בגאולה האמתית והשלמה מצווה עלינו להקים תשע ערי מקלט (ערי מחסה לרוצחים בשגגה). שש ערים שכבר היו בזמן יהושע בן נון, ושלוש ערי מקלט נוספות. אמנם בגאולה השלמה לא ייתכנו מקרי רצח, כי בכלל לא תהיה יותר תופעה של מוות –  אולם (כפי שהוסבר בגיליון שעבר) כל אלה שאי פעם רצחו בשגגה ולא גלו לעיר מקלט, יצטרכו להשלים את כפרתם ולִגלות לשם.
 
אבל עדיין דרוש ביאור: הלוא הרוצח בשגגה גולה לעיר מקלט, כדי לתפוס מחסה מפני גואל הדם. וכמו שכתוב: "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, כי יֵחם לבבו והכהו נפש" (שופטים יט, ו). אם כן, בגאולה, שתהיה עידן בו תיגמל האנושות מכל הרגשות השליליים, הרי לא תיתכן התלהטות יצרים אצל גואל הדם – ולשם מה אפוא יימלטו רוצחים לערי המקלט?!
 
מסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שלא ייתכן לומר שהתחממות הלב המתוארת בתורה אצל גואל הדם ("יחם לבבו") מהווה תופעה של נקמנות שלילית גרידא. הרי הדעות חלוקות האם המרדף אחרי הרוצח בשגגה (כל עוד הוא מחוץ לעיר המקלט) הוא מצווה או רשות. ואם מדובר בנקמנות שלילית, לא ייתכן שהתורה תרשה אותה ובטח שלא תצווה עליה!
 
אלא שזו התנהגות הנובעת מרגש חיובי ועמוק שחש אדם כלפי הציווי התורני המוטל דווקא על קרובי הנרצח, להרוג את הרוצח בשוגג. לרגש כזה יש בהחלט מקום גם בעידן בו נהיה נקיים מרגשות שליליים. רגש כזה הוא חיובי, ולכן ייתכן מרדף אחרי רוצחים ואכן יהיה להם צורך במחסה בערי מקלט.
 
בהזדמנות אחרת הסביר הרבי (בסגנון החסידות), כי עצם קיומן של ערי המקלט בעולם יחולל קדושה נפלאה, שתגרום לכך שהאדם לא יהיה מסוגל להגיע לרצח או לכל עבירה שהיא, אפילו לא בשגגה. כי בתקופה הראשונה של הגאולה האמתית והשלמה אמנם כבר נהיה נקיים מנטיות שליליות, אבל בעולם עדיין ישררו כוחות טומאה. נוכחותם של כוחות הטומאה תגרום לכך שיהודי יהיה מסוגל להיכשל בשוגג בדבר עבירה, ומולם תהיה התועלת בערי המקלט: הן תהווינה משקל נגד של קדושה, שימנע את האפשרות הזו.
 
בשלב מתקדם יותר בגאולה השלמה, יזדכך העולם לחלוטין מכל טומאה שהיא ולא יהיה צורך אפילו בשלילה הזו.