קריאה לנשי ישראל

על כל אשה בישראל לשים לב לחובה ולזכות שבהגדלת המשפחה, ואין לה להיות מושפעת מדברי חברות ושכנות. עליה לדגול בגאון בשליחות הגדולה להקים משפחה בישראל, יחד עם הבטחון החזק שכשמתנהגים כרצון הקב"ה זוכים לברכתו, בבנים בריאים ושלימים. אין לה לחוש רגש נחיתות על שהיא נוהגת שלא לפי האופנה החדשה ובניגוד לתרבות המודרנית (תרבות שהביאה את השואה...).

נשי ישראל! הקב"ה הטיל עליכן זכות גדולה, וחובה, להביא לריבוי הילודה, להגדלת המשפחה בישראל. עליכן לנקוט יוזמה ולפעול במבצע עולמי, בגאון ובעוז, להשפיע על יותר ויותר נשים, ובדברים היוצאים מן הלב, לחוס הן על עצמן, והן על ילדיהם הקיימים, הזקוקים לאחים ולאחיות נוספים, ולהקים משפחות גדולות בישראל, זרע ברך ה'.

(משיחת יום א' פרשת שלח תש"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)


חשיבות עידוד הילודה

במסכת יבמות (סב,א) אומרים חז"ל "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף" (אוצר הנשמות ששמו גוף, רש"י).

מאמר חז"ל זה מלמדנו, שכאשר הורים זוכים להוריד נשמה לגוף, מקרבים הם את הגאולה. ומאחר ש"אותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה", הרי יתכן שנשמת אותו תינוק שנולד, היא הנשמה שהיתה באותו "אוצר ששמו גוף", ולידתה פועלת ביאת בן דוד!

ומכיון שלידת עוד ילד יהודי מקרבת את הגאולה, הן בנוגע להורים ולכל משפחתם, הן לגבי כלל ישראל, והן לגבי השכינה עצמה כביכול - מובן שאין מקום כלל לכל החשבונות שעושים בזה, כגון הוצאות גדולות יותר; קשיים ואי-נוחיות; מה יאמרו המלעיגים; וכו' וכו'...

(משיחת ש"פ דברים תשמ"א - על פי רשימת השומעים בלבד)

* * *
 
האם יש לענין זה קשר מיוחד לדורנו?

א.  מיד לאחר המבול נצטווה נח לבנות את העולם מחדש, "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (נח ט, א). והוא הדין לדורנו זה, לאחר ה"מבול" שמחה חלק גדול וחשוב ביותר של עם ישראל היל"ת - חובתם (וזכותם) של כל אלו שנשארו לפליטה בחסדי ה' ושל צאצאיהם, לבנות מחדש את עם ישראל בגשמיות (על ידי קיום מצות "פרו ורבו)...

ב.  הגמרא אומרת (יבמות סב, א) "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף" (אוצר הנשמות ששמו גוף, רש"י), היינו שלידתו של כל ילד יהודי נוסף מקרבת את הגאולה. ומכיון שנמצאים אנו ב"עקבתא דמשיחא", ומקוים ומתפללים "את צמח דוד עבדך תצמיח", "נאו" ((NOW ממש - עלינו לעשות את כל התלוי בנו כדי ש"יכלו כל הנשמות שבגוף", שזה ימהר את ה"בן דוד בא".

(משיחת ש"פ נח תשמ"א - לקו"ש כה עמ' 33)

* * *

האם ניתן להצביע על "רווחים" נוספים של משפחה גדולה?

א.  התענוג הגדול ביותר להורים הוא לראות את ילדיהם גדלים ומתפתחים. תענוג כזה אינו יכול להיות מושלם כאשר הוא בא מילד אחד או שנים. התענוג הנפלא הוא לראות את הגיוון והשוני בין מספר ילדים, את הסגולות והמעלות שיש לכל אחד באופן מיוחד, שכן כל אחד מתאפיין בענין מיוחד משלו. תענוג גדול הוא לראות כמה וכמה ילדים בבית, החיים בשלום ואחוה, ולראות, כאמור, את כל ילד כשהוא מתבלט בתחום המיוחד שלו.

