הכינורות בהם ינגנו בבית-המקדש השלישי יהיו בני שמונה מיתרים. כך אמרו חז"ל: "כינור של מקדש שבעת נימין היה, שנאמר (תהילים טז, יא): 'שובע שמחות את פניך' – אל תקרי שובע, אלא שבע. ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר (שם יב, א): 'למנצח על השמינית' – על נימא שמינית".
 
המהרש"א (רבי שמואל אידל'ש) מסביר על כך, כי מערכות הטבע בבריאה וכך גם מצוות רבות התלויות בזמן (שהנו מאבני היסוד של הטבע), מורכבות משבעה חלקים: שבעה ימים בשבוע, שבעה כוכבי לכת, שבע שנות שמיטה, שבע שמיטות ביובל ועוד. נמצא, שהמספר שבע מסמל את המסגרת שהשם תחם לטבע.
 
בימות המשיח תתגלה הארה אלוקית גבוהה מעבר למסגרות הטבע, ואותה מסמל המספר שמונה. "לימות המשיח נגלה כבוד השם וראו כל בשר כי השם אחד רוכב על ז' כוכבי לכת מנהיגי העולם הזה". דברים דומים כותב גם הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת).
 
שינוי זה בהארה האלוקית שתשרה בעולם נבחר להיות מסומל בכינור, משום שכפי שמסבירה תורת החסידות, כלי זה פעל בנגינתו את ההארה אלוקית משם 'הויה' אל נשמות בני-האדם. עובדה זו רמוזה בכתיב המקראי (החסר) של המילה, 'כנור', על-פיו ניתן לפצל אותה לשני חלקים: כ"ו – נר. המספר כ"ו הוא הערך המספרי של אותיות השם 'הויה', ו'נר' מסמל את נשמת האדם ("נר השם – נשמת אדם"). לאמור: הכינור קושר בין שם 'הויה' לבין הנשמה.
 
על כן, כל עוד מוגבלות הנשמות ומסוגלות להכיל רק את ההארה האלוקית המצומצמת המסומלת במספר שבע – היו בכינורות שבמקדש שבעה מיתרים בלבד. אך בימות המשיח, כאשר נהיה מסוגלים להכיל גם הארה אלוקית שלמעלה ממגבלות הטבע – יהיו בכינורות שמונה מיתרים.