האם יש מקום לראות בתחיית-המתים מין אפשרות של שחזור טבעי שמובנה בגוף? מפסוקים רבים עולה לכאורה, כי בדרך הטבע אין שום מקום לתחיית המתים. כמו: "אם ימות הגבר – היחיה?" (איוב י"ד, י"ד), "כלה ענן וילך – כן יורד-שאול לא יעלה" (שם ז, ט) ועוד.
 
כך גם כותב הרמב"ם: "ואין מן הטבע שישוב האיש ההוא ויתהווה שנית אחר מותו. אבל (– אלא) בטבע, כי כשימותו... – לא ישובו לעולם האנשים ההם, אבל (– אלא) יכלו ויותכו מעט מעט עד שישובו אל היסודות ואל החומר הראשון... כשאר... בעלי-החיים כולם". כזו גם דעתו של בעל "מצודת דוד": "תחיית המתים הוא נמנע אצל הטבע", וכך גם כותב רד"ק (רבי דוד קמחי): "המת לא יחיה לעולם בטבע".
 
אולם בספר שאלות-ותשובות "הלכות קטנות" כתב רבי יעקב בר שמואל חגיז, כי ישנם שני סוגי תחייה – "תחייה טבעית ונסית: (זה) אשר ימות בעתו בתשובה ויקבר – כמו שיצירתו טבעית (בגזרת הבורא) גם תחייתו טבעית (בגזרת הבורא). כי כשם שהיה מן העפר – כך יציץ מריח המים. וכמאמר חז"ל (סנהדרין צ"א, א): 'דלא הוו – חיי, דהוו חיי לא כל שכן?!' (אם כאלה שלא חיו מעולם נוצרים בדרך טבעית – כאלה שכבר חיו לא כל שכן שחזרתם טבעית?!). והתחייה השנית היא לאותם אשר לא ניתנו לקבורה... הנטבעים בים ושאוכלים אותם חית השדה – אותם ודאי צריכים הם לנס יותר גדול".
 
משמע, שאמנם כרגע לא מזוהה באף גוף אנושי תהליך מובנה של שחזור עצמי – אבל מכל מקום, זו אפשרות הקיימת בהעלם, ובעת התחייה היא פשוט יתגלה.
 
גם הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מקבל הנחה זו. ובלשונו: "במתים לעתיד לבוא, מוכרח הדבר שיחיו אז... והיינו שמצד הגוף יש בו תכונה... שיחיה, וזהו סדר שכלול בגוף (ולהעיר מאבות סוף פרק ד: "(כשם שטבע) הילודים למות – (כך טבע) והמתים לחיות")... גוף החי יש לו שייכות והמשך לגוף המת".
 
מקורות: איגרת תחיית-המתים לרמב"ם, פרק ח. מצודת דוד על איוב לח, יד. רד"ק על תהלים פח, ו. שאלות ותשובות הלכות קטנות חלק א סימן קלח. ליקוטי שיחות כרך יח עמוד 51, הערה 88.