ב.  כאשר הילדים גדלים ומקימים בתים משלהם וההורים מזדקנים, הרי כשיש רק בית אחד או שנים אינם יכולים לבקר ולשהות אצל הילדים זמן ממושך, ומוכרחים לשבת אצלם בבית, עצובים וגלמודים. אך כשישנם כמה בתים - אפשר לבקר בכל פעם בבית ילד אחר ולרוות בכל ביקור מלא חפניים נחת מהילדים ומהנכדים.

(משיחת ש"פ נשא תש"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)
 

ילדים ופרנסה 

הורים רבים טוענים שמצב הפרנסה לא מאפשר להם להגדיל את המשפחה.

טענה זו מורה על מי שמשמיע אותה כמי שנמנה על קטני אמנה, ועוד למטה מזה. שהרי אמנם נצטוינו "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" (ראה טו,יח), אבל ה"תעשה" אינו אלא עשיית כלי לברכת ה'; והשפעת המזון והפרנסה באה מלמעלה. וכפי שאנו אומרים בברכת המזון: "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים".

ומכיון שהקב"ה צוה "פרו ורבו", ברור שעם כל ילד נוסף שנולד נפתח צינור חדש, להשפעת מזון ופרנסה (גם) לרך הנולד.

(משיחת ש"פ נח תשמ"א - לקו"ש כה עמ' 35)

* * *

לידתו של ילד יהודי נוסף, מביאה בעקבותיה את המשכת ברכתו של הקב"ה לזון ולפרנס ילד זה ופועלת המשכת תוספת ברכה.

כשם שהוא בטבע האדם, שכאשר מעוררים אצלו את מדת החסד כדי לעשות חסד לפלוני, הרי זה פועל גם בכללות הנהגתו, גם ביחס לאחרים, כן הוא גם בנוגע להשפעת החסד שלמעלה: כאשר מעוררים גילוי והשפעת חסד עליון ביחס לילד יהודי נוסף (שנולד זה עתה), הרי זה מעורר תוספת גילוי והשפעת מדת החסד בכל העולם כולו.

(משיחת ש"פ יתרו תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)

* * *

ישנם הורים ש"מרחמים" על הקב"ה, הזן ומפרנס ארבע מליארד אנשים, ולא רוצים להטריח עליו לדאוג לפרנסתם של מספר נפשות נוספות, ולכן מסתפקים בבן ובת. ומה גם על פי המבואר בספרי קבלה שעל ידי אב ואם ובן בת נעשה הציור של שם הויה (אב ואם - י"ה, בן ובת - ו"ה)...

בדורות עברו ידעו שמשפחה גדולה זוהי הברכה הגדולה ביותר, ורק בדורנו, בגלל החושך כפול ומכופל, שמים חושך לאור ואור לחושך, בטענה שמיעוט ילדים זהו ברכה, כשהאמת היא שבכך מונעים בידים אחת הברכות הגדולות ביותר שהקב"ה מעניק לאדם! הורים מונעים מעצמם הברכה והאור הכי גדול, ילדים, וילדים רבים, עד שיהיה מנין אצל השלחן... ולא רוצים להרשות לעצמם את התענוג של גידול ילדים אלו לתורה לחופה ולמעשים טובים!

ואין פוצה פה ומצפצף - עורכים כינוסים ואסיפות שונות, של אנשים ושל נשים, ולא מזכירים מלה וחצי מלה על ענין כל כך גדול וחשוב...

