משה רבינו היה הראשון שצעק לה' למה? - "למה הרעות לעם הזה?!". הוא לא עורר שאלה על מעשיו של הא-ל, גם לא בא אליו בטרוניה או בחוצפה חלילה. הוא עורר את צעקתם של עם-ישראל כלפי שמים – זעקת העם שנרדף תחת סבלות מצריים וייסוריו הפכו לחם חוקיו, והוא אינו רואה את קץ גלותו.
 
משה לימד אותנו שכשכואב צועקים. הוא פתח לנו את הדלת לבוא ולדרוש מה' "למה הרעות?!". משה גילה לנו כי הזעקה כלפי שמים על אסונות שאינם מובנים בשכלנו, אינה עומדת בסתירה לאמונה בה' - אלא ההיפך הוא הנכון. דווקא מתוך אמונה שיש מי ששומע – אמונה שהכל נעשה ביד מכוונת ושאין אנו מבינים מאום מחשבונות עולם, צריך לעורר זעקה אמיתית וכנה: למה?! למה מתרחשים אותם אירועים שאנו לא מבינים את הטוב שבהם – שבעיניים שלנו הם רע מוחלט וסבל בלתי-אנושי.
 
תורת החסידות לימדה כי למרות שכל מה שנעשה ומגיע מהקדוש-ברוך-הוא, הוא טוב גמור – על-פי הכלל של "אין רע יורד מלמעלה" – בכל זאת ישנו רובד נעלה, שאותו אנו מבקשים מהקדוש-ברוך-הוא; זו המדרגה של "טוב הנראה והנגלה". אנו מבקשים מה' שיוריד לנו לעולם את הטוב שלו בצורה כזאת שגם אנו נוכל לראות אותו כטוב. לא חלילה טוב נעלם ונסתר, שלעינינו מתגלה כטרגדיות אנושיות קורעות לב ואין אנו מבינים את פשרם. אלא טוב לפי ערכנו, הנבראים, טוב במושגים שלנו.
 
*
 
לרבי מליובאוויטש היה על זה משל יפה:
 
אדם אחד נכנס פעם למפעל טכנולוגי לייצור מטוסי קרב. הוא עמד נפעם כיצד כל חדר במפעל מלא במכונות אדירות שפועלות בצורה מדויקת ומפעילות מערכות שלימות. הוא הבחין כיצד לכל אחת מהמכונות יש תפקיד שאותו היא ממלאת - האחת מניעה את הגלגלים והשנייה את הכנפיים. אף אחת מהמכונות לא פועלת סתם, אלא כולם עובדות בתזמון מפליא.
 
לפתע הוא הבחין בחדר בו מכונות גדולות פועלות ללא תיאום. השעונים שבהם לא נראו כמו בכל שאר המכונות והוא לא הצליח להבין מה תפקידם של אותם מכונות. נדמה היה לו כי הם אינם עובדות נכון.
 
ברגע הראשון הוא חשב כי חדר זה הינו בעייתי ואין לו שום תכלית. אולם אז הבין כי אם מכונות אלו הינם חלק מהמפעל האדיר – בו לכל חלק יש ייעוד ומטרה מדויקת – כל מכונה פועלת בו בדיוק את תפקידה בשלמות; הרי חייבת להיות מטרה גם למכונות הפועלות בחדר זה. רק שאת תפקידם הוא עדיין לא למד להבין.
 
*
 
בנמשל המפעל הוא העולם. בדרך כלל אנחנו רואים את המטרה והתכלית של הא-ל בעולמו. השמש מאירה בבוקר - ובלילה חשוך ומאיר רק אור הירח כדי שבני האדם ינומו את שנתם. לפרה יש עשב ולכל אחת מהחיות האחרות את מחייתה שלה. נדמה לנו שאנו מבינים את כיצד מתנהל ה"מפעל" האדיר הזה של העולם כולו. נדמה לנו שאנו יכולים לראות בעצמנו מה התכלית של כל דבר.
 
אולם לפעמים אנו נתקלים בתופעות שאותם איננו מבינים. הם 'סתומות' ונעלמות מאיתנו. כל מה שאנו יודעים הוא כי גם להם יש מטרה ותכלית בעולמו של הבורא וכי גם הם לא נעשו לחינם - אלא בדיוק כפי שכל הבריאה מדוקדקת להפליא – כך גם אותם אירועים שאין ביכולתנו להבין.
 
ועל זה בדיוק אנו זועקים לה': תן לנו טוב כזה שנוכל לראות אותו, שגם אנו נראה שהוא אכן טוב – "טוב הנראה והנגלה". ועד אז – כל עוד ישנם אירועים שמימים שנסתרים מדרכנו, אנו זועקים לא-ל רחום: למה?!