החינוך העצמי

"תיקון המידות הוא רק על פי דרכי התורה והמצוה, כי אז בטוחים שלא יפלו ברשת הטעויות והצטדקויות הבאות מאהבת עצמו. להיות, כי דרך איש ישר בעיניו ומוטעה בעצמו בהגברת מעלותיו על חסרונותיו. כי כבר החליטו חז"ל להלכה אשר כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, להיות כי על פשעים תכסה אהבה העצמית".

(אג"ק אדמו"ר הריי"צ, י"א באייר תש"ב. אגרת א'תשפג)

בחודשים האחרונים הוציא הרב יקותיאל גרין מכפר חב"ד כמה ספרים חדשים. מי שמכיר, יודע מזמן שזה רחוק מלהיות אצלו בגדר 'חידוש'. מה שבכל זאת הרים גבות לא מעטים בפליאה, היה הספר החדש "תיקון המידות". בחב"ד? תיקון המידות? אולי זה לא נעים לומר, אבל צמד המילים הללו, נשמע הולם יותר את דרך נובהרדוק ותורת המוסר. בחב"ד לומדים חסידות, לא על תיקון המידות...

עד כאן סוג של קריצה. לא מעטים העלו תמיהה זו באוזני המחבר, הרב גרין, וזו בהחלט הייתה סיבה להכנס לביתו לשיחה בנושא חינוך והוראה, בפרט – כמו שהוא עצמו הקדים בפתח הראיון – שמתחילה כעת שנה חדשה, ובמידה מסוימת שנת הלימודים החדשה, כאשר החורף מהווה את 'שדרת החינוך' המרכזי של השנה, בעוד הקיץ מאופיין יותר באווירה של חופש.

לצד ספרו זה "תיקון המידות" הוציא הרב גרין עוד שני ספרים העוסקים בחינוך ובהדרכה: "שמע בני" ובו קטעי שיחות של הרבי מנוקדות, בהם הרבי מחנך את הילדים למידות טובות בצורה פדגוגית מופלאה ("הרבי מדבר אל לב הילדים לנצח את היצר, להרבות במידות טובות ולגלות את התוקף היהודי"), וכן הספר כללי חינוך והדרכה שכתב אדמו"ר הריי"צ על פי הדרכתו של אביו, אדמו"ר הרש"ב נ"ע, כשהקונטרס מנוקד, מבואר ומחולק לפרקים מרכזיים ופרקי משנה.

החינוך אפוא, עם פתיחת השנה, הוא הנושא לשיחתי עם הרב גרין.

הרב גרין מקדים ופותח קצת בהסטוריה:  "באופן כללי, אדמו"ר הריי"צ מחלק בין נושא החינוך להוראה, שכן, בעצם הם שני תחומים שונים שמשום מה, פעמים רבות הם משתלבים יחד. בכל אופן: יש הוראה ויש חינוך, ואלו הם שני תחומים משיקים זה לזה, אך שונים.

"כאשר הרבי הרש"ב הקים את הישיבה בליובאוויטש, התלמידים היו בגיל שמונה-עשרה עד עשרים בערך. רק בשנים מאוחרות יותר קמו גם 'ישיבות קטנות' לצעירים, וכן תלמודי תורה, וסניפים נוספים לישיבה. כשהרבי הקים את הישיבה לבחורים מבוגרים, הלימוד היה לימוד עצמי; כל בחור בחר להתעמק בנושא שהוא רוצה, כל אחד מהתלמידים פיתח את כישורי הלמידה שלו. 

"לנושא הרבצת תורת החסידות, מונו שני משפיעים דגולים, הלא הם ר' חנוך הענדל ור' שמואל גרונם. מלבד היותם מלמדים ומשפיעים בחסידות, הרבי הרש"ב רצה שהם יהיו גם מחנכים, והוא אף דאג לתת להם חומר הדרכה בנושא החינוך באמצעות הקונטרס "כללי חינוך והדרכה".