(משיחת ש"פ נשא תש"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)

* * *

מסופר בחז"ל (סוטה יא, ב) שבגלות מצרים לא התחשבו נשי ישראל הצדקניות בגזירת פרעה, והעמידו בנים ובנות ללא כל חשבונות, והקב"ה בעצמו זן ופירנס את הילדים על ידי ש"ליקט להן שני עיגולין, אחד של שמן ואחד של דבש". וכן מסופר שאפילו עמרם, שהיה גדול הדור, פרש מיוכבד אשתו כתוצאה מגזירת פרעה, עד שאמרה לו ילדה קטנה (מרים): גזירתך קשה משל פרעה! ואז עמד והחזירה.

הווי אומר:

א.   אם נשי ישראל במצרים לא התחשבו בגזירת פרעה, הרי על אחת כמה וכמה שלנשי ישראל היום אין להתחשב בחשבונות של פרנסה וכיוצא בזה. וכפי שהיה במצרים, שהקב"ה דאג לסיפוק צרכיהם של הילדים באופן ניסי.

ב.   אם הדברים אמורים לפני מתן תורה, מובן שלאחר מתן תורה מודגש הציווי של "פרו ורבו" ביתר שאת ויתר עז.

ג.   רז"ל אמרו (יבמות סב, א) "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף" (אוצר הנשמות ששמו גוף, רש"י). וגם בגלות מצרים היה מעין ענין זה, שכן בזכות פעילותן של הנשים נולד משה רבינו, מושיען של ישראל.

(משיחת ש"פ ויקרא, יום א' פרשת במדבר תשמ"ג, אחרון של פסח תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)

* * *

"שלשה שותפים יש באדם, הקב"ה, אביו ואמו" (קידושין ל, ב).

הווי אומר:

הבאת ילד יהודי נוסף לעולם - הרי זו זכות גדולה ונפלאה, וסימן טוב ומזל טוב וכו', ועל האשה בישראל לעשות זאת מתוך שמחה, שכן מותר לה לסמוך על השותף הראשון, הקב"ה, שבודאי ידאג לכך שהלידה לא תגרום לשום קשיים כספיים, וכן שהילד יוולד בריא ושלם, ושיהיה להוריו הרבה נחת ממנו, ויקבלו את הנחת מתוך בריאות ושמחה, לאורך ימים ושנים טובות.

(משיחת יום א' פרשת במדבר תשמ"ב - על פי רשימת השומעים בלבד)

* * *

"אדם נברא בערב שבת, ומפני מה... כדי שיכנס לסעודה מיד" (שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ, רש"י) (סנהדרין לח,א).

רז"ל אמרו (שם לז,א) שאדם הראשון נברא יחידי כדי ללמדנו ש"כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", היינו שכל יהודי הוא בדוגמת אדם הראשון. מובן, איפוא, שאצל כל אדם ישנו הענין ד"יכנס לסעודה מיד".

הלקח המתבקש מכך הוא:

על הורים לנצל את ברכת הקב"ה ולקיים מצות פרו ורבו מתוך בטחון גמור שהילד שיוולד להם "יכנס לסעודה מיד", שכן הקב"ה, הזן את העולם כולו, יספק גם את צרכי הילד ופרנסתו. ואדרבה - על ידו יתוסף בפרנסת כל בני הבית.

(משיחת י"א ניסן תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)


למה לא לנוח? 

יש אומרים שאשה זקוקה למרווח בין ילד לילד כדי לשמור על בריאותה הגופנית והנפשית.

א.  טיעון זה שייך לדבר התלוי בבחירת האדם, והרי נמצא ברשות האדם רק בנוגע למניעת הריון, אבל ההריון, ושיהיה הולד בתכלית השלימות, תלוי בה', ואפשר שאם לא עכשיו אימתי. ולדברי הכל על פי טבע כל שהאשה צעירה יותר, הולד מושלם יותר.

ב.    קשה להאמין שאשה שכבר טעמה וקבלה בפועל התענוג ונחת רוח בהולדת ילד ובגידולו לנגד עיניה והתקדמותו על ידי חינוכה ומסירות נפשה - תסכים, ועל אחת כמה וכמה שתרצה, לשלול מעצמה כל זה מטעמים הנ"ל, ובפרט בהתבוננות בנאמר בסעיף א'.

