אדמו"ר הזקן: "וגם עכשיו שאין הכהנים אוכלים תרומה, מפני הטומאה – לא בטלה תקנה זו, כדי שיהיו רגילים בני ישראל כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, לאכול בטהרה"
בשבוע שעבר הובא כי נוסח הברכה על אכילת לחם: "המוציא לחם מן הארץ", רומז לזמן הגאולה בו לחם אפוי ומוכן יצא מן הארץ.
ניתן לחבר זאת עם הסבר שמעניק אדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי) להלכה אחרת, הקשורה גם היא לאכילת לחם: כידוע, יש ליטול ידיים לפני אכילת לחם. הסיבה המקורית לכך היא מפני שבעבר היו הכוהנים רגילים באכילת תרומה, המחייבת ידיים טהורות. וכותב אדמו"ר הזקן: "וגם עכשיו שאין הכהנים אוכלים תרומה, מפני הטומאה – לא בטלה תקנה זו, כדי שיהיו רגילים בני ישראל כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, לאכול בטהרה". אם כן, גם מצוות נטילת ידיים כרוכה בזמן הגאולה הממשמש ובא.
וממים ראשונים למים אחרונים: כידוע, לאחר הארוחה יש לשטוף את קצות האצבעות במים. לשטיפה זו קוראים 'מים אחרונים'. אחד הטעמים למנהג זה מופיע בתורת הקבלה, ולפיו מים אלה מיועדים למלאך הטומאה. אנו נותנים לו מים אלה, כדי שיסתפק בהם ויתרחק מאיתנו. מסיבה זו אנו קוראים לפני שטיפת קצות האצבעות את הפסוק: "זה חלק אדם רשע (=מלאך הטומאה) מאלוקים..." (איוב כ, כט). לכן גם נוהגים לשפוך את המים האחרונים לתוך כלי פשוט וזול דווקא, כיון שאנו לא רוצים להעניק כלי חשוב לחלקו של 'האדם הרשע'.
בהזדמנות מסוימת שאל בנו של אדמו"ר הזקן (ידוע בכינויו האדמו"ר האמצעי), לשם מה לעתיד לבוא, כאשר כבר לא תהיה טומאה בעולם, ימשיכו לשטוף ידיים ב'מים אחרונים'? ענה לו אדמו"ר הזקן, כי גם אז יהיו דרגות שונות בקדושה. יהיו מי שיתעסקו בענייני העולם בטהרה (הגויים, לכאורה, כמשרתים לעם ישראל) ויהיו מי שיתעסקו אך ורק בידיעת האלוקות (עם ישראל). המים האחרונים ייועדו להעניק חלק לאותם אלה שנמצאים בדרגה הנמוכה ומתעסקים עם גשמיות העולם.
ומעיר על כך הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק), כי ברגע שמדובר בחלקם של אלו שמתעסקים בטהרה ולא בטומאה, אין סיבה שהכלי אליו שופכים את המים יהיה זול, ונוכל אפוא להשתמש למטרה זו גם בכלים מכובדים ויקרים.
מקורות: זוהר תרומה קנד. תלמוד בבלי שבת יג, ב ואילך. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן קנח סעיף א. קצות השולחן סימן מג. בדי השולחן יא. שיחת אדמו"ר הריי"צ יום א' של פסח תש"ב. פסקי תשובות סימן קפא סעיפים א, ו.