"קונטרס זה התווה הרבי הרש"ב, מייסד הישיבה, באוזני בנו הריי"צ, שהיה אז מנהל הישיבה. הרבי הריי"צ כתבו והעבירו לאביו להגהה ולעיון, והחומר עבר עיבוד אחר עיבוד, עד שהתוצאה המוגמרת נשאה חן בעיני הרבי הרש"ב והפך להיות הקונטרס המוכר לנו כיום".

אנחנו עוסקים כעת בחינוך או בהוראה?

אנחנו עוסקים כעת בחינוך למידות, התיקון למידות טובות, זה אחד הדברים הבסיסיים בעבודת ה'. באופן כללי הם נחלקים לשניים: מידות שבין אדם למקום, ומידות אנושיות בין אדם לחברו. הצורך שהמידות האנושיות תהיינה כראוי, זה לא רק עניין נימוסי, אלא עניין גדול וראשוני בעבודת ה'.

כשאתה מדבר על מידות טובות, זה קיים גם אצל – להבדיל – אומות העולם. מה אם כן החידוש בחינוך למידות טובות אצל יהודים, ועל אחת כמה אצל חסידים?

"לכל אדם יש שלוש נפשות: הנפש האלוקית, הנפש השכלית והנפש הבהמית. הנפש הבהמית היא בעלת תכונות נפש בהמיות שונות. האחד יכול להיות מטבעו כעסן, או מתלהם, והשני בעל תאווה וכו'. לעומתה יש את הנפש האלוקית והמלחמה התמידית ביניהם. 

"בעוד שתורת המוסר רואה את היצר הרע כדבר שצריך להתגבר עליו על מנת שיתאפשר לי ללמוד ולהתפלל, הרי שתורת החסידות רואה את הנפש הבהמית כדבר שהקב"ה נתן בך על מנת שתעבד אותה ותהפוך את תכונותיה לכיוון החיובי. זה בעצם האתגר בחיים לכל יהודי; זו עבודת ה' האישית שלו – לחפש אחר המידות הבהמיות שלו ולדעת איך לעבד אותן, לא טיפול חיצוני קוסמטי, אלא עבודה פנימית מתוך יגיעה שאדם צריך לחולל בדרך החינוך העצמי שלו. 

"זו עבודת החינוך העצמי שעל אדם לבצע.

"מקובל אצלנו שנושא חינוך שייך יותר, לכאורה, לילדים קטנים, אך כאן הרבי הרש"ב נתן חומר הדרכתי-חינוכי למשפיעים להדריך את הבחורים המבוגרים ב'תומכי תמימים', איך לחנך את עצמם ולתקן את המידות שלהם".

עם יד על הלב, אפשר עוד לחנך בחורים בגיל שמונה-עשרה?

"מדובר פה בחינוך שעל התלמידים לחנך את עצמם, וזה בוודאי שאפשר. החינוך שלנו את עצמנו, לעולם לא מסתיים. בכל גיל. אמנם, בנוסף לכך, מונו המשפיעים שתפקידם היה לעזור לבחורים, להדריך ולכוון אותם כיצד לחנך את עצמם. בראש ובראשונה קיים החינוך העצמי למידות טובות, ורק אחרי זה החינוך שמגיע מצד הזולת". 

יש הבדל בדרך הגישה בין חינוך עצמנו, לבין חינוך והדרכת הזולת?

"הרבי בקונטרס שלו נתן את שני הכיוונים: איך אני מחנך את עצמי, ואיך אני מחנך את הזולת כתלמיד". 

חינוך מול הוראה

"עיקר ענין החינוך אינו מתבטא בהקניית ריבוי ידיעות (אף שהן ידיעות טובות וכו'), אלא הוא צריך להתרכז בכל הקשור לטבע המידות – שהחניך יהיה אדם הראוי לשמוע, בעל התנהגות אנושית בחיי היום יום. כך שאת כל ידיעותיו הוא ינצל למטרות של צדק יושר ושלום וכדומה".

