כך זה בגדילה ובצמיחה, כך הוא בזוגיות חדשה, עבודה חדשה, ולהבדיל במשברים ובתהליך אֶבֶל.

התהליך מורכב ונושא עמו כמה שלבים: הכרת המציאות, למידת האפשרויות, הכרת מגבלות שלנו לצד הכרת היכולות הבנת משמעויות, 'עיכול' מצבים וספיגתם, יחד עם השתנות והסתגלות למצבים חדשים. כל אלה באים בתהליכים בזה אחר זה, ולא זה בתוך זה. הזמן הוא המאפשר העיקרי לעבור את התהליכים הללו מקצה לקצה. קפיצה היישר אל השלב האחרון, דינה להיגמר בכשלון, כי אין באמת קיצורי דרך בחיים. את זה הבין גם ילד ירושלמי קטן וזה העיקרון שאדמו"ר הזקן שירטט בפתח ספר התניא "לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה בעזרת השם יתברך".

באגרות קודש רבות מציין הרבי מלך המשיח כי "אנא פועלי יממא אנן". אנחנו פועלי יום; תפקידנו הוא לעבוד, להתמודד ולהתייגע. איננו קבלנים של הצלחות, כי משימתנו היא עצם העבודה עצמה.

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", צליחת המאבקים מגיעה כשעולה השחר ומתנוצץ אור היום. בלילה (הנפשי) מתרחש התהליך (ההתמודודת) והוא נושא בחובו גם תהליך של לימוד וצבירה. בתוך החושך של המאבק, לא תמיד מבינים ורואים את משמעויות התהליך – וזה קשה, כי אנו סובלים וכואבים. אנו רוצים פתרון מיידי.

"עד עלות השחר" - הבוקר אינו מפציע בבת אחת, אלא בתהליך בנוי ומדוד. צריך אורך רוח ונשימה ארוכה; צריך להביט רחוק ולדעת כי רק בעתיד, כשהכל יהיה מאחורינו, נוכל להבין את חשיבותו של התהליך המתמשך שאנו עוברים כעת. אפשר לשאוב כוח בעת רגעי המשבר מתוך הסתכלות על מכלול הזמן, על העבר ועל העתיד המצפה לנו, ולא לשקוע בתהומות הייאוש ברגע הקיים שבו הכול נראה לנו שחור.