מצוות הפרשת חלה במתכונתה המקורית היא, להפריש ולתת לכוהן אחד חלקי 24 מכל עיסת בצק ביתית, שמכינים מאחד או יותר מחמשת מיני הדגן, בנפח של לכל הפחות 43 ביצים וחמישית ביצה (מקביל למשקל שבין קילו ו-230 גרם לבין קילו ו-666 גרם).
 
מצווה זו נוהגת מן התורה רק בזמן שכל בני ישראל נמצאים בארץ ישראל. כי נאמר בתורה, "בבואכם אל הארץ", שפירושו  בביאת כולכם – כל עם ישראל – ונוכחות מלאה כזו הייתה רק עד קרוב לסיום תקופת בית ראשון. מאז קרוב לחורבן הבית הראשון (כולל בתקופת הבית השני) לא היו כל ישראל בארץ, ולכן מצוות הפרשת החלה היא מדברי חכמים בלבד.
 
כיום גם אין אף כוהן שיודע בוודאות שהוא טהור ויכול לאכול את הפרשת החלה (וגם אין דרך להגיע לטהרה מלאה, כל עוד אין לנו אפשרות להכין אפר פרה אדומה – תהליך שמותנה בקיומו של בית המקדש). לכן מפרישים מכל עיסה בנפח החייב כמות קטנה של כזית בלבד (27 גרם) ומשמידים אותה.
 
כבוד קדושת אדמו"ר ה"צמח צדק" מבאר כי במילה "חלה" מרומז קץ הגאולה. "חל" עולה בגימטרייה 38, ו"ה" בגימטרייה 5. כשמכפילים 38 ב-5 מקבלים 190, וזו הגימטרייה של המילה "קץ".
 
רמזים מובהקים נוספים לגאולה האמתית והשלמה מוצאים בפסוק: "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה (חלה) להשם". "לחם הארץ" כפשוטו – לחם מוכן שצומח מהארץ – זו תופעה שתתרחש אך ורק בגאולה. וכמו שאמרו חז"ל: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (מיני מאפה)". ועוד: את המילה "באכלכם" אפשר לפרק לשתי מילים: "בא אכלכם". כלומר, מגיע אוכל מוכן. וגם זה רומז לחזון הלחם המוכן שצומח מהארץ. ובכלל: לכתחילה, המצווה היא להפריש חלה מעיסת הבצק, וכאן מתוארת הפרשת חלה מלחמים. משמע, שמדובר על עידן בו לא תהיינה בכלל עיסות בצק, כי כל הלחמים יגיעו אלינו מוכנים.
 
כידוע, חלה היא אחת משלוש מצוות מיוחדות של הנשים. השתיים הנוספות הן נידה והדלקת הנרות. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסב את תשומת הלב לכך, שמתוך שלוש מצוות אלו רק מצוות הפרשת חלה תתקיים מהתורה בגאולה האמתית והשלמה, כי הדלקת הנרות היא מלכתחילה תקנת חכמים ומצוות נידה כרוכה בטומאה, שלא תהיה בעולם בעידן הגאולה.