במאמר הקודם הובא כי מלך המשיח סובל למען עם ישראל. הוסבר גם מדוע ייסוריו מכונים במקורות צרעת, הסבר שמבוסס על דבריו של אדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי), כי זו תוצאה משאריות לא מהותיות של פסולת רוחנית בעולם. ובלשונו: "והנה אדם הזה כשמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים... יוכל להיות עדיין בעור בשרו, (כלומר שב)בחינה התחתונה שבו לא נתברר הרע והפסולת ממנו ונולדים סימנים בגשמיות בבשרו... מפני שברוחניות בעבודת השם תיקן במעשיו ובירר הרע מן הטוב בכל הדברים, רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר".
 
המהר"ל מפראג מבאר שהדמיון בין משיח למצורע הוא גם בהתבדלותם מן העולם. על המצורע נאמר "בדד ישב" (ויקרא יג מו) וגם המשיח מבודד מן העולם. אלא שהתבדלותו של מצורע רגיל נובעת מסיבה שלילית, ואילו בדידותו של מלך המשיח מבטאת את מעלתו ואת המרחק הערכי העצום שבינו ובין העולם.
 
ובלשונו של המהר"ל: "המשיח הוא מחולק מן העולם, בשביל כי המשיח יהיה שכלי לגמרי, ואילו העולם הזה הוא גשמי, ולכך יש לו משפט המצורע – ולכך נקרא שמו 'חיוורא דבי רבי' (מצורע של בית רבי יהודה הנשיא), כי (גם) בבית רבי היו מנוגעים מפני כי היו נבדלים מן עולם הזה, והיו נמשכים אחר השכלי אשר הוא נבדל מעולם הזה. לכך בא עליהם הצרעת, שהוא נבדל גם כן מן הבריות".
 
הרבי מליובאוויטש מוסיף, על פי דברי חז"ל, כי "המשיח... מובדל לגמרי מכל העם...  (אפילו) למעלה מהאבות ולמעלה ממשה"! וכך גם נגעי הצרעת, שמסמלים את היבדלותו, מבטאים במהותם אורות אלוקיים נשגבים ונעלים.
 
בשביל לקלוט היטב את עניינו הנשגב של המשיח ואת המשמעות הטמירה של הנגעים – צריך לעשות את מה שכתוב: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו". צריך ש"תהיה תורת" – שכל אחד ואחד ילמד את תורת הגאולה (שבלשונו של הרבי מלך המשיח, זוהי "הדרך הישרה והקלה והמהירה לפעול התגלות וביאת המשיח"). תורה זו מוסברת בהרחבה ובעמקות מיוחדות בתורתו של הרבי. כך נזכה להתגלותו של "המצורע ביום טהרתו" – לעיני העולם כולו, תכף ומיד ממש.
   
טיזר
הדמיון בין משיח למצורע הוא גם בהתבדלותם מן העולם. אלא שהתבדלותו של מצורע רגיל נובעת מסיבה שלילית, ואילו בדידותו של מלך המשיח מבטאת את מעלתו ואת המרחק הערכי העצום שבינו ובין העולם