רעבון הנשמה לסעודת הגאולה (מוכרת כ"סעודת לווייתן ושור הבר") הופך לתחושת רעב גשמית שלא ניתן להשביעה בכל מזון אחר.
מגיפת ההשמנה נחשבת לסיכון הבריאותי החמור ביותר בעולם המערבי, ועומדת בבסיסן של הסוכרת, יתר לחץ דם מחלות לב ומחלות ניוון שגובות בכל שנה מחיר יקר בבריאות הציבור ובמשאבי עתק של המדינות המפותחות. לאחרונה מתמודדים גם ילדים רבים עם הצרה, ושיעורם באוכלוסייה הכללית הסובלת מעודף משקל עולה באופן מבהיל. הילדים השמנים לוקים במגוון מדאיג של מחלות שהיו בעבר נחלתם הבלעדית של מבוגרים.
הורים ורופאים עומדים חסרי אונים למול שיעורי ההשמנה הגואה, וידם קצרה מלהושיע. לא זו בלבד שאין בידיהם תרופות יעילות לבלימת התופעה, אלא שכל המחקרים לא הניבו עד עתה אפילו הבנה טובה של המנגנונים העומדים בבסיסה. מה שברור הוא, שמדובר בתיאבון רעב מוגזם שמביא לאכילה בכמויות שאין לגוף כל צורך בהן והוא מתמודד עמן ביצירה מוגברת של מגוון שומנים, שמזיקים לו בטווח הארוך (וגם הקצר).
אנשים שמנים רבים מתארים מצב גופני ונפשי מוזר בו קיימת תחושה של מלאות עד להתפקע מחד, ורעב עקשני מאידך. רעב שאיננו נרגע גם לאחר כמויות ענק של מזון עתיר שומנים, פחמימות וקלוריות.
באחת משיחותיו מרחיב הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אודות התחושות האופייניות לתקופת סוף הגלות. התשוקה הרוחנית לגאולה, לאמת צדק ויושר כלל עולמי פורצת את גבולות הרוחניות ומגיעה לכדי תאווה גשמית ממש. העין הפיזית מתאווה לראות אלוקות, והאף – להריח ולנשום אוויר של חופש, של משיח.
רעבון הנשמה לסעודת הגאולה (מוכרת כ"סעודת לווייתן ושור הבר") – מסביר הרבי – הופך לתחושת רעב גשמית שלא ניתן להשביעה בכל מזון אחר. בלי קשר לכמות המזון – נשארים רעבים לסעודה ההיא, המובטחת, ואין אפשרות להשביע או להשקיט את הרעב עד שתגיע. משהו בתוכנו יודע את האמת ונכסף אליה. והרעבון הזה הוא ההסבר הפסיכולוגי האמיתי לכל הכיסופים, לכל התשוקות והתאוות, שהם ניסיון נואש למלא את אותו בור שחור פנימי פעור. ההסבר לכל החיפושים וסוגי הרעב הרוחניים והפיזיים: אנחנו פשוט משתוקקים לגאולה.
על פי דברי חז"ל, סעודת הגאולה המובטחת תהיה למטרות אלוקיות ולא לשם הזנה גשמית, משום שבזמן הגאולה לא יהיה עוד צורך במזון על מנת לחיות. ההארה האלוקית לא תהיה "ארוזה" ומלובשת בפחמימות ובחלבונים גשמיים, אלא תחיה את הגופות והנפשות ללא "תיווך" של חומר אורגאני. אז יתקיים
בגלוי הפסוק: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על מוצא פי השם יחיה האדם", וממילא נשמור כולנו על משקל אופטימאלי, נשמות בריאות בגופים בריאים ונזכה לחיים נצחיים.