(מעובד על פי שיחת קודש י"א ניסן תשמ"ב)

כשמדברים על חינוך והוראה, לא כל בני האדם שווים לזה. יש אנשים שנולדו עם כשרון טבעי לחינוך והוראה, והם יכולים לפתח ולהרחיב את כשרונותיהם. ויש כאלה שהנם מוכשרים בדברים אחרים. גם אלה שאין להם כשרון בחינוך, הם יכולים ללמוד את הטכניקות איך עושים את זה. כיום אפשר ללמוד ולרכוש טכניקות רבות ומגוונות. גם מי שיש לו את הכשרון הטבעי מלידה, צריך לפתח את הכשרון, להרחיב ולשכלל את היכולות. 

אם אין לי כשרון למקצוע מסוים, אני לא חייב לגשת למקצוע הזה אלא יכול לעסוק לפרנסתי בדברים בהם אני מוכשר. אולם לגבי חינוך, הרי גם אם לא נולדתי עם יכולת חינוכית, אני עדיין מחויב בחינוך ילדיי, וזו חובתי. מה אעשה אפוא ואין לי את הכשרון הזה?

"חובת החינוך מוטלת אכן על כל הורה והורה, ובשביל זה יש לנו את הספרות החב"דית, יש לנו את כללי החינוך וההדרכה של הרבי הרש"ב בעיבוד קריא ובתוספת באור רחב עם משלים ודוגמאות.

"למעשה, על ההורים לתפקד לא רק בתפקידם הצר כהורים, אלא גם בתפקיד המחנכים ובמידה מסוימת גם כמורים שמלמדים את הילדים. הילד בא מהתלמוד תורה או מבית הספר ומספר מה הוא למד, אסור שההורים ישמעו את הדברים בפעם הראשונה בחייהם. הילד שחוזר מהתלמוד תורה ורוצה לחזור על המשנה אותה למד היום, האבא חייב להתמודד עם זה ולדעת במה מדובר, ולא רק להיות בעמדת המקשיב הפאסיבי".

דוגמה זו היא דוגמה של הוראה, ולא של חינוך...

"ההוראה, אומר אדמו"ר הריי"צ, חייבת להיות משולבת עם המידות הטובות. ואז אנחנו מקבלים תכשיט משובץ יהלום... חינוך והוראה חייבים להיות משולבים.

"ההורים הם גם מורים וגם מחנכים. ההורים חייבים ללמוד להכשיר את עצמם על פי כללי החינוך וההדרכה. זה המינימום ההתחלתי שהורים חייבים לקרוא כדי לדעת לחנך וללמד את ילדיהם. 

"פעם סיפר לי אב בכאב שבנו ישן עד שתיים בצהריים. שאלתי אותו איך הוא הגיב, והוא השיב: "ממש התפוצצתי, והפכתי אותו עם המיטה"... או אמירה כמו: "הבן שלי לא מתנהג כראוי, ואני 'מטפל' בו כמו שצריך". זה לא הוראה וגם לא חינוך. זה סוג של כוחנות. האם אני רוצה להחזיר את הבן שלי למוטב באמת, או שהתגובה שלי היא רק כי נפגעתי מהבן באופן אישי; הוא פגע באגו שלי...

הרבי כפדגוג

"והנה אף אשר ה' יתברך נותן הצלחה "כפתחו של אולם" הרי על האדם לפתוח על כל פנים "כחודו של מחט", ובפרט בענין תיקון המידות אשר ענין זה הוא מעיקר תפקידי ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".

(אג"ק כ"ק אד"ש אגרת ג'ד)

לאחר הוצאתו לאור של הספר "כללי חינוך והדרכה", השלים הרב גרין את הנושא החינוכי בשני הספרים הנוספים "תיקון המידות ("מעיקרי העבודה בחסידות – חינוך למידות טובות והתנהגות אנושית") והספר "שמע בני" המיועד לילדי ישראל.

