נאמר במסכת סנהדרין: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". "עולם הבא" כאן הכוונה לעולם התחייה – כפי שמוכח מהמשך המשנה שם – ונאמר כי כל בני ישראל יזכו לכך. גם בתורת החסידות מוסבר, שאפילו רשע גמור יעבור תהליך טיהור וזיכוך ויזכה לתחיית המתים.
 
מכל מקום, מונים חז"ל רשימה של עברות חמורות, שהעוברים עליהן לא יזכו לתחיית המתים (רשימת העברות מרוכזת בהלכות תשובה לרמב"ם ומתחלקת לשלוש קבוצות עיקריות: עברות של כפירה בעיקרי דת ישראל, עברות של זלזול חמור בכבוד הזולת ועברות שראוי במיוחד להתרחק ולהיזהר מהן). אולם הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסביר כיצד גם הם יכולים לזכות לכך:
 
א. ראשית, הרמב"ם פוסק שמי שהספיק לחזור בתשובה, אפילו בסתר, גם אם כל ימיו חטא בחטאים החמורים ביותר – יזכה לקום בתחיית המתים.
 
ב. נאמר בגמרא כי למי שיש בן צדיק, זכותו של הבן עומדת גם לאב לקום בתחיית המתים.
 
ג. רשע שמתפללים על נשמתו (עדיפה תפילת בן או קרוב משפחה, אבל לאו דווקא) – יזכה לקום בתחייה.
 
ד. מי שנענש לאחר מותו בביזיון או בשריפת גופו וכדומה – העונש מכפר עליו ופותח לו את הדרך לקום בתחייה.
 
במדרש שמואל נאמר, כי בכל מקרה, גם אם לגוף מסוים אין חלק לעולם הבא – הנשמה האלוקית נצחית ולעולם אינה אובדת והיא תקום לתחייה בגוף אחר. אולם הרבי מוכיח מכתבי חכמינו הראשונים יותר מכך: כל גוף יקום בתחיית המתים – גם של מי שאף אחת מהאפשרויות האמורות לא מתממשת אצלו! אמנם אין לאדם כזה "חלק (משלו) לעולם הבא", אך מכל מקום, גם הוא יזכה בתורת צדקה לקום בתחייה וליהנות מהאווירה המופלאה שתשרור אז. כמובן, שהנאתו תהיה במידה מוגבלת ופחותה ביחס ליהודים אחרים.
 
ובאשר לגויים – אלה שנקראים 'חסידי אומות העולם' במשמעות המקורית של הביטוי – כלומר, שמקיימים את 'שבע מצוות בני נוח' על פי ההוראה האלוקית בתורה למשה רבינו – גם הם יזכו בפשטות לקום בתחיית-המתים.