אחרי 45 שנות חיים משותפים, שלושה ילדים וארבעה נכדים, הגשימו בני הזוג דימיטרי (75) וילנה (68) חלום ישן: חתונה כדת משה וישראל. עם כתובה, טבעת ושבע ברכות תחת חופה.
 
"חתונתם" הראשונה של השניים לא הייתה חתונה בעצם, והסתכמה בהליך אזרחי ביורוקראטי בבית העירייה של העיר חרסון שבאוקראינה. עתה, לאחר ארבעים וחמש שנים, כששניהם כבר מתגוררים בבית גיל הזהב עמיגור שבחולון – הגיע הזמן לחתונה האמיתית. כולם באו מכל רחבי הארץ: בני משפחה, חברים וכמובן שכנים מבית גיל הזהב. ילדיהם ונכדיהם הובילו אותם לחופה והתרגשו עמם עת חזר דימיטרי בקול נרגש אחר דברי הרב. לאחר שבירת הכוס נשמעו מחיאות כפיים סוערות, וצהלות השמחה בקעו רקיעים.
 
חתונות מסוג זה הפכו לשכיחות במקומותינו לאחר גל העלייה האחרון מחבר העמים. לאחר שבעים שנות קומוניזם שנראה כאילו לעולם לא ייגמר – התאיין לפתע משטר הרשע, ושורשיה הנצחיים של היהדות מתעוררים שוב בלבבות שלא זכו לחינוך או לכל מגע אמיתי עם יהדות. הפלא הוא גדול.
 
חתונות אלו הן מעין הקדמה והכנה לחתונה העיקרית שאנו עתידים להשתתף בה בקרוב. האירוע מתואר בכתבי הנביאים, הקבלה והחסידות לפרטי פרטיו ובעצם כל ההיסטוריה האנושית היא ההכנה לקראתו:
 
הכלה היא כנסת ישראל (עם ישראל לדורותיו כפי שמגובש ומכונס לישות אחת מאוחדת). החתן הוא הקדוש-ברוך-הוא. בשעת מתן תורה כבר התרחש חיבור מעין זה בינינו אך אז היו אלה "אירוסין" כביכול, בלבד. נדרשו עוד למעלה משלושת אלפים ושלושת אלפי שנים של "עבודה" והכנה מצד הכלה כדי להיות ראויה לנישואין.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אומר כי לפי כל הסימנים שמונים חז"ל אנו עומדים כעת ברגע האחרון לפני שהחגיגה מתחילה. הכול כבר מוכן. אולם החתונה הוא בית-המקדש השלישי שעתיד 'לרדת', כלומר – להופיע ממימד אחר, רוחני, ולהתגשם בתוך מימדי הזמן והמקום שלנו, כשהוא בנוי ומשוכלל.
 
אתו יגיע שולחן ערוך לסעודה של מזון מיוחד שיעניק לסועדים כוחות מסדר גודל לא מוכר, כדי לקלוט להכיל ולבטא אלוקות אינסופית. המזון יהיה פיזי וייאכל כרגיל, אך הטמעת האכילה בגוף תכלול גם הפנמה של 'אנרגיה' אלוקית שתחולל בסועדים חיים נצחיים. במובנים רבים תהיה סעודה זו 'סעודה מפסקת, שכן לאחריה לא יהיה צורך לגוף במזון בכדי לחיות. אין לנו מושג איך מרגישים להיות ככה, רק דבר אחד בטוח: יהיה שמח באופן אין סופי.