במאמר הקודם הובאה הדעה הרווחת והמקובלת, לפיה עשרת השבטים עתידים לשוב ולהתאחד עם כל עם ישראל. כך אכן נפסקה ההלכה, אך קיימת בחז"ל גם דעה נוספת.
 
נאמר במשנה במסכת סנהדרין: "עשרת השבטים אינם עתידין לחזור, שנאמר (ניצבים כט, ח) 'וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה'". וכך מסביר רבי עקיבא את המילים "וישליכם – כיום זה": כשם ש'היום הזה' (ההווה) לעולם לא יחזור, כך גם השבטים לעולם לא יחזרו (רבי אליעזר מסביר את ההשוואה אחרת: "מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים ש(כעת) אפל להן, כך עתיד להאיר להן" וכאמור, כך נפסק להלכה).
 
דעתו של רבי עקיבא לכאורה תמוהה ביותר: כיצד אפשר לומר שגם לעתיד לבוא יישאר עם ישראל (מלבד הכוהנים והלויים) מורכב משבט יהודה ובנימין בלבד – והלוא אחד מחזונותיו של יחזקאל הנביא (יחזקאל לז, יט) מתייחס לאיחוד המיוחל בין מלכות יוסף (מלכותם של עשרת השבטים) למלכות יהודה? ועוד: בסוף ספר יחזקאל מובאת החלוקה העתידית של הארץ ומוזכרים בה כל השבטים כולם!
 
דון יצחק אברבנאל מקשה קושיות אלו בספרו "ישועות משיחו". בתירוצו, הוא מסביר את ההיגיון שבדברי רבי עקיבא: רבי עקיבא ראה כי "מעת גלות השבטים עד זמנו (של רבי עקיבא) עברו יותר משש מאות שנה, ולא נודע להם עוד שם ושארית כי נשכח זכרם". רבי עקיבא תהה אפוא והתפלא "איך (ייתכן ש) לא נמלט מהם איש ולא בא עד ירושלים כל ימי בית שני, לשמע רוב השמועות אשר יגידו עליהם, ששבו בנים לגבולם וישראל עושה חיל, וגבורות עצומות על אדמתם?!". מסקנתו המתבקשת הייתה כי למרבה הצער לא נותר מהם זכר.
 
לגבי הנבואות על קיומם של כל השבטים לעתיד לבוא, מסביר רבי עקיבא כי אמנם רובם של עשרת השבטים הוגלו לנצח ולא ישובו לדעתו, אך מקצת מהם ברחו בזמן הגלייתם: "בכיבוש המלכות, אי אפשר שלא יימלטו רבים וייצאו הנה והנה". אותם נמלטים חזרו לארץ ישראל והתיישבו בערי יהודה והם אפוא יהוו את הנוכחות של עשרת השבטים בגאולה השלמה. חז"ל גם אומרים כי ירמיהו הנביא הלך להחזיר את עשרת השבטים וחלק מהם אכן שבו. ממילא, גם בזמן הזה קיימים בינינו אנשים השייכים לעשרת השבטים ואליהם מתייחסת אפוא הנבואה המדברת על כל השבטים.