שופר מכינים מקרן איל. בעקידת יצחק הועלה על המזבח איל במקום יצחק. זו למעשה אחת הסיבות לתקיעת השופר בראש השנה – להזכיר את עקידת יצחק. זו גם הסיבה שקוראים בתורה ביום השני של החג את סיפור העקידה.
 
במדרש מובא, כי בזמן העקידה הראה הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו את האיל מתרוצץ מעץ לעץ ומסתבך בקרניו בין העצים, ואמר לו: "כך עתידים בניך להיות מסובכים בעוונות ומסתבכים בצרות... (אבל) סופן להיגאל – בזכות קרניו של האיל"! כאשר בראש השנה מתעוררים בני ישראל בתשובה ותוקעים בשופרות, הקדוש-ברוך-הוא עובר מכסא דין לכסא רחמים ונוצרת אפשרות לקיום הפסוק (זכריה ט) "וה' אלוקים בשופר יתקע", המתייחס לגאולה האמיתית והשלמה.
 
הרמב"ם כותב כי התקיעות כמו קוראות: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה!". הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מבאר על פי זה, כי תקיעת שופר בכלל קשורה במהותה עם הגאולה השלמה. ההתעוררות מהשינה היא דימוי להתגברות האדם במאבק נגד היצר הרע ולהתעוררות מ"שינת הגלות" אל הגאולה השלמה.
 
וכך מסיים אדמו"ר האמצעי (בנו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד) את 'שער התקיעות' (הסבר על פי תורת החסידות למשמעות התקיעות): "לא יתארך זמן הבירורים כל כך ויבוא משיח במהרה בימינו אמן".
 
מעניין לציין כי כידוע ההלכה היא ש"אין אומרים 'הלל' בראש השנה ויום הכיפורים, לפי שהקדוש-ברוך-הוא יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, ואיך יאמרו שירה?". אך בספר "לחמי תודה" (לרב צבי הורוויץ) נכתב כי זהו רק כל עוד יש מיתה בעולם. אך בגאולה השלמה, כאשר לא תהיה מיתה (וממילא לא יהיו 'ספרי מתים') יאמרו 'הלל' בראש השנה וביום הכיפורים!
 
בכך הוא מבאר את נוסח התפילה, "ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו... כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ": "רצונו לומר, כשיתבטל ממשלת היצר הרע שנקרא 'מלך זקן וכסיל' והוא יצר הרע, הוא מלאך המוות, ויקוים 'ובילע המוות לנצח', אז יוכלו לומר שירה בראש השנה וביום הכיפורים".