הרב יקותיאל גרין קלט את הקריצה האירונית בשאלתי בפתיחת הכתבה, מה לחב"ד ולתיקון המידות, והרי אנחנו עסוקים בלימוד חסידות – והוא בוחר להשיב תמונה מלומדת ומנומקת:

"יש ביהדות שלוש שיטות עיקריות: תורת המוסר, תורת החקירה ותורת החסידות (חב"ד), כאשר לכל אחת יש גישה שונה. בנובהרדוק (תורת המוסר) הדגישו את ביטול החומר; כלומר, לבטל את הצד הגשמי שלי, את תענוגות העולם הזה שאני חווה, לבטל את ההופעה החיצונית היפה של האדם. זו הסיבה שהם היו הולכים לבית מרקחת ושואלים את הרוקח אם יוכלו לרכוש אצלו חופן מסמרים, ואז היו 'חוטפים על הראש' צעקות ובזיונות...

"ספרי החקירה הדגישו את הגברת הצורה – את מעלת הנפש, את מעלת הטוב. "יופי שאתה לומד", "כמה יפות הן המידות הטובות". הם הדגישו את האור שבאדם. 

"לעומתן, תורת החסידות הדגישה את הגברת הצורה על החומר, כלומר: לא הגברת הצורה מצד עצמה, אלא בהתמודדות מול החומר. עם האור שבתורת החסידות יש לקחת את החומר ולהפוך אותו לקדושה. כל אדם הוא חומרי, לכל אחד יש את החומריות שלו, ואת זה צריך לתקן. 

"אז מי שטוען שבחב"ד אין עבודת תיקון המידות – אינו אלא טועה!"

אפשר לשנות את הטבע האנושי?

"בוודאי. זו לא רשות, זו חובה".

התכוונתי בשאלתי האם אפשר לשנות טבע זה או אחר לגמרי, או רק לווסת אותו למקום חיובי?

"כל עבודת התפילה, על פי חסידות, צריכה לשנות ולשרש את מידות הנפש הבהמית של המתפלל. זה לא רק אפשרי, זה הצורך והמטרה של היהודי בחייו".

האם אדם שנולד כעסן יכול לעבוד על כך רק שלא יכעס עוד, או שהוא יכול לעבוד באמת שהגרעין הפנימי של הכעס שיש בו, לא יהיה בו עוד?

"העבודה היא לעקור את הרע מהשורש. בשלב מתקדם יותר של העבודה האישית, אפשר להפוך את התכונות הרעות ולנצלן לקדושה".

הספרים של הרב גרין, מדברים על המידות הרעות הפשוטות שטבועות ברבים מאתנו, ובעצם בכל אחד מאתנו, כל אחד והחולשות שלנו. מדובר שם על קמצנות, על כעס, ועל שאר מידות רעות.

הספר "תיקון המידות" מכיל רעיונות מכל רבותינו נשיאנו על הטבעים של האדם וכיצד הוא יכול לשנות אותם. 

קיבלת תגובות מיוחדות על הספר?

"קודם אדם מסתכל על עצמו. כשהוא מעלעל בספר, הוא בודק האם גם אני כזה? האם הרבי מתכוון אלי? כשאנחנו מדברים על תיקון המידות ומצבים שונים לא-טובים, האם ככה זה גם אצלי?!..."

הספר הנוסף, "שמע בני", מכיל שיחות של הרבי שנאמרו לילדי ישראל בכינוסים השונים, מתוכם הוצאתי קטעי חינוך ופדגוגיה בהם הרבי עצמו, כביכול, התכופף לילדים וחינך אותם. הרבי בעצמו מדריך את הילדים איך להיגמל ממידות לא טובות. יש למשל שיחה (בעמוד 29) שבה מדריך הרבי את הילדים באמירת האמת, הרבי מספר על דרכי עבודתו של היצר הרע, ואיך מחבל תחבולות כדי להפיל את הילד באמירת אי-אמת, איך להתפטר מהיצר הרע, ואפילו... מה היצר מגיב כשהוא רואה שהילד מתחמק ממנו...