עבד עברי יכול להימכר (על-ידי בית-הדין, לאחר שגנב ואין לו כסף להחזיר את הגניבה) למשך שש שנים: "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי".
 
תורת החסידות מסבירה כי פסוק זה גם רומז על עם ישראל, שהם עבדי הבורא בקיום התורה והמצוות. המאמץ בלימוד התורה ובקיום המצוות נמשך עד האלף השישי, במקביל לשש השנים שבפסוק. באלף השביעי – המקביל לשנה השביעית – תגיע המנוחה ויתקבל עיקר השכר.
 
אמנם אמרו חז"ל כי "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: 'ילכו מחיל אל חיל'". מכאן, שגם לעתיד לא תהיה מנוחה! ואי-אפשר לומר, שהמנוחה המובטחת באלף השביעי היא רק מנוחה מטרדות גשמיות, משום שמנוחה כזו מובטחת לנו כבר עם בוא הגאולה השלמה, עוד לפני האלף השביעי.
 
מוכרחים אפוא לומר, כי לעתיד לבוא אכן תהיה מנוחה גם מהעבודה הרוחנית. או במדויק יותר: העבודה הרוחנית שלעתיד לבוא תיעשה מתוך מנוחה. ובאשר לדברי חז"ל על אי-המנוחה של תלמידי החכמים בעולם הבא – הם מתייחסים לגן עדן ולא לעתיד לבוא:
 
בגן עדן מתמידים תלמידי החכמים לעלות מחיל אל חיל וכמו בעולם הזה מוסיפים לחדש חידושים בתורה, ללא מנוחה. אולם לעתיד לבוא לא נצטרך יותר להתאמץ כדי לחדש. מעמקי התורה הטמירים ביותר יתגלו לפנינו, והחידושים שנגלה יהיו תהליך רוחני שיתבצע בקלות ובמנוחה. כולנו נמשיך לעלות ולהתעלות מחיל אל חיל – עד אין סוף, אך זה ייעשה מתוך מנוחה וללא כל מאמץ.