אחת מלשונות הבשורה של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח על הגאולה הייתה: "הנה זה משיח בא"! (ובלשון הרבי באידיש: "אט אט קומט משיח"). בפשטות, משמעות הדברים היא בכל רגע עומד המשיח לבוא ולחולל את הגאולה. אולם מהתבטאויות שונות של הרבי משמע כי "משיח בא" הוא בלשון עבר. דהיינו שהוא כבר בא!
 
לדוגמה: לאדם שעבר לפני הרבי כדי לקבל דולר לצדקה וברכה ושאל מהי בשורתו של הרבי לעולם, השיב הרבי: "כבר אמרתי כמה פעמים, שמשיח עומד להגיע. ולא רק שהוא עומד להגיע, אלא הוא כבר נמצא בדרכו!". ובהזדמנות אחרת: "בימינו אלו נתבטלו כל המניעות והעיכובים... ישנה (לא רק המציאות של משיח, אלא) גם ההתגלות של משיח".
 
כיצד ייתכן שהמשיח כבר בא – הרי גאולה פירושה כינון מושלם של שלטון תורני תחת מלכותו של המשיח, בניית בית-המקדש וקיבוץ כל הגלויות, וזה (נכון לשעת כתיבת השורות) עדיין לא התגשם?!
 
מסתבר שביאת המשיח לחוד והתגשמות הגאולה לחוד. ואכן, כך נכתב מפורשות בספר "שפת אמת" של האדמו"ר רבי יהודה אריה אלתר מגור. כהוכחה לכך, מציין ב"שפת אמת" את העובדה שגם משה רבינו – הגואל הראשון – הגיע למצרים תקופה לפני שגאל בפועל את אבותינו. וכך גם המשיח – הגואל האחרון – מגיע לבני ישראל תקופה לפני שגואלם בפועל.
 
הרבי מכוון אותנו אפוא להתייחס לביאת המשיח כאל מציאות הווה וקיימת, שאם נביט נכון נזהה אותה. את המילה 'זה' שבבשורה "הנה זה משיח בא" מסביר הרבי כהוראה מכוונת ומנחה. כמו בלשון חז"ל: "מראה באצבעו ואומר 'זה'". המשיח אפוא קיים ברמה שניתן להורות עליו באצבע ולומר 'זה'.