אדם שבבעלותו עבד עברי חייב לדאוג לכל מחסורו. כמו כן אסור לו להעביד אותו בפרך (על פי ויקרא כה, מג). המחויבויות והמגבלות הקפדניות האלו הביאו את חז"ל לניסוח האמרה: "כל הקונה עבד עברי – כקונה אדון לעצמו".
 
לעומת זאת, עבד כנעני (גוי) מותר להעביד בפרך. אך למרות ההיתר כותב הרמב"ם: "מידת חסידות ודרכי חכמה, שיהיה האדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו (הכנעני) ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משקה. חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים, ומקדימים מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן".
 
בכמה מקומות, מתואר הקשר של עם ישראל לקדוש-ברוך-הוא כקשר של עבדים לאדונם. לדוגמה: "כי לי בני-ישראל עבדים" (ויקרא כה, נה). אנו נחשבים אפוא כעבדים עבריים לקדוש-ברוך-הוא, ולפיכך הוא אמור לנהוג עמנו כשם שיש לנהוג עם עבדים. וכפי שאמרו חז"ל: "כל מה שהוא (הקדוש-ברוך-הוא) אומר לישראל לעשות – הוא עושה". כל אדון מצווה לדאוג לצרכי עבדיו וכך גם השם חייב כביכול לספק לכל יהודי את כל צרכיו, הן בגשמיות והן ברוחניות.
 
יתירה מזאת: גם אם יהודי מתנהג כ"עבד כנעני", כלומר שהוא מאמץ הנהגה של הפקרות ופריקת עול התורה, הרי שמצד 'מידת חסידות' ראוי שהקדוש-ברוך-הוא יחמול עליו ולא יקפיד עמו.
 
ממילא, כאשר  אנו פונים אל הקדוש-ברוך-הוא בתפילה וזעקה, מתוך מצוקה אמיתית, כי אין אנו מסוגלים לסבול יותר את צער הגלות – הוא מחויב כביכול לדאוג לנו, לגאול אותנו מקשיי הגלות ולהושיב אותנו לסעודת הגאולה השלמה – סעודת הלוויתן, שור הבר ויין המשומר.
 
בזמן הגאולה, לא יהיו בכלל עבדים עבריים. עבד עברי הוא מי שנתפס על גניבה ואין לו כיצד לשלם אותה, או מי שנקלע למצוקה כלכלית והחליט להימכר כעבד – ושתי תופעות אלה לא תהיינה בזמן הגאולה. אך עבדים כנעניים יהיו גם יהיו. הגויים יראו לעצמם זכות לעזור לעם ישראל במילוי שליחותם – להוסיף ולגלות את הנוכחות האלוקית עלי אדמות. וכך נאמר בגמרא: "כיון שבא משיח – הכול (הגויים) עבדים הם לישראל". עוד נאמר, כי לכל יהודי הלובש ציצית יהיו 2800 עבדים!