במסכת סנהדרין כתוב: "ימות המשיח – ארבעים שנה". האם תקופת הגאולה תארך ארבעים שנה בלבד?
 
רבנו נסים בחידושיו מפרש את דברי הגמרא כך: "אין כוונת [חז"ל]…  למעט בכבודן של ישראל, אלא להרבותו – לפי שידוע הוא שימות המשיח הם מדרגה לתחיית המתים, וסובר שאחר ארבעים שנה לימות המשיח יהיה זמן תחיית המתים". כלומר, שארבעים שנה נהיה במצב המכונה "ימות המשיח" ולאחר מכן נתעלה למצב גבוה יותר בגאולה, הנקרא "זמן תחיית המתים".
 
מה העניין שבארבעים שנה? – מבאר זאת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, על פי דברי משה-רבנו לבני-ישראל בימים הסמוכים להסתלקותו: "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים… האותות והמופתים הגדולים ההם… ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר… ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה".
 
מה היה מיוחד כל כך ב"יום הזה", שרק בו זכו בני-ישראל ל"לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע"? – מפרשים חז"ל, כי "אין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה". לכן רק כעבור ארבעים שנה של לימוד מפי משה, הגיעו בני-ישראל לדעה הנצרכת להכיר בעומקם המופלא של חסדי הקדוש-ברוך-הוא ולדבוק בו.
 
לרעיון זה התכוונו חז"ל גם בדבריהם: "ימות המשיח – ארבעים שנה": בימות המשיח נזכה להתגלות אלוקית רוחנית נעלה וגבוהה מאוד, כנאמר: "ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו". גם בתורה יתגלו לפנינו חידושים עצומים ונשגבים, וכלשון חז"ל: "התורה שאדם למד בעולם הזה – הבל היא לפני תורתו של משיח". לפיכך, כעבור ארבעים שנה נגיע לשלמות האפשרית בהכרת אותם גילויים אלוקיים ובידיעת אותם חידושי תורה, ונוכל להתעלות למדרגה גבוהה יותר.