קבוצת חוקרים ישראלים מהמרכז האוניברסיטאי של אריאל בשיתוף האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן למדע, הוכיחו כי שרף של צמח הלבונה (BOSWELLIQ) מפיג תחושות של דיכאון וחרדה. מה שמעניין במיוחד היא העובדה שהשרף פועל דרך מנגנון מוחי כזה, שעליו לא פועלות התרופות המוכרות.
 
קשה לקרוא למה שמצאו החוקרים "חידוש", משום שצמח זה הוא אחד מאחד-עשר סממני הקטורת שהיו מקטירים בבית-המקדש, קטורת בעלת ריח מופלא שגרם עונג גשמי ורוחני גדול.
 
העונג הרוחני קשור למשמעות המילולית של קטורת – 'קשורת'. כלומר: הקשר של האדם עם אלוקיו, המסב נחת-רוח ועונג גדול לשניהם. תנאי ראשון לקשר מודע אל השם ולקרבה אליו היא שלילה מוחלטת של דיכאון (עצבות, בלשון חז"ל) והשראת מצב-רוח טוב ושמח. וכמו שכותב דוד המלך בתהילים: "עבדו את השם בשמחה". יכול אפוא להיות, כי היותה של הלבונה אחד מסממני הקטורת, כרוכה (בין השאר) בסגולתה המיוחדת להשפיע לטובה על מצב הרוח, כתנאי להשגת הקשר השמח עם אלוקים.
 
לפי הנאמר בתורה, כשל בהשגת מצב רוחני רצוי זה הוא אחת העילות לגלות הנוכחית. בתוכחה שבפרשת כי-תבוא, בה מוזכרת הגלות, נכתב כי הסיבה להתגשמות התוכחה היא: "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". מסיבה זו, מהווה מאמץ מודע לצאת מדיכאון ולהיות בשמחה – נדבך מכריע בזירוז ביאת המשיח. הזריזות היא פונקציה של שמחה, ושמחה מצדנו תגרום גם לקדוש-ברוך-הוא לשמוח בנו ו"להזדרז" כביכול להסב לכולנו את השמחה הגדולה שאין למעלה ממנה: שמחת הגאולה האמתית והשלמה.
 
לגילוי המנגנונים המוחיים הביוכימיים המעורבים בחוויית הדיכאון ומציאת תרופות אנטי דיכאוניות איכותיות מהדור החדש, יש חשיבות רבה למאבק במחלה זו, שהיא המחלה הנפוצה ביותר בעולם כיום. אולם יש עוד דרך שרצוי לנסות לפני התרופות, או במקביל אליהן, והיא השיטה הקוגניטיבית שמציעה החסידות. תורת החסידות מרבה להציע טכניקות חשיבה, "התבוננויות" בטרמינולוגיה של החסידות, שחוסמות עצבות ומעוררות שמחה.
 
אחת המבטיחות שבדרכים אלו היא לימוד והתבוננות בסוגיות הגאולה. למידה ראויה של הנושא מחברת אותנו אל העידן הקרוב והמופלא שעומד להתחולל ממש בכל רגע, בו באמת לא תהיה שום סיבה בעולם להתעצב, כי נגיע אל הטוב המושלם. אז גם למי שחושב ליטול תרופות וגם למי שלא – לכל הדעות עדיף להתחיל בלימוד כזה.