מצוות הפרשת חלה המקורית היא להפריש אחד חלקי 24 מכל עיסת דגן, ששיעורה לכל הפחות קילו ומאתיים ושלושים גרם (כדי לברך על המצווה צריך שהעיסה תהיה לפחות בשיעור קילו ושני שליש) ולתת את זה לכוהן. את ה'חלה' צריך הכוהן לאכול בטהרה. כיום, כל עוד לא כל עם ישראל יושבים על אדמתם, מצוות הפרשת החלה היא רק מתקנת חכמים. בנוסף, גם אין כוהן שאפשר להצביע עליו בוודאות שהוא טהור ולא נטמא בצורה כזו או אחרת ממת. לפיכך, לוקחים כזית בלבד (כ-27 גרם) מכל עיסה החייבת בחלה, מברכים ואומרים "הרי זו חלה" ושורפים את ההפרשה (או עוטפים אותה בשתי עטיפות ומשליכים לאשפה).
 
כאמור, המצווה נוהגת מהתורה רק בזמן שכל בני ישראל נמצאים בארץ ישראל. יוצא אם כן, שמצוות חלה המקורית התקיימה רק בזמן בית המקדש הראשון. בזמן הבית השני לא כל העם עלה לארץ ולפיכך קיום המצווה היה מתקנת חכמים בלבד. בגאולה האמיתית והשלמה תחזור מצוות הפרשת חלה להיות מן התורה.
 
כבוד קדושת אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מבאר, כי במילה "חלה" מרומז קץ הגאולה: האותיות "חל" עולות בגימטרייה 38, ואם נכפיל 38 בגימטרייה של האות 'ה' – 5 – נקבל 190, שזו הגימטרייה של המילה "קץ".
 
רמזים נוספים לגאולה ניתן למצוא בפסוק הבא, המדבר על הפרשת חלה: "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להשם". א. רק בגאולה יהיה "לחם הארץ" – הלחם יצמח אפוי ומוכן מהארץ, כמו שנאמר: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות". ב. עובדה זו גם רמוזה במילה "באכלכם", המורכבת משתי תיבות: "בא אכלכם". כלומר, האוכל בא מוכן לאכילה, ללא צורך בהכנות. ג. בעיקרון, יש להפריש את החלה לפני אפיית הבצק, כמו שכתוב: "ראשית עריסותיכם (מלשון עיסה) חלה תרימו תרומה". אך בפסוק זה נאמר, "באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה" – בזמן האכילה – משום שהוא עוסק בעידן שבו כלל לא יהיה בצק אלא הלחם יגיע אפוי ומוכן, וממילא – כך נפריש ממנו חלה.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מוסיף ומציין, כי מבין שלוש המצוות המיוחדות לאישה – חלה, נידה, הדלקת נר שבת – חלה היא המצווה היחידה שתקוים לעתיד לבוא מהתורה, משום שמצוות הדלקת הנר היא תמיד מתקנת חכמים בלבד, ומצוות נידה (לפי כמה דעות) תתבטל לחלוטין כתוצאה משינוי באנטומיה הנשית.