והטעם הפנימי לכך הוא - "יראת" צער העיבור והלידה וטורח הגידול ואי אפשרויות להשתתף בכמה אירועים במשך זמן זה ולפעמים כיוצא בו, והעיקר על פי יסוד והתחלת כל השולחן ערוך מה תאמרנה המלעיגות. 

וכשיבארו שזוהי המניעה האמיתית - הרי בשמחה ימסרו לה' ההחלטה על דבר הזמן הטוב להתברך בעוד זרעא חייא וקיימא...

(ממכתב שבט תשמ"א - לקו"ש כ עמ' 546)

כוחות לגדל ילדים 

מה יש לומר למי שטוען שחסרים לו הכוחות הנפשיים והגופניים הדרושים כדי לגדל ילדים רבים.

מכיון שהקב"ה הוא שמצווה על כך, ברור שהוא מעניק את הכוחות הדרושים כדי למלא את הציווי, בהתאם לכלל ש"איני מבקש אלא לפי כוחן" (במדב"ר פי"ב,ג). ובמילא לא צריכים לערב בזה חשבונות אישיים, אלא לקיים ציווי זה מתוך שמחה, כמו כל ענין של עבודת השם.

ואפילו אם באמת חסרים הכוחות הדרושים - ידאג לכך הקב"ה. הרי ללידת ילד דרושה ברכה מיוחדת מהקב"ה, ככתוב (בראשית א,כח) "ויברך אותם אלקים גו' פרו ורבו גו'", וכמבואר בחסידות (שמח תשמח תרנ"ז עמ' 7) שלכן "יש כמה בני אדם שאינם מולידים גם שכח המוליד ישנו בשלימות"; וכשם שהקב"ה נותן להורים את עצם כח ההולדה, הנה באותה מדה הוא ודאי מעניק להם את הכוחות הדרושים לגדל את הילד.

ואדרבה: מי שמתנהג לפי סדרי הבריאה שקבע הקב"ה בחיי המשפחה, זוכה לשלוה נפשית אמיתית וליחסים תקינים בין איש לאשתו; ואילו ההורס סדר זה, סובל מבעיות בעצבים כו' ופוגע ביחסים שבין איש ואשתו. וכפי שכבר נתגלה שמה שמכונה "תכנון המשפחה" אינו אלא היפך הביסוס והחיזוק של חיי המשפחה.

(משיחת ש"פ נח תשמ"א - לקו"ש כה עמ' 35)

הצלחה בחינוך

ישנם הורים שחוששים שמא לא יצליחו לחנך את ילדיהם בדרך התורה, ואם כן מוטב להם לדאוג תחלה למצבם הרוחני, ורק לאחר מכן יקיימו מצות פרו ורבו.

א.  כשיצא נח מן התיבה חשש לעסוק בפריה ורביה, משום שפחד שילדיו יהיו רשעים ושוב יבואו מי המבול וישטפום, ורק לאחר שהבטיחו הקב"ה שלא ישחת עוד את העולם צוה עליו "פרו ורבו" (ראה פרשת נח ח, יח ובמפרשים שם). ונשאלת השאלה: אצל נח העיקר היה בודאי מצבם הרוחני של בניו, ואם חשש שיהיו רשעים, היה לו להמנע מפריה ורביה אפילו כשהובטח לו שלא יענשו? אלא מכאן הוראה ברורה: על יהודי לקיים מצות פרו ורבו ולחנך את ילדיו בדרך התורה, ואין לו להמנע מכך בגלל שיקולים כאלו.

