הפטרת השבוע עוסקת בנבואה על האיחוד הצפוי בתקופת הגאולה השלמה בין שתי הממלכות: ממלכת יהודה וממלכת ישראל. על כל העם כאחד ימלוך מלך משבט יהודה, ממשפחת דויד המלך: "ועבדי דויד מלך עליהם... ודויד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, כד-כה).
 
מדוע הפסוק כופל את עצמו: "ועבדי דויד מלך", "ודויד עבדי נשיא"? מסבירים על כך חז"ל, כי מדובר "כגון קיסר ופלגי קיסר". ובתרגום לעברית: מלך ומשנה-למלך.
 
בקריאה שטחית של הדברים משמע כי מדובר אמנם במלוכה אחת, אך יהיו בה שני אנשים רמים ונישאים: המלך והמשנה לו. ובלשונו של יחזקאל הנביא: מלך ונשיא. אולם בכל המקורות ההלכתיים לא קיימת התייחסות לתפקיד של משנה למלך. ולכן מסתבר יותר לומר, כי מדובר בשני תפקידים שאדם אחד יישא בהם – משיח בן דויד.
 
המשיח יהיה המלך והמנהיג של כל העם ושל כל העולם כולו. והוא יהיה גם נשיא בית הדין הגדול שבירושלים – הסמכות התורנית העליונה, שילמד ויורה הלכות לכול. בתפקידו כנשיא תשרור קרבה בין המשיח לבין העם יותר מאשר בתפקידו כמלך, משום שכמי שמלמד תורה יוטל עליו להסביר את דבריו כך שיתקבלו בדעתם של כל התלמידים. וזו בעצם הסיבה שהעניקו לו חז"ל את התואר משנה-למלך – לרמז על המימד שבו המשיח פחות מלכותי ומרומם.
 
כמלך, יחולל המשיח סדר עולמי חדש לגמרי. אולם עיסוקו העיקרי יהיה דווקא בתפקיד התורני – הנשיא שמלמד ומורה תורה לכל העם. ולכן דווקא על נשיאותו נאמר כי תימשך לעד: "ודויד עבדי נשיא להם לעולם".