ב.  חז"ל מספרים (ברכות י, א) שחזקיהו המלך ראה ברוח הקדש שיצאו ממנו בנין דלא מעלי ולכן לא עסק בפריה ורביה, והוא נענש על כך, שכן "בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למעבד" (למה לך להיכנס בחשבונותיו של הבורא, עליך לקיים את המוטל עליך). הרי שאפילו כשידוע שהבנים יהיו רשעים - אסור להמנע משום כך מקיום ציווי ה'; ועל אחת כמה וכמה כשהדבר הוא בגדר חשש בלבד.

ואכן יש לקיים את ציווי הבורא בשמחה ובבטחון גמור שהקב"ה בודאי יעזור ויצליח בחינוך הבנים (ובפרט בזכות זה גופא שמקיימים ציווי ה' ללא חשבונות).

(משיחת ש"פ נח תשמ"א - לקו"ש כה עמ' 34)

ילדים ומעשים טובים 

"עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקודש וכו'" (אבות פ"ה מ"ה).

ישנם נשים שמגיעות למסקנה שכדאי להם למעט בילודה, שכן אז יהיה להם יותר זמן לעסוק במעשים טובים, יותר כסף לנתינת צדקה, וכו' וכו'. מלמדת אותנו המשנה: "לא הפילה אשה מריח בשר הקדש", כלומר: "בשר הקודש" ("חשבון" דקדושה אמיתי) אינו יכול לגרום ח"ו למניעת לידתו של ילד יהודי...

(משיחת ש"פ בהו"ב תשל"א - על פי רשימת השומעים בלבד)

ילדים ושלום בית 

יש הטוענים שכאשר השלום-בית אינו כדבעי, יש להמתין עד שהמצב ישתפר, ואז יחשבו על ילדים.

ילדים, יותר מכל, משכינים שלום בין איש לאשתו ומביאים שלום ושמחה בבית. אנו רואים גם שהתורה אומרת לגבי אשה שהתברר שלא סטתה, כי שכרה, בין השאר, "ונקתה ונזרעה זרע" (נשא ה, כח), שתתברך בילדים, ואלה יחזירו את השלוה והאימון ההדדי לבית.

אם הדברים אמורים בכאלה ששלום הבית שלהם צריך חיזוק - קל וחומר בבית שיש בו שלום בית, שכל ילד נוסף מביא שמחה למשפחה ולסביבה כולה.

(משיחת יום א' פרשת שלח תש"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)

גם הממשלה צריכה לעודד

כיצד אפשר לתבוע ממשרדים ממשלתיים לנקוט עמדה בעד ריבוי הילודה? והרי זה התערבות בחייהם הפרטיים של הורים, ואינו מתאים למדינה חפשית ונאורה.

בממשלת ארצות הברית ישנה מחלקה לאוכל ותרופות, שתפקידה לפקח על האוכל והתרופות המשווקים במדינה, וכשמוצאים מוצר מסוכן אוסרים את מכירתו בשוק, וכן כשמתברר שלמוצר מסויים ישנם תופעות-לוואי שונות, מחייבים את המוכר לפרסם את הדבר.

ונשאלת השאלה: כיצד מתערבת הממשלה בעניניו האישיים של האזרח ואומרת לו מה מותר לו לאכול ומה לא? הרי זה דבר שבין האדם לבין עצמו, הוא אינו מזיק רק לעצמו בלבד? משמע, שחובת הממשלה לדאוג לאזרחי המדינה אפילו אם יש בכך משום התערבות בעניני הפרט. וכפי שרואים במוחש: מי שעולה על הגג ורוצה להתאבד, עושים כל מאמץ כדי להצילו, אף שאינו רוצה להזיק לאף אחד, רק לעצמו...

"תכנון המשפחה" מערער את הבריאות הנפשית של ההורים והיחס שבין איש לאשתו (כפי שמעידים הפסיכולוגים ויועצי נישואין); ועל הממשלה לשמור את אזרחי המדינה מפני נזק זה בדיוק כמו שהיא שומרת עליהם מפני אוכל או תרופה מסוכנת.

(משיחת ש"פ קרח